דיברת על המבצע שהיה לכם לחיפוש מחרטות בעזה.זה מבחינתי בתור מפקד היה מאוד מאוד מפחיד, כי זה היה צוות שבדיוק סיים שטח 100, רק טירונות יחידה. הם לא עברו שום הכשרה של לוחמת טרור מה שנקרא, במתקן אדם שעושים, או שום דבר כזה. אז מבחינתי זה היה די מפחיד, הם היו ממש חיילים צעירים. נכנסנו עם ג'יפים בשיירה מהירה ואז כל אחד היה לו, היה שם עוד גם את העורב ועוד משהו, רק הצוות שלי, בערך נאמר שלושה צוותים וכל אחד היה לו, בתוך מבצע רחב יותר. ומסמנים בתים שצריך לתפוס אותם, שצריך לחפש בהם, ואז מגיעים עם ג'יפים, סוגרים על הבית. אנחנו גם היינו צריכים לחפש איזה מישהו באיזה בית, איזה מעצר תוך כדי, אז היה לנו איזה שלוש משימות, וסוגרים על הבית ועושים את מה שצריך ומחכים. אז הבית, באנו, סוגרים עליו. אז בדרך כלל היה נוהל שכן בתקופה ההיא, הולכים לבית ליד ומבקשים ממישהו שיבוא איתך, והוא דופק על הדלת והוא מעיר את האנשים ומבקש מכולם לצאת החוצה. בכל אופן, איך שעשינו את הנוהל שכן, התחלנו לחזור, שמענו טלפונים בבית של מי שהיינו אמורים לתפוס, כנראה התקשרו אליו להזהיר אותו. ואז, בסדר, פתחו את הדלת, הוציאו את האנשים והוא לא היה שם. מצאו את אח שלו או משהו כזה, לקחו אותו במקום, חיפשו בבית דברים. זה הנוהל בדרך כלל.
עמוד בית
- עדויות
- פעילויות
- מדיה ותוכן
- אנחנו