איך נראים היחסים בין החיילים לבין המתנחלים בחברון לפי מה שאתה חווית? במחלקה שלי, אני חושב שלהרבה חבר'ה הייתה הרבה מאוד מודעות, לטוב ולרע. אני חושב, היחסים... זה הגיע מכמה מקומות. זה הגיע קודם כל ולפני הכל מהיחס שהם הראו כלפי הפלסטינים, אם זה הילדים [של המתנחלים] שהיו זורקים אבנים על הפלסטינים ליד "הבית האדום" (אחת ההתנחלויות הישראליות בעיר חברון. משלב מוצב צבאי ומתחם מגורים של מתנחלי חברון), וההורים שלהם, לא אכפת להם. דוגמה ראשונה. אם זה איך שהמתנחלים מתערבים באירועים, בהקפצות [מבצעיות], בפיגועים, בכל מיני דברים שקורים. [המתנחלים] מתערבים ומנסים לשנות את המציאות שהקצינים שלנו מחליטים [עליה]. זה שתיים. ושלוש, אחד הדברים שמאוד כעסנו עליו [היה] שהמתנחלים קובעים מדיניות בשטח. מה הכוונה קובעים מדיניות בשטח? לדוגמה, מתנחלי הבית האדום, אני אתן פה למי שלא מכיר. בימי שישי ובסופ"שים ובחגים, לוקחים את כל ”ציר ציון” שמחבר מקריית ארבע ועד חברון ומערת המכפלה, "משרוולים" אותו – זה נקרא בעגה הצבאית – עם המון המון חיילים, בדרך כלל טירונים, בשביל שמתנחלי קריית ארבע יוכלו ללכת דרך ציר ציון, שאין בו מכוניות פלסטיניות כי אסור להם*, ללכת] בביטחון שפלסטיני לא יפגע בהם עד למערת המכפלה למטה. אז משקיעים כוח אדם מאוד מאוד גדול בשביל שבכל סופ"ש יהיה להם את השרוול הזה. מתנחלי הבית האדום לא הסתפקו בללכת דרך ציר ציון כמו כולם, הם החליטו שהם רוצים ללכת דרך השכונה הפלסטינית למערת המכפלה. מה זה אומר? שכל יום שישי החפ"ק, לפעמים החפ"ק לא יכול אז זה היה כיתת כוננות של הבית האדום – כמובן לא צריך לספר, חיילים שלא ישנים כמעט, בקושי שלוש שעות ביממה – היו צריכים לבוא, ללוות את חבורת המתנחלים, בראשם ### ושאר תושבי הבית האדום, שלפעמים הביאו גם חברים ומשפחות מחוץ לחברון, וילדיהם המתנחלים. [זה אומר] לעבור בתוך השכונה הפלסטינית, כמובן תוך כדי גירוי, גם אם לא אומרים כלום. חבורת מתנחלים וחיילים הולכים לתוך השכונה הפלסטינית, אין פה ספק שזה גירוי רציני. כל פעם בשישי [היינו צריכים] להוריד אותם לתפילה ולהעלות אותם מהתפילה הביתה. למה? אין שום סיבה, נטו להראות נוכחות בתוך השכונה הפלסטינית. יש להם שרוול שלם שקיים במיוחד בשבילם, הביאו טירונים לסגור שבת [כדי שהמתנחלים מהבית האדום] יוכלו לרדת למערה כמו כולם. למה אנחנו עושים את זה? כי זו הבקשה שלהם. לא הבקשה, כי זה מה שהם החליטו. ואני זוכר שאף מתנחל לא אמר לנו את זה במפורש, אבל בוודאות ידענו שמבחינתם הם בגישה של "אל תבואו איתנו, לא צריך אתכם, לנו יש אקדחים, אני לא צריך חייל שישמור עלי". זלזול כזה. לא באמת האמינו שאנחנו איזה כוח אבטחה רציני. "אנחנו הולכים, תעשו מה שבא לכם". זה היה הרגשה והבנה מאוד ברורה שאנחנו לא מחליטים האם המתנחלים יעברו דרך השכונה הפלסטינית. גם מבחינה ביטחונית זה על הפנים, ובהחלטה מטומטמת הם החליטו שהם הולכים, "אם אתם רוצים – תלוו אותנו ואם לא – אל תלוו אותנו". וזה היה ברור שלמ"פ אין פה say נגד המתנחלים, זה היה ברור שאין לו מה להגיד להם. אם הם החליטו שהם הולכים דרך השכונה הזאת, אז הם הולכים. זה היה לי ברור שאף קצין לא יבוא ויגיד להם: תקשיבו, אין לי סד"כ ("סדר כוחות", כוח אדם) לזה, זה לא הגיוני, זה לא מבצעי וזה לא ביטחוני, אל תעשו את זה, יש לכם את המעבר הרגיל של כולם. היה ברור שזה לא יקרה.

אני לא מבין. אני צה"ל, אני שולט בחברון, אז יש חוקים. זאת אומרת, פלסטיני שעכשיו מחליט ללכת איפה שבא לו, צה"ל יאפשר לו לעשות את זה? לא.

זאת אומרת, יש את היכולת לעצור אנשים מלעשות דברים.חד משמעית. יכולת קיימת. [אבל] הרצון הוא לעצור פלסטינים מלעשות דברים מסוימים ומול מתנחלים פשוט אין את הרצון הזה. מה שמביא (גורם) את זה זה הסחבקיות וההדדיות. זה שהסמ"פ, המ"פ וכל הקצונה הבכירה בגדוד הם חברים של המתנחלים בחברון. זה פשוט חד משמעית מה שמביא את זה. היה ברור לנו שהוא (אחד הקצינים) אוכל איתו בשישי בערב, אז שעה לפני שהוא בא לארוחת שישי אצלו (אצל המתנחל) ולשחק עם הילדים שלו, יגיד לו: תקשיב, אתה לא יורד, אנחנו לא מביאים לך כוח ואתה לא יורד דרך השכונה הפלסטינית? ברור לי שזה לא יקרה.

*מאז שנת 2000 נאסר על כלי רכב פלסטינים לנסוע על הכביש. בעקבות עתירה לבג"ץ, בשנת 2011 החליט הצבא על מספר "הקלות הומניטריות" לתושבי חברון הפלסטינים, ביניהם פתיחת ציר ציון לתושבים המתגוררים על הכביש, שעברו בדיקה ביטחונית ושמחזיקים ברכב עם רישוי מכני ישראלי ובביטוח מוכר. נכון לשנת 2021, לכשבעים רכבים פלסטינים ניתן היתר זה.