אחד המוצבים שלנו היה ליד מחסום ארז ואז היו עוברים הרבה לעבוד. הם עברו כל יום בבוקר, והיו חוזרים אחרי הצהריים. כנראה שבאחד הימים מצאו כלי נשק אצל מישהו, או משהו שמישהו ניסה להבריח החוצה, ואז הייתה הוראה באותו יום שהחוזרים לא יכולים לחזור עם דברים. העניין הוא שבכל יום הם היו חוזרים עם המון דברים לרצועה. צעצועים, רהיטים, אוכל, המון דברים. באותה פעם הם מגיעים, ואז פתאום הם לא יכולים להיכנס עם כל זה. אני זוכר את כל הדברים שהם השאירו בצד, כל הרהיטים והצעצועים והדברים. יושבים ואוכלים את כל הפירות כי הם לא יכולים להיכנס איתם, ולובשים כמה שכבות: את כל החולצות ואת כל הבגדים, שבע שמונה שכבות, כי הם יכולים להיכנס עם מה שעל הגוף אבל הם לא יכולים להיכנס עם שקית של בגדים. עומדים שם אחרי הצהריים ומתמודדים עם ה – פתאום אסור להיכנס עם כלום. מי שהיה שם בזמנו היה גדוד מעורב של גברים ונשים, גדוד ארז (משטרה צבאית – יחידת המחסומים) וזה היה המחסום הכי פעיל מבחינת בני אדם ברצועת עזה.