הילדים יוצאים מהבית ספר, הפלסטינאים יוצאים מהבית ספר ואז ישר מתחילים ללכת הביתה ועושים רעש כזה ומתחילים עם נפצים ומתחילים כל מיני מהומות. שטות שאני לא יודע מאיפה המפקד הדבילי, מפקד הגדוד שלנו הביא את זה, התחלנו לרדוף בפטרולים אחרי ילדים.

בתוך פטרול 30? בתוך הקסבה?בתוך הפטרול, כן. היינו רודפים פשוט אחרי ילדים שהיו זורקים נפצים. אם המפקד היה שומע נפץ, ישר היה מתחיל לרוץ לאיזשהו בית שממנו כביכול נשמע הנפץ. היינו מתחילים לעלות במדרגות, לחפש בבית. אם היינו רואים ילדים היינו עוצרים אותם רגע, היינו בודקים אותם.

מה זה בודקים?אין להם תעודת זהות. לא בתעודת זהות. היינו בודקים אותם, מין חיפוש זה. לראות אם יש להם את הנפצים.

על הקיר?כן. ברגע שנשמע נפץ, היינו בקסבה, התחלנו לרוץ מהר.

אתה מדבר על מקרה ספציפי?כן, מקרה ספציפי. שאני לא יודע מאיפה המפקד האידיוט, אני מרשה לעצמי להגיד אידיוט במקרה הזה, מאיפה הוא הביא את זה. בעצם כל פעם שהיה נפץ פשוט התחלנו לרוץ למקומות כלשהם שיש בהם נפץ. זה מגוחך לאללה. יש מלא מקומות. כן. לא הבנתי מה האינטרס של זה. באותה שנייה זה נראה לך הגיוני, וואלה נפץ וזה, כי זה אולי כמו ירייה. אז אתה רץ ואתה בודק, ואתה כביכול מחרים נפצים. עזרת כשהחרמת נפצים לילדים? בזה זה ייפסק? אז באמת עשינו חיפוש על שני ילדים.

איפה תפסתם אותם?באמצע הקסבה תפסנו שני ילדים.

ראיתם אותם זורקים?לא, לא, לא. לא ראינו אותם זורקים, פשוט ראינו אותם עוברים שם. יכול להיות שהם רצו, אני לא זוכר מה אבל אני זוכר שעצרנו אותם לעשות עליהם חיפוש. אחד מהם היה ילד ממש קטן.

כמה קטן?אולי ארבע-חמש. הוא היה ילד ממש קטן. והיה לידו את אח שלו.

מה הגובה? מגיע לי עד המותניים?ילד קטן. ילד בגן או כיתה א' אפילו... ואתה עושה עליו חיפוש. הוא ועל אח שלו, שהוא היה קצת יותר גדול ממנו. כמובן שאתה לא מכוון עליו את הנשק ואתה כאילו גורם לו לא לפחד. אבל זה עוד התמודדות שלי, עוד התמודדות קשה עם חברון. אתה פתאום עושה חיפוש על ילד קטן. זה לא יאומן. עשיתי עליו את החיפוש והזדעזעתי. הרגשתי כל כך, אני יכול להגיד את זה, הרגשתי לא מוסרי באותו רגע, הרגשתי כל כך לא אנושי. אז נכון, הנשק לא מכוון אליו, ואתה לא מאיים עליו, אתה לא צועק. אתה כולה עושה לו חיפוש. אומר לו: תעמוד ככה, ואתה בודק אותו.

מה זה ככה? עם הידיים?כן, עם הידיים על הקיר. הוא עומד ואתה בודק אותו ואתה לא מאמין שאתה עושה את זה. אתה באותו רגע חושב על זה ולא חושב על זה. אבל אחרי זה אתה אומר לעצמך: למען השם, בדקתי ילד עכשיו. עד לפני שאמרת לי עכשיו את הקטע הזה, עד לפני עכשיו, השיחה הזאת שאנחנו עושים, בוא נגיד שזה נשכח. זה נשאר בצד. מדי פעם כשעולה לי הנושא של חברון אז אני נזכר בזה, אבל לא עשיתי עם זה משהו. הזדעזעתי אבל זה חזר כזה לצד. לא התייחסתי לזה. אולי גם אין יותר מדי מה לעשות עם זה, לספר את זה למישהו. אבל אתה מסתכל על זה וזה לא יאומן. אתה אומר לעצמך: אפשר לשים לזה סוף? זה משהו שאפשר לשים לזה סוף? אני לא יודע. זה כואב לי כי כמו שאמרתי מקודם, אני איש של חינוך. אני עבדתי עם נוער, אני עבדתי עם ילדים. הייתי גם עם ילדים בכיתה א' בשל"ת. אתה פתאום מדמיין שזה כמו ילד שאתה עבדת איתו בכיתה, שאתה ישבת לידו בחשבון. כזה ילד, בגובה הזה, בגיל הזה, אתה עושה עליו חיפוש. וזה לא אנושי. כי שוטר כאן בתל אביב לא ייקח ילד בגיל כזה ויעשה עליו חיפוש, אלא אם כן קרה, אתה יודע, מקרה חמור של רצח, סכין או לא יודע, סמים או דברים כאלה. זרק נפץ. אני לא בטוח אפילו שהוא זרק נפץ. עשינו עליו חיפוש ואני אפילו לא זוכר אם מצאנו נפץ. אני לא זוכר אם מצאנו או לא מצאנו. אני לא רוצה להגיד סתם.

כמה אנשים הייתם בפטרול?פטרול של שמונה אנשים, אני חושב.

אף אחד זה לא נראה לו לא הגיוני?זה היה נראה לא הגיוני אבל לא אמרנו מילה. אתה לא חושב על זה. זה לא היה אמצע הלילה, אבל זה היה שמונה בערב, תשע בערב. היה ערב כבר. אתה לא חושב על זה באותו רגע. אתה נמצא בחברון, אתה נמצא בתוך כאוס. זה באמת לא יאומן. זה עולם שונה לחלוטין מכל מה שאתה מכיר.