השיא היה באמת שפעם אחת שעשינו פטרול, דיווחו לנו על ריב חמולות. וזה היה כמו הזדמנות נקמה. אמרו לנו, אתם יודעים איך זה, כל פעם שהם עושים את הריבי חמולות האלה, אז מישהו אחרי זה בא נגדנו. כבר היה מצב שנשבר כבר לכולם הזין.אמרו לנו ללכת לברר מה יש. המפקד שלנו היה קצת דפוק, אמר: "אנחנו לא באמת הולכים לברר מה יש". העלה את כולם לגגות, אמר להם: "כל מי שאתם מזהים עם סכין, תורידו לו ברך, לא מעניין אותי כלום".

באמצע הלילה? לא, זה היה בצהריים, איזה אמצע הלילה?

אנשים הסתובבו שם עם סכינים? היה ריב חמולות. ריב חמולות, רובים. הוא אמר: "לא מעניין אותי מה, אני לא באמת הולך להיות טוב לב וזה, הצבא יכול לעשות מה שאני רוצה. אני עכשיו נוקם בכל מי שזורק עלינו אבנים, בדוק הם זורקים עלינו אבנים". הוא עושה: "כל מי שמזהים עם סכין, אבן, מספיק שאתה מזהה עם אבן – תעיף לו ברך כל מי שמזהה משהו חשוד, ירי על מנת".

מה זה אומר משהו חשוד? מי שעם סכין – זה על מנת לפגוע. מי שבא עם בקת"ב, רובה, כל זה – על מנת לפגוע.

לפגוע במי? בו.

הוא בא עם סכין למי? לריב עם החמולות. גם עם רובים באים לריב איתם.

הם לא קשורים אליכם? לא.

לא הייתם בסכנה? איזה סכנה? היינו במרחק 50 מטר משם, על גגות, תפסנו איתור בית ורק ירינו.איזה סכנה? אם היינו רוצים, היינו יכולים בכלל להתעלם מזה. סתם רצינו גם... היינו מסתובבים עם שקית כדורים ספייר כדי שאם יבדקו לנו כוננות, תמיד יהיה לנו. אתה יודע, בדקו לנו כוננות במחסניות שלא ירינו בטעות וזה. סתם, אפילו שאף פעם לא היו בודקים, אז שלא יהיה איזה טעויות.

תמיד יש לכם כוננות ספייר? כן, מלא. מה שאתה רוצה. הקיצור, אז תפסנו איתורי בתים והוא אומר לנו: "טוב,כל מי שאתם מזהים חמוש, עם אבנים, לא מעניין אותי מה – תירו, כולם חושבים שזה ריב חמולות". אחרי איזה חמש דקות אנחנו מזהים אבנים וזה, אני אומר לך,התחלנו... …

איך הפלסטינים הגיבו שיש יריות פתאום? לא יודע, חשבו שזה ביניהם, לא יודע.

פגעתם בהם? בטח. לא רק בהם. כל מי שהתקרב, כל מי שהיה בסביבה, אתה יודע איך זה. גם תמיד יש כאלה שסתם יורים. חשוד, חשוד, טה טה.

הם המשיכו עם הקרב? היה ריב-ריב שם, משהו חזק. זה רק החמיר. אני אומר לך, העפנו שם ידיים,רגליים. מחלקה ***, שהם כאילו היו המחלקה הטובה אצלנו – מה זה הטובה?מבחינה מקצועית המחלקה שלנו זה היה המחלקה שנותנים לה הכל, היינו תופסים תמיד נשקים. ומחלקה *** זה כאילו הילדים הטובים, שלא עושים כלום. הם עשו צ'קפוסטים, אתה יודע. היו רכבים שיצאו משם אנשים בלי ברכיים, בלי זה, המ"פ אמר להם: "אף אחד לא עובר, כולם עושים בידוק על הרכבים". הוא לא ידע באמת מי הורה את הזה.

המ"פ לא ידע על זה בכלל? אף אחד לא ידע. זה כאילו היה פעולות יזומות של המחלקה... זה היה הקטע אצלנו:אנחנו לא נהיה פראיירים, אנחנו לא זה. כן, הוא קצת קיצוני. באמת זה היה ממש רע. נראה לי באיזשהו שלב מסוים הבינו קצת שזה חיילים, אבל לא היו בטוחים, אתה יודע. כי הם לא האמינו שחיילים יעשו את זה, אתה יודע.

איזה עוד פציעות היו שם? בעיקר ירו לרגליים. רגליים וידיים. פגעו גם לאנשים בבטן, לחלק.

מישהו מת? אני לא יודע אם מישהו מת. דיווחו לנו על הרבה פצועים. מחלקה *** כל פעם עלו בקשר: יש אנשים פצועים, נראה להם פצועים קשה, לא יכולים לעצור את המכוניות.אנחנו יודעים מה זה, אז עושים להם: "כן, בריב חמולות הזה יש גם חמושים". הרוב זה היה היריות שלנו. המ"פ אמר: תבדקו את האוטו, שאין נשקים וזה, אתה יודע

...זה היה כזה תקופה שבכלל לא היינו חושבים יותר מדי כזה. כוס אמכ, נשבר לנו הזין,אתה יודע איך זה חברון. וממש היה ככה, נשבר לכולם הזין. היו כאלה, שמאלנים הגיעו לפלוגה: "בחיים לא הייתי מרים יד על ערבי", אתה יודע. יש לי חבר טוב שהיה אומר לי, רק אחרי שיצאנו הוא אומר לי: "אני לא מאמין שעשיתי את הדברים האלה בכלל".

הוא אכל על זה סרטים? קצת, כן. המפקד תמיד הסביר לו: "מה, זה לא התפקיד שלך, התפקיד שלך זה לטפל בחיילים שלנו...". הוא כאילו אכל את זה.

אבל לא הרגיש בנוח? כן. אין מה לעשות. הוא זרם, אין מה לעשות.

כמה אנשים היו שם? הרבה. בסביבות 150 אנשים. היה ריב חמולות ממש.

איך ילדים הגיעו לשם? ילדים גם באו, אתה יודע. ילדים צועקים בצד. הכל, היה שם בלגן, משפחות שלמות אני אומר לך יצאו שם. אתה יודע איך זה ריב חמולות. ראיתי הרבה אבל זה היה משהו באמת ענק. ואנחנו רק החמרנו את זה, כשהם רואים אותם ורואים פצועים כאילו ככה,אז המשפחות רק נהיות יותר... התססנו את העניינים שם. איך המפקד היה מרוצה כאילו מי יודע, חיסלנו את ראש החמאס בחברון.

חילק צ'ופרים? איזה צ'ופרים? "טוב מאוד, אנחנו עושים את העבודה שלנו, מחזירים את יכולת ההרתעה של צה"ל". בכלל הם לא ידעו שזה אנחנו. וזה הכל היה בתוך המחלקה, אף אחד לא יודע.

זו היתה הפעם הראשונה שהיה דבר כזה? לא, היינו תמיד עושים בלגן. תמיד היינו מרביצים לערבים ותמיד היינו באים, שוברים חלונות של מסגדים, זורקים נפצים פנימה ואז יש הפס"ד ואנחנו יורים גומי. ואז הם יוצאים עצבניים ואז אנחנו מפרקים גומי. הלם, גומי, גז, כל זה.

היה לכם תחקיר על זה אחר כך? לא, לא דיווחנו. היה פצועים, שאלו אותנו מה היה. "ריב חמולות", לא מרחיבים יותר מדי. מכות, יריות ביניהם, וזהו. לא מרחיבים על זה יותר מדי... אני זוכר פעם אחת אחרי זה, אחרי שכבר היה את הירי, עצרנו איזה אוטו, ירדנו כבר מבדיקות, עצרנו איזה אוטו, כנראה איזה מישהו חטף כדור פה.

מתחת לכתף? כן. אמרו לנו, ואנחנו רואים, כולו שפריצים של דם. זה עושה: "לא, אני עושה לך בדיקה באוטו", המפקד. אנחנו עושים כזה: "טוב, תשמע, הוא סתם ימות לנו פה במחסום". "לא", היה לנו מ"פ קצת דפוק, לא משנה. ההוא אומר: "אתם לא משחררים אף אחד עד שאתם בודקים אותו, אף אחד". והמ"פ הזה, למעשה גם העיפו אותו מהגדוד אחרי זה. הוא היה קצת משוגע, באמת הוא היה משוגע. היה הפס"דים,היה תופס אבנים, זורק לערבים על המכוניות, שובר מכוניות.

בוא נחזור למחסום. אתם מסיימים את ההפס"דים, יורדים, עושים מחסום. מגיע רכב. הוא טוען שזה כדור. הוא עושה: "ירו בי, ירו בי". אמרנו לו: מי ירה בך? "ההוא שמה, ריב", כי הם לא ידעו מי יורה. ירו בהם. בקיצור בלגן. שואלים אותם, אתה רואה את האנשים שם לחוצים: "מי זה?". אומרים לנו, איך קוראים לזה, ראש הבית, לא שייח', לא זוכר את השם של זה, משהו כמו ראש הבית כזה. אני לא זוכר איך הם קראו לזה, איך הם קוראים לבן אדם הזה. בקיצור, כאילו איזה מישהו חשוב.אז אמרנו: "טוב, תשמע, לא נעים". "לא, אף אחד לא לשחרר אותו, תוציאו את כולם מהאוטו. מבחינתי גם הוא ייצא".

מי אומר את זה? המפקד.

סמל? מ"מ? סמל. מ"כ, מפקד. מפקד רגיל פשוט.

אז מה קורה? הוצאנו את כולם, הפכנו את האוטו, לא מצאנו כלום. אני אומר לך הפכנו, פירקנו דלתות, הכל.

כמה זמן זה לקח? אנחנו שוברים, זה היה שבירות, שניות. דקה שוברים את כל האוטו. היו באים עם סכינים, קורעים לך את הגגות, הכל. לא היינו משאירים אוטו. בוא נגיד, אוטו אחרי טיפול רוב הסיכויים שהוא לא היה במצב ממש. זהו, ואז שחררנו אותו, אחרי שגם עשינו על האנשים בידוק, אתה מבין?

תעודות זהות או בידוק גופני? בידוק גופני.