חישופים בעזה עשית? לא! עזה סירבתי להגיע בסדיר.

סרבת? עזה - היו שולחים אותנו מדי פעם לתגבר. זה לא היה הגיזרה של הגדוד שלנו בכלל, וכל פעם שהיו שולחים לתגבור, וזה והיה, אולי הגיעה האופציה של אולי לשלוח אותי אז הייתי אומר להם שאני לא מוכן לרדת.

למה? כי עשיתי קו חי"ר בעזה כשהתחלתי את המסלול, בזמן המסלול שהייתי, בסוף המסלול ופשוט הספיק לי מעזה.

בוא ספר לי על עזה. מה קורה בעזה? מה קורה בעזה. בקו חי"ר שלי? קו חי"ר תפסנו את הגבול שבין מחסום ארז לנחל עוז. היינו יושבים בעיקר במוצבים. זה היה בסוף, זה היה בסוף 2001. סיימנו אותו בנובמבר2001. זה היה ארבעה חודשים וזה היה הסוף של המסלול. תפשנו שמה את כל הגיזרה, הרבה קוים, הרבה עמדות. זה היה, בתקופה שלנו לא היו שם הרבה עמדות מבוצרות. היה סתם עמדות "גבעת חלפון..." הייתה לנו עמדה שקראנו לה גבעת חלפון ואפילו שמנו לה שלט -'ים'. הש"ג פשוט, חוץ מהכסא-מלך של זה שמה, פשוט נראה אותו דבר. התחילו לבצר את זה עוד כשהיינו שם. היום זה מבצר חבל על הזמן...פשוט זה היה עמדה שאתה מתצפת יום ולילה. יש לך ארבעה חיילים ומפקד. משמרות של שש שעות ביום שלוש בלילה. בשביל להחליף את ה... שלא תעשה אותם שעות כל הזמן. וזה נקודה עם מקלחת עם זה והכל...

אז מה היה? מה היה שם שהספיק לך? מה היה שהספיק? קודם כל זה היה בהתחלה של הקסאמים. שבאותו זמן הם לא הגיעו לשדרות. הם ניסו להגיע לשדרות, הם היו יורים אותם בעיקר על עצמם וטיפה מעבר לגבול. שם היה יום אחד שאני השתתפתי בסיור, ותוך כדי הנסיעה שומעים בום ראשון, מתעלמים כי אנחנו הנדסה ובומים לא ממש מזיזים לנו. בום שני, מצד שני של הציר, עדיין לא קולטים מה קורה. בום שלישי חמש עשרה מטר מאיתנו על הציר, נפל קסאם. היינו עם המ"פ, עם המ"מ של הפלוגה שלנו. היינו שני חיילים, יושבים, בכל צד יש מא"ג, המפקד מקדימה ונהג. ביום אין גשש, בלילה יש גשש איתך. אחרי שירו קיבלנו הוראה לעלות על גבעה להתחיל לירות אל כיוון מקור הירי. מן הסתם אין לך מושג מה מקור הירי. רוקנו חמישה ברוסים (מיכל כדורים) על כלום. רוקנו רק חמישה ברוסים כי לי היה מעצור במאג ואני הצלחתי לירות כולה ברוס אחד.

על מה יורים? על שטח שכביכול ממנו...

שטח או בתים? פחונים? לא בתים, כי פשוט זה לא היה הכיוון של הבתים שמה, וזה היה, זה שטח שהיה די שטח מת כזה בין עצים או משהו בסגנון. החליטו שמשמה כנראה הם ירו את הקאסמים ושמה היינו צריכים לירות. פשוט, ירינו שם סתם. אחרי איזה ברוס שניים עברנו לגבעה אחרת, המשכנו משמה לירות את העוד איזה שלושה ברוסים, עד שקיבלנו את ההוראה - מספיק.

כמה זמן זה היה? שלושה ברוסים זה... שעה אולי.

שעה? שעה יריתם על כלום? אתה מדבר על גבעות וחול? אני מדבר על שטח... זה שדה פתוח כזה.

עצים? עצים היה מסביב, היה, אני חושב שהיה עצים מסביב ואנחנו ירינו אל מין קרחת כזאתי אם אני זוכר נכון.

חממות? משהו? לא, לא, לא מבנים. שטח פתוח בלי מבנים, בלי חממות, בלי שום דבר שאפשר להסתתר בו. אז היה לי את זה. היינו עושים גם הרבה מארבים. באחד המארבים, באחד הלילות גם ירו לכיוון שלנו. האמת היא שג'יפ של המ"פ שלנו עמד על איזושהי גבעה יותר שלטת מאיפה שעמדנו, וסביר להניח שפשוט כיוונו לכיוון של הג'יפ ולא לכוון שלנו אבל כדורים די שרקו לנו מעל הראש. ואז גם כן ירינו את כל התחמושת שהייתה לנו פחות או יותר. בכוון הירי, אני אישית הייתי בזמן השינה שלי כשזה התחיל. המפקד שלנו הראה לנו פחות או יותר את הכיוון שמשם הוא חושב שירו, ופשוט התחילו לירות.

מה כמות הנשק? הכדורים? היינו מפקד ועוד שלושה חיילים. כל אחד עם הנשק שלו עם ה M16 וחמש מחסניות.

זה היה כמו מטווח כזה? כן זה לא, לא הייתה פאניקה מסוימת מזה שירו עלינו וזה. כי זה היה מין צרור חולף כזה וזהו. ואז התחלנו לירות. אני חושב שהיתה איזושהיא התלהבות מסוימת מבחינת החבר'ה שוואלה קורה משהו, אנחנו צריכים לעשות... צריכים לעשות משהו, כן. אני לא יצא לי לעשות יותר מדי מארבים. חוץ מזה יצא לי לעשות מאוד מעט.