יומיים לפני שעזבנו את בית לחם היינו צריכים לאבטח אנשים של היחידה לסילוק פצצות שפינו מטעני צינור מרחבי בית לחם. אחרי 'חומת מגן' היו המון המון מטעני צינור ברחובות שלא התפוצצו והיה צריך לפוצץ אותם. מטען צינור זה משהו שזורקים. זה חתיכת צינור ברזל מלאה באבק שריפה או חומר נפץ או משהו שגורם לפיצוץ, שבגדול כשאתה זורק את זה, מהמכה זה אמור להתפוצץ. בגלל זה הוא כל כך מסוכן להזזה. זה כמו נפל של פצצה. זה משהו שהיה אמור להתפוצץ, לא התפוצץ במכה הראשונה ואם תזיז אותו הוא עלול להתפוצץ לך בידיים. [אז] התחלנו את הבוקר, עשינו תדרוך. הגענו לאזור הראשון שהיו בו מטעני צינור, האיש של היחידה לסילוק פצצות אומר לי: טוב, בוא תסתכל פה בבתים, תמצא כמה ילדים, תקרא להם החוצה שיבואו, יאספו את המטענים, ירכזו אותם בערימה, נפוצץ ונלך. השאלה שלי אליו הייתה מאוד מאוד פשוטה: זה מסוכן? הוא אמר לי: כן. אמרתי: או.קיי, זה מספיק מסוכן בשביל שיכול לקרות משהו? הוא אמר לי: כן. אמרתי לו: אז הם לא יכולים לעשות את זה הילדים כי זה מתפוצץ. הוא אמר לי: לא, זה לא מאוד מסוכן. אמרתי: אם זה לא מאוד מסוכן אז סבבה, אני רואה שאתם פה שלושה. כל אחד שייקח כמה, תשימו אותם בערימה, תפוצצו ובואו נלך.

המפקד של המבצע הוא אתה או הוא?אני המפקד, הוא הכוח הטכני שבעצם בא לעשות את הפעולה הטכנית שצריך לעשות. התגובה שלו הייתה, וזה בעצם הייתה הנקודה ששברה אותי, שמה באת לי פה היום? כבר שלושה שבועות זה מה שאנחנו עושים, כולם מסכימים לעשות את זה, למה אתה פתאום ראש קשה? ושאלתי אותו מה זאת אומרת? הוא אמר לי: אנחנו פה שלושה שבועות. כל פעם אנחנו מוצאים אזור עם מטענים, מטעני צינור, אנחנו מוציאים כמה ילדים מהבתים ליד, הם אוספים לנו את המטענים, אנחנו מפוצצים וככה אנחנו גומרים את היום ב-11 בצהריים במקום בחמש. כי אנחנו צריכים לנקות אזור וזה הרבה יותר מהר לפוצץ את המטעני צינור כשהם מרוכזים במקום אחד ולא כשזה מפוזר.

מה זה לבקש [מילדים]? אם הם לא רוצים?אני בכל זאת עם נשק, זה כמו שאתה מבקש דברים מאנשים בשטחים. 'סאקר אל מוטורי, איפתח אל באב' ('כבה את המנוע, פתח את הדלת' בערבית) . אתה לא מבקש, אתה מודיע להם שזה מה שהם צריכים לעשות. אתה מנחה. זה כמו שהמאפיה מבקשת. זה לא בקשה שאפשר להגיד לה לא.

ומה אתה עושה?זה נגמר בסופו של דבר שאנחנו בילינו את כל היום על החמישה מטענים בשביל לפוצץ אותם עם הכמות חומר נפץ המינימלית אחד אחד, סגרנו את הרחוב וגמרנו.

שזאת בעצם הדרך התקנית לעשות את זה?זאת הדרך התקנית לעשות את זה, זאת הדרך שמבטיחה מינימום סיכוי של פגיעה באזרחים ו/או חיילים ומינימום פגיעה ברכוש. כלומר שימוש בכמה שפחות חומר נפץ בשביל לפנות את המטענים. בסוף המילואים הקצינים שלנו התנדבנו, זה היה אחרי 28 יום, אמרנו שאנחנו מוכנים לצאת לחופש של סוף שבוע ולבוא ביום שני בשביל לתחקר את כל האירועים החריגים שהיו במהלך 'חומת מגן', ערכיים ומבצעיים, ולא רצו. הצבא אמר שהוא לא מעוניין. המח"ט ומפקד האוגדה אמרו שהם לא מעוניינים.