בוא נראה שאנחנו לא מתבלבלים. נוהל שהולכים לעצור איתור, רחוב ליד דופקים בדלת, שולפים מישהו שהוא ייכנס ראשון ויזהיר את האנשים ויגיד להם לצאת.בדיוק. באים, בית ליד או רחוב ליד או מה שזה לא יהיה, בוחרים מראש בית שעליו עושים נוהל שכן, ואם צריך אז גם בוחרים בית חלופי במקרה שלא יענו או שלא יודע מה. אבל זה הנוהל הסטנדרטי. שאתה בא, אתה לא רוצה להיכנס לבד לבית שאתה רוצה להוציא ממנו, שיש שם חשד שיש שם מישהו חמוש, אז אתה קורא לשכן שיעשה את העבודה בשבילך. אני חושב שבאיזשהו שלב חייבו אולי לשים עליו שכפ"ץ או משהו כזה, אבל אני לא חושב שאי פעם שמו. כלומר, פשוט אמרו: יאללה, בוא, תבוא, דפוק לו על הדלת, תקרא לו החוצה.

השתחררת באוגוסט 2003. עשית מעצרים עד השחרור, אני מניח.לקראת השחרור התעסקתי הרבה באימונים ובהכשרת צלפים והייתי אחראי על כל העניין של הצלפים. יצאתי למבצעים בתור סמל צלפים.

אתה לא זוכר שהפסקתם להשתמש בנוהל שכן?לא.

דיברו על זה שבג"צ אסר?לא שזכור לי.

היו מקרים שהשתמשתם בפלסטינים כמגינים אנושיים?אני חושב שכן. אם היה משהו חשוד, אם כן יש איזה חפץ חשוד אז אתה קורא למישהו ומבקש להזיז אותו. אם יש דלת שאתה לא רוצה לפתוח כי אתה חושב שהיא ממולכדת או משהו כזה, אז אתה קורא למישהו אחר שיעשה את זה, לאיזה שכן או עובר אורח.

אתה זוכר מקרה?כרגע לא. מקרה ספציפי ממש של איפה ומה היה המקרה אני לא זוכר ספציפי. אבל זה היה משהו, זה היה נוהל רגיל. אם יש משהו שהוא נראה חשוד או נראה בעייתי, אז אתה מוצא מישהו אחר, או עובר אורח או שכן שיעשה את זה. זה היה ברמה כזאת של אתה מגיע למקום ואם אתה תופס איזה עמדה מסביב לבית ורואה עובר אורח, אז אתה שואל אם צריך עובר אורח בשביל לעשות משהו, כי וואלה, יש לי פה מישהו, צריך אותו?

בקשר?כן. יש פה מישהו, אתה לא תמיד יכול לתת לו ללכת אז אתה לפעמים צריך להגיד לו להישאר. אז אתה אומר: אם צריך אותו, מה לעשות איתו, לשחרר אותו, צריך אותו, וזה.