היינו אמורים ללכת לג'נין. ג'נין זאת אומרת לפריפריה, לתפוס כוח כוננות. יש שם כנראה איזשהו כוח פעיל, לא כוח ששומר, שהוא נמצא שם בכוננות למקרה של לא יודע, כל מה שצריך אותו. הגיע מצב שהיה תקופה פשוט מתה. לא היה כלום. אני חושב שהיה איזשהי רגיעה, ופשוט לא היה כלום, היה רגיעה בכלל בשטחים ולא היה פעילויות בכלל בצבא. לא היה כלום. עוד בפטרולים הראשונים שהיו עושים לראות את המצב, אפילו לא זרקו עליהם אבנים בג'נין, לא היה כלום. היה שם שקט. בגלל שלא היה כלום, כביכול למפקד היחידה זה הפריע, בכלל, לכולם, גם למ"פ, הפריע שהחבר'ה יושבים ולא עושים כלום. איך שמסתכלים על היחידה, שלא ייראה שהיחידה לא עושה כלום. שהיא יושבת בחטמ"ר ולא עושה כלום כאילו היא איזה כלום. אז היה קטע של כל הזמן ליצור משימות, ליצור משימות. בהתחלה זה התחיל עם תצפיות. רק תצפיות וכוח רכוב עושה פטרול רק להריח את השטח. זה היה בכפרים באזור של סלפית, באזור של ג'נין. לא זוכר.

מה זאת אומרת תצפית וכוח? תצפית מבחוץ, מחוץ לכפר, וכוח שעובר עם הרכב למשוך פיתיון. כביכול לראות מה קורה בעיר.

התצפית זה צלפים? תצפית זה תצפית רגילה בהתחלה. לא, זה היה תצפית רק בשביל להריח.

להכיר את הכפר? כן. לא היה כלום, פשוט לא היה, אף אחד לא יצא, היה לילה.

ומה זה הפיתיון הזה? פיתיון זה שיטה שעבדנו בה הרבה, שעובדים בה הרבה בכלל, שכוח מתצפת, וכוח שמושך אש, מושך תצפית, מושך משהו, מושך איזשהי תגובה, מגרה.

ואז מה? באירועים האלה לא היה כוח אש. היו קלעים אבל לא היה משהו מעשי לטווחים שזה היה מדובר, של 400-300 מטר. מה שכן, זה עבר אחר כך למעצרי דמה, שזה כבר קצת היה תמוה בעיניי. כביכול היתה התואנה שיש מידע, שיש שניים שמה שרוצים להוציא אותם, להזיז אותם לכפר אחר בשביל להעלות מידע לשב"כ. אני קצת הייתי בעניינים שם, הרגשתי שזה יותר בשביל לעשות פעילות לשם הפעילות. בשביל לאמן את הכוחות. היו פעמים שהיו יוצאים בשביל לאמן כוחות צעירים של הפלוגה שזה עתה סיימו מסלול. לדוגמה מעצרים. סתם היו הולכים, מעצר דמה על איזשהו בית שמה. באים, זורקים הלמים, כריזות, באים, מוציאים את האנשים. אין כמובן שום התרעה על הבית הזה או איזשהו סימון על הבית הזה. סתם, בית אקראי לחלוטין שנבחר.

שמי מחליט אותו? אני מניח שהמפק"צ ממליץ, המ"פ מאשר והמג"ד נותן אישור סופי, ברמה הזאת. בכלל, הקלות – אני הייתי קצת בעניינים של קבלת ההחלטות בתקופה שהייתי בפלוגה – הקלות של הקבלת החלטות זה משהו שהיינו צוחקים עליו, ברמה של מירי ועד לאיזה בית ניכנס, נהיה בו בלילה. זה מפק"צ בא, מסתכל עם הנווט שלו, מחליט איזשהו בית, המ"פ בא, מסתכל, מאשר, המג"ד מאשר את זה ובזה זה נגמר. אם זה מבצע רב כוחות המג"ד יצטרך כמובן להראות את זה למח"ט ולשאר הכוחות, אבל זה לא... מי שקובע בתכל'ס זה רמות מאוד זעירות, וגם בשטח, ירי, לא ירי, ניכנס עכשיו לכפר, לא ניכנס לכפר, זה רמה של מ"פ. זהו, אז היה איזה שלושה שבועות שפשוט סתם היו עושים שם פעילויות, מעצרים, תנועות של רכבים, זריקת הלמים. לא יודע אם היה ירי באוויר, אבל הלמים היה.