כשסגרו פעם את בורין בגלל בקת"ב (בקבוק תבערה) אז הם [החיילים בחסימה] מתקשרים אלינו דרך החטיבה שיש שם משפחה – שני הורים וילדה– שרוצים לצאת לרופא בחווארה. זה כפר יחסית קטן ואם צריכים מרפאה אז הם בטח הולכים לחווארה או לשכם. הם התקשרו למת"ק (מנהלת התיאום והקישור, הממשל הצבאי) כדי לברר אם זה בסדר להפר את הכתר בשביל זה. זה היה לשיקולנו במקרה אז אמרנו "כן, ברור. אל תשאלו שאלות, תנו להם לצאת". ואז הם התחילו "כן, אני [הסמב"צית בחטיבה] בכל זאת צריכה לבדוק עם המפקדים", ואז אחרי חצי שעה- שעה המח"ט החליט– נכון. באמת כל דבר הומניטרי – אפשר. אתה רואה ילד חולה, אתה רואה שני הורים שמלווים אותו למרפאה. זה היה מצחיק שהחייל בגדוד בכלל לא ידע מה התשובה. הוא שאל בשיא הרצינות אם זה לגיטימי או לא.