איך עושים מיפוי?נכנסנו, היה כוח שהקיף את הבית, סגר שאף אחד לא יברח. נכנסנו, אני והמ"מ, כל אחד לצד שהיה דופן חיצונית, כאילו, יש את הגישה לחצר. הערנו אותם, במקרה הזה הערנו אותם דרך פעמון הכניסה. שזה מצחיק לשמוע את הצליל באמצע הלילה. אתה כולך חמוש כזה, מוכן ללחימה, פתאום אתה שומע טין-נין-נין, צלצול מטומטם כזה. ואז אתה צועק: ג'יש ג'יש, אני כבר לא זוכר איך אומרים לצאת אבל הצטרכו לצאת כולם, צבא. האבא כזה עייף אבל ברגע שרואים שזה צבא אז כולם יוצאים. יצאו נגיד, יצאה המשפחה, איזה כמה נערים, אבא, אמא, כמה בנות, ולדעתי הבית הזה, נכנסנו אליו ככניסה אבל לא סרקנו את כל הבית, כי אנחנו בדקנו את התעודות זהות שלהם מול הגדוד, מול הפלס"ר 7, לא יודע מי שם. נראה לי שזה היה יחסית מהר גם כן.

אבל הייתם צריכים לעשות מיפוי, לא? לראות את הבית?אז זה היה מיפוי. בעיקרון לא בדיוק הגדירו לנו את זה. בעיקרון אמרו שהמיפוי שאנחנו צריכים לעשות הוא מבחינת לבדוק תעודות זהות. להוציא משפחה, לבדוק את התעודות זהות של כל מי שיש לו, באמצע הלילה, וזהו. שחלק מהפעמים אמרו שאם אתם רוצים לסרוק את הבית, זה לבחירתכם. מבחינת המ"מ.

אתם רושמים את זה: בבית הזה יש את התעודות זהות האלה והאלה?אנחנו לא רשמנו. אולי הגדוד, החמ"ל של הגדוד, עשה משהו.

אתה יודע שהם עשו את זה?לא, אין לי מושג מה הם עשו או לא עשו.

מיפוי זה דבר אחר לגמרי ממה שאני מכיר. מיפוי זה לראות את הכניסות והיציאות של הבית, מספרי טלפון של אנשים, כמה אנשים יש, מי גר שם. זה מיפוי.לא, לא היה כזה מורכב. לכן גם התחושה היתה שדברים הם לא זה. גם קודם היתה תחושה שזה לא מקצועי, שלא יודעים בדיוק מה עושים, אז גם פה, זה מה שעשיתי, עשינו את הסריקה, את התעודות זהות, אבל לא רשמנו לעצמנו שום דבר, גם אף אחד לא ביקש מאיתנו שנודיע על זה. אז בית אחד. בית שני מה קורה? בית שני נטוש. זה עם הגדר הגבוהה? לא הגדר הגבוהה זה הראשון, הבית השני נטוש. גם היה שם כזה סוג של כוך של מוסך כזה שגם לא רציתי שנשתהה. היה כזה ירידה ואז יש כזה כוך, יש שם קצת מחסה. בקיצור, הוא היה נטוש אז המשכנו הלאה. בשלב הזה הדברים, ואז הדברים התחילו להשתבש בצורה שהיא, לפחות מבחינתנו. ואז הגענו לבית שבו היתה צריכה להיות תצפית, ואז גם כן התבטל כוח שני.

מה זה מתבטל? לאיפה הוא הולך?הוא נשאר בבסיס. להם היה כיף, הם ראו טלוויזיה כל השלושה ימים האלה. ואז נכנסנו לתוך הבית. ואז עוד פעם, מעירים את המשפחה, היה שלושה ילדים קטנים ואמא, והאבא, כאילו בעל הבית. אנחנו ישבנו במעבר. זו היתה אלמנת קש השנייה שעשינו, שיצא לנו לעשות, זה היה מאוד טרי, כל החוויה. ואז אנחנו ישבנו בחדר מדרגות. לרוב הבתים, שם לפחות, תמיד יש קומה למעלה שהיא לא בנויה, יש מדרגות כלפי מעלה שזה נשאר פתוח. אנחנו ישבנו במבוא לקומה העליונה. ואז ישבנו שם. האבא היה ער כל הלילה. בסוף דווקא, דבר שהוא דווקא שמח מזה, כי את כל האוכל המיותר שהיה לנו השארנו שם. כי היה לנו המון משקל, השארנו לו המון לוף וזיתים וכאלה.

אוי ואבוי.דווקא הוא מה זה היה מבסוט. גם כן מה שהיה מצחיק זה אחרי זה, הקיצור, היינו בצהריים, עכשיו בגלל שאחד האנשים אמר שהוא חשב שהוא ראה שם גראס, המ"מ שלי רצה לצאת מהבית איפה שהוא נמצא עם האנשים ולעבור לבית הנטוש, כי זה יותר נעים, אתה לא מתחכך באנשים.

המשימה זה מיפוי? זה לא מיפוי.לא יודע להגדיר מה היתה המשימה. המשימה היתה תצפית במבתר וסוג של מיפוי.

שלושה ימים תצפית?ושני לילות.

חופשה של שלושה ימים ושני לילות, חצי פנסיון.כן. טיולים מודרכים באזור. בלי הקטע המודרך. זה היה במסלול ההרפתקני יותר.

טיולי ג'יפים.כן. קשה, אני לא יכול להגדיר בדיוק מה היתה המשימה כי אני לא באמת הבנתי אותה. לא יודע אם מישהו באמת היה סגור על עצמו עד הסוף.

אז מה חיפשתם בתצפיות?חיפשנו בתצפיות אנשים שיזרקו בקת"בים. המטרה היתה למנוע מבקת"ביסטים שזורקים. באחד הלילות היה בקת"ביסט רק ש... אני אמשיך את הסיפור ברצף שלו. המ"מ שלי רצה שנקפוץ לבית הנטוש ונעשה שם את האלמנה. בגלל שחבר שלי ראה שם גראס או משהו, אז חשבנו לקפוץ ולקרוא למשטרה. לנו לא היה פק"ל פריצה כשביקשנו, ואז חשבנו שאולי למשטרה יהיה ואז כן נוכל להיות שם. עכשיו, מכיוון שהיה לילה כשחיפשנו לראות את הבית הנטוש, אז אני זוכר שפתחנו קצת את החלונות, רצינו לראות אם יש פתח או משהו, אז היה שם רשתות נגד זבובים. עשינו איזה חתך דק, רצינו לעשות מינימום נזק למרות שזה לא באמת עוזר, עדיין הרסנו קצת את המקום. ואז בבוקר יצאנו באור יום לכיוון הבית הנטוש, שזה גם דבר שאינו רצוי בפני עצמו, ואז הגיע ג'יפ של המשטרה וג'יפ סיור של הפלס"ר. ואז מגיעה המשטרה. קודם כל, כל מה שאנחנו ניסינו לא להרוס, השוטרים לא באמת אכפת להם, לקחו את הרשתות, קרעו אותם, שברו איזה תריסים קצת וכאלה וראו שהבית באמת נטוש. ואז הם ניסו לפרוץ את הדלת שניסינו לפרוץ אותה כי היה עליה מנעול. זה הגיע למצב שהם באו עם בזנ"ט, שמו בזנ"ט בסופה ממוגנת, התחילו לנסוע ברוורס ואז פשוט הבזנ"ט התעקם. הדלת לא זזה. ואז ניסינו לפתוח את זה עם פטיש, עם סכין, עם כל מיני דברים, כבר עיקמנו את כל הדלת ועדיין המנעול נשאר. ואז השוטרים נסעו, היו צריכים ללכת. ואז הסיור נסע. נשארנו לבדנו באור יום בחברון מחוץ לבית נעול. ואז אנחנו ממשיכים לדפוק, מחליטים: אין מצב, אנחנו לא חוזרים לבית שעזבנו אותו, זה נראה מאוד לא, שזה כבר ממש נראה מגוחך. דבר באמת טיפשי לעשות. ולא מקפלים אותנו, שזה הדבר הכי הגיוני לעשות. טוב, אנחנו נכנסים לבית הזה ויהי מה. רוב האנשים היו בכוך הזה מבטון, ורק מי שסגר על הבית ומי שניסה לפרוץ אותו. ואז הגיע אחד הרגעים הכי אבסורדיים שהיה לי בשירות. פתאום מגיע ג'יפ שחור, אנחנו כזה פתאום קופצים כולנו וזה, שמים את כל הנשקים על הג'יפ, אנחנו עם כדור בקנה וכולם מכוונים על הג'יפ. פתאום יוצאים משם אישה זקנה ואיש מבוגר. ואז הוא מסתכל על הבית, מוציא מפתח, פותח את הבית. אמא שלו רואה את הנזק שיש לדלת ומתחילה: חראם, חראם, נכנסת לבית בצעקות. ואז המ"מ עושה: טוב, אנחנו נשארים בבית הזה שלושה ימים. והוא כזה אמר: לא, לא. אין לו בדיוק מה להגיד.

הבעל בית?כן. ואז הוא נסע. הם פתחו בסוף את הבית במפתח. נכנסנו לתוך הבית, נעלנו אחרינו.

הוא השאיר לכם את המפתח?לא, יש מנעול פנימי, אנחנו בבית ערבי. ושם עשינו את האלמנת קש. שזה היה כל כך מגוחך.

איך הוא בא?בטח השכנים.

זקן וזקנה?לא, הוא מבוגר כזה, גיל 50-40, ואמא שלו. ראו אותנו, אני מניח שהשכנים הזעיקו אותם. אמרו לו: תקשיב, יש פה חיילים שעושים צרות בבית שלך. אז הוא הגיע. הוא בטח הגיע לראות מה קרה. זה מה שקרה מזה.