אתה סמל, אתה צריך לשמור על הפעילות המבצעית של החיילים שלך, מה אתה עושה? אני מניח שאתה מחפש אקשן, כי זה מה שמעיר. פעם אחת לדוגמה, זה דוגמה לשעמום. ראינו מונית פורצת, זה כבר כשהייתי מפקד, סמל, ראינו מונית פורצת חסימה. אנחנו היינו עם האמר, רדפנו אחרי המונית. לא הצלחנו לתפוס אותה, תפסנו מונית אחרת. היא נכנסה לתוך יטא, אנחנו כמובן לא ניכנס לתוך הזה. היתה מונית אחרת. אני עוצר את המונית האחרת, אני עושה לנהג: מי זה היה שם? הוא עושה: אני לא יודע. עושה לו: תשמע, אתה לא הולך מפה עד שאתה לא נותן לי את המספר טלפון של הנהג מונית שברח מפה. איך הוא יודע? הוא ידע. הביא לי את המספר טלפון. הביא לי את המספר טלפון, אני מתקשר מהפלאפון האישי שלי לאותו נהג מונית שברח ואומר לו: אתה יודע מי זה? עושה לי: לא. אני עושה לו: זה הצבא, ואם אתה לא חוזר, קודם שאלתי אותו (הנהג מונית השני) איפה הוא גר, הוא נתן לי תיאור כללי של איפה הבן אדם הזה גר. אני עושה לו בטלפון: אם אתה לא חוזר עכשיו לנקודה הזאת, אנחנו באים אליך הביתה, אנחנו ניקח אותך, אנחנו זה, אנחנו שם, אני יודע איפה אתה גר – תיארתי לו את מה שהנהג הזה אמר לי. הוא אמר לי: אני חוזר, אני חוזר. כמובן שהוא לא חזר. וזהו, אבל זה דוגמה לדברים שאתה עושה מתוך שעמום. או פעם אחת מישהו גם ברח לנו מאיזה רכב והאבא הזקן שלו, או משהו כזה, נשאר עם העגלה, אני יודע. אני לא זוכר מה היה בדיוק הסיפור. הוא היה עם עגלה וטרקטור או משהו כזה, תפסנו את האבא והבן, אמרנו להם שיביאו לנו את התעודות זהות. היתה תקופה מאוד ארוכה שהיתה מדיניות שכל מי שפורץ חסימה, מחרימים לו את התעודת זהות. אז אמרנו לו: טוב, תביא את התעודת זהות. הוא אמר: אין לי אותה פה, היא בכפר. אז אמרתי לו: טוב, סבבה. אתה נוסע לכפר על הטרקטור להביא את זה, אבא שלך נשאר פה עם העגלה. ואבא שלו נשאר עם העגלה והבן שלו לא חזר. לקחנו לאבא שלו את התעודת זהות. אני חושב שאנחנו נסענו, חזרנו, אבא שלו עדיין היה שם. כמה זמן? אני זוכר שכבר היה לילה ואבא שלו עדיין היה שם. עיכבתם אותו, פשוט ככה? הוא נשאר שם. עיכבנו אותו, אמרנו לו שהוא לא זז, אבל כמובן שהבן שלו לא העיז לחזור.