אני לא יודעת להגיד לך מה ואיך, אבל כשמסתובבים שם, האנרגיה היא כזאת, למשל אני זוכרת כשישבנו על הסמטה של ציר 160, בציר המתפללים, יש שם עמדת גובה כזאת, תצפית ומהעמדה הזאת עד למערת מכפלה אתה עובר בציר, בסמטה ששייכת בעצם לפלסטינאים. אני זוכרת כל הזמן את הצעקות שהם (המתנחלים) היו צועקים לפלסטינאים ביום שישי, אתה יושב ואתה פתאום שומע דפיקות על הדלת... זה מין תחושה כזאת של תראו אנחנו כאן, אנחנו לא הולכים לאף מקום, תיזהרו.

כי מה? כי אנחנו נפנה אתכם בקרוב מאוד מהבתים שלכם בין אם הצבא יאשר לנו ובין אם לא, אל תדאגו, נגיע גם אליכם.

אתם בתור סוג של כוח שיטור, יש לכם איזה שהיא יכולת לעצור מתנחלים? לא, לא. לעצור מתנחלים רק כשהם כביכול עושים משהו כנגדנו אבל גם, אנחנו לא עצרנו, היו שם את מג"ב. מג"ב ויס"מ. הייתה שם גם משטרה כחולה. זה היה התפקיד שלה לעצור אותם ואנחנו לא יכולים לגעת באזרחים, אנחנו כוח שיטור צבאי.

אבל אם את עכשיו בסיטואציה שאת רואה מתנחל תוקף פלסטיני, מה הסמכות שלך? לעצור את המתנחל ולהגן על הפלסטיני ולהזמין משטרה.

איך עוצרים את המתנחל? תופסים אותו... נגיד אם זה מתנחלת אז אני תופסת אותה בצורה קצת אגרסיבית...

מה באמת היה הקשר שלכם עם היישוב היהודי שם? בהתחלה היה נורא קר, אבל ככל שאתה יותר ויותר נמצא שם ואתה חי על הבתים שלהם והעמדות נמצאות בתוך הבתים שלהם, זה הפך להיות כבר היכרות. זה היה נורא קשה אחר כך לפנות אותם כשאתה מתחבר אליהם ואתה אומר להם: תקשיבו, נגיד איקס, תקשיבי, אני צריכה לפנות אותך. את יודעת שאני צריכה לפנות אותך, אנחנו נדבר על זה אחר כך בעמדה בלילה, תבואי לשמירה שלי אבל אני עכשיו צריכה לפנות אותך.

ואיך היא הגיבה לזה? היא אמרה לי: תעשי מה שנכון לך. ברגע שנוצר בינינו חיבור וקשר, אז נגיד היה נראה לי יותר פשוט לפנות אותם כי כשאמרתי להם: חבר'ה, בננות שלום, תתפנו, אתן יודעות שאני אצטרך לעשות את זה בצורה אגרסיבית אז תתפנו עכשיו.

היה מקרה כזה, את זוכרת? אחרי שנוצר לי קשר עם הנערות הצעירות שהיו שמה, הן פלשו לאיזה גבעה באותו זמן שפינו, לא זוכרת מה זה היה אבל איזה שהוא מאחז לא חוקי שפינו אותו ואז הם באו לשם והזעיקו אותנו. ואני יושבת מולן ואני אומרת להן: אוקי, טוב תקשיבו, 23:00, אני עייפה מתה, תעשו טובה, תחזרו הביתה ותבואו מחר. תבואו מחר בבוקר, עזבו אתכן, תנו לי לישון תבואו מחר בבוקר. אז הן הלכו ואחרי שעה חזרו, הלכו חזרו... עכשיו, אין לי מה להתחיל איתן פינוי אגרסיבי. זה לא יעזור, לאן אני אקח אותן? אתה מבין, זה רחוק מהבית שלהן, אתה מכניס אותם לאוטו ואחרי שעה הן חוזרות, אז כל הלילה היינו שם.

ובבוקר למחרת מה קרה? חזרו, בסופו של דבר גם להן נמאס.

והיו כאלה הרבה פלישות? כן. יש את התקופה הזאת שהם צריכים למסוק את הזיתים. הפלסטינים. ויש מטע שנמצא בתוך קריית ארבע ומטע שנמצא ממש מסביב לגבעת האבות. הקיצר, אז ידוע שבתקופה הזאת מתחיל להתחמם. תמיד, תמיד, תמיד צריך להגיע להגן גם על הפלסטינאים וגם על המתנחלים, כביכול להגן על המתנחלים מהפלסטינים אבל בפועל זה להגן על הפלסטינאים מהמתנחלים. אני זוכרת שהכוח של הפלוגה הגיע והייתה שם איזה תקרית שהמתנחלים זרקו אבנים על הפלסטינים שהם מוסקים את הזיתים והחיילים פשוט עמדו שם והרחיקו את המתנחלים ואז הם חזרו שוב, זה סיטואציות שהן כל הזמן וזה הופך להיות כאילו חלק מהשגרה, אתה מדבר על השגרה וזה הופך להיות חלק מהשגרה.

שמה? שאתה צריך להגן על פלסטינים מהמתנחלים, זה הופך להיות חלק מהשגרה שוואללה באים איזה חבר'ה ומשעמם להם אז הולכים לאיזה מטע זיתים ושורפים להם חלק מהמטע.

היה מקרה כזה? היה, כן, היה. זו השגרה. אירוע פה, אירוע פה.

ואחרי שריפת מטע מה עושים? מכבי אש ומזיזים את החבר'ה מהשטח.

איזה חברה? את שניהם, גם את הצד הפלסטיני וגם את הצד היהודי. כעיקרון אין לך באמת מה לעשות שם. כי אנחנו יודעים שזה לא משהו שוויוני.

ברוב המקרים אחרי אירועים כאלה, היו מעצרים או עיכובים של מתנחלים? אני מאמינה שכן, מה אני זוכרת? שהחבר'ה של המשטרה היו מספרים שהם חקרו את זה, וכן הגיעו תלונות וכן טיפלו בזה וכן היו מעצרים, גם כן אבל בינינו, מה זה מעצרים? כשאתה מוציא אדם מתוך הבית שלו ו(בהתנחלות) אומרים לו: היית גבר, פעלת נכון, לך שב בכלא, אנחנו מאחוריך, אנחנו נבוא לבקר אותך וזה, הוא חוזר הביתה, עושים לו חגיגה כמו כשהמחבלים חוזרים הביתה, ככה החבר'ה הצעירים היו חוזרים הביתה מהכלא כביכול ועושים להם חגיגה ומשתה. לכבוד זה שהם עשו מעשה, כל הכבוד, טובת ארץ ישראל.

היו עושים כאלו דברים? כן, המשפחה, היית שומע "כן, הוא חוזר היום מהכלא וזה, היום אנחנו יושבים אצל משפחת בלה-בלה, בואו". אתה הרי שומר להם הרי בתוך הבית אז אתה שומע את הדברים האלה.