גבעת הבוסטר זו גבעה שהיא לא חוקית, זה מאחז בעצם: כמה קרוואנים של משפחות פלוס קרוואן שמירה של החיילים. הוא הוקם לפני משהו כמו 15 שנה. זה מאוד קטן. ונגוהות (ההתנחלות הסמוכה למאחז) מוקף בכפרים ערביים. מה שהם (תושבי נגוהות) עשו – ככה הם טוענים כשהם מספרים על זה – הם רצו להראות לערבים שזה שלהם, שהערבים לא ירימו ראש – זו השפה שלהם – אז הם פשוט הקימו מאחז. גבעת הבוסטר יושבת מעל כפר ערבי.

מה קורה שם? שומרים שם מחלקה של חיילים כל השנה, מה שלא מונע מאנשים שחיים שם להיות שם או לא להיות שם. כלומר, שומרים שם בלי שום קשר. אם הם נמצאים שם או לא נמצאים שם – שומרים. אין גדר מסביב. הם טוענים שהם לא צריכים גדר, החיילים שומרים עליהם. אז אנחנו עושים פטרולים כל הלילה כי אין גדר, כי הם לא מאמינים בגדר.

כשהיית שם היו אנשים? היו שם אנשים כי שמרתי בפרק זמן של שבוע, יחד עם חגים. כשהיו חגים המאחז התרוקן. כלומר, אני שמרתי על הציוד שלהם. כולם הלכו, התפזרו למשפחות שלהם, ואנחנו היינו שומרי הציוד של המתנחלים שחיים שם. יש להם שם בית כנסת מאוד קטן ואין להם מניין, והם אנשים דתיים, לכן בתקופת החגים וגם בימי שישי ושבת הם צריכים להשלים מניין. עכשיו, הם לא יכולים לנסוע [בשבת או בחג] ,אז הם צריכים ללכת לנגוהות שנמצא 500 מטר [משם] בשביל להשלים מניין. אז בשביל לשמור על החיים שלהם, חוסמים את כל הכפרים הערביים, את כל הכבישים שלהם, למשהו כמו חצי שעה, ומחכים שהם יסיימו להתפלל. ואז הם חוזרים. כל פעם שהם רוצים לעשות איזושהי תנועה, חוסמים את כל הכפרים באזור.

איזה עוד תנועות חוץ מתפילות? תפילות זה הדבר המרכזי. גם בסופו של דבר כל פעם שמבקשים מהחיילים לחסום את הכבישים כי הם רוצים ללכת [לנגוהות], אז החיילים עושים כמבוקשם.

תן לי דוגמה קונקרטית. הם היו בתפילה של שמחת תורה. היו כמה תפילות במהלך היום, [ו]כל פעם הכפרים נחסמו, לדעתי שלוש-ארבע פעמים במהלך היום הזה. כל פעם ראית פקקים ענקיים בתוך כל הכפרים הערביים. [לפעמים] הם רוצים ללכת מנגוהות למאחז כדי להשלים אחד לשני מניין. הם לא יתכננו את זה ככה שיקלו על החיים של הערבים. אז הם הולכים, חוזרים, הולכים, חוזרים, הם מבקרים את האנשים, והערבים – שיחכו, שיעמדו.