מה היה שם?בית שרעבתי זה בית שאחד הקירות שלו צמודים לגן משחקים של אברהם אבינו שנמצא בלב השכונה ובאיזה שהוא שלב בג"ץ אישר לאחד מבעלי הבית [לחזור].

מה היה כשהיית שם?הסיטואציה הייתה שתושבי השכונה היהודית החליטו פשוט להוריד את הבית, זה היה בצורה שיטתית מאד. אנחנו בתור הפטרול אמורים להתעסק עם דברים שקורים בקסבה, ופתאום שומעים רעש של מסור דיסק מכיוון הבית וישר רצים, מתרוצצים אחרי הילדים ממש כמו אידיוטים בחורף עם כל הבגדים וה[שכפ"צ ה]קרמי והאפוד והנשק, תופסים אותם ומורידים אותם למטה מהגג. הילדים, הם היו עולים עם פטיש והמבוגרים למטה מחייכים. רגע אחרי זה האימא יוצאת עם עוגיות וקפה ומציעה לנו לשתות, והכול בסדר. אתה מכיר את הפרצופים [שלהם], אתה אוכל חמין אצלם בשבת, הישיבה יושבת אצלך במוצב, אתה מכיר את האנשים. זו הייתה התנהלות בלתי אפשרית ולאט-לאט זה גדל, בסופו של דבר הייתה אלימות גם. אחד המפקדים ממחלקה אחרת ממש נגח במישהי עם הקסדה בחילופים כאלה. בגלל חוסר היכולת של משטרה ואני לא יודע מי כבר ניסה שם, ומי שהגיע לשם – הם חטפו ביצים ושקיות צבע, מים.

מה קורה כששוטר כחול נכנס לשכונה?לא כדאי להיכנס לשכונה. ישר הייתה כוננות של בני הנוער. נראה לי שזה גם עניין פרקטי, לא המבוגרים עושים את זה כי הם יכולים להיעצר. [בני הנוער] ישר עולים על הגגות עם כל הציוד, ביצים ושקיות עם צבע כחול. זרקו על אנשים, לא עלינו אבל. איתנו היו יחסים שאנחנו עושים את התפקיד שלנו בשביל התושבים בחברון והם באיזה שהוא מקום גם מכירים לנו תודה – מזמינים לארוחה, מזמינים לשבת.

כמה פעמים השוטרים נכנסו לשם?כל הזמן. בסופו של דבר הבית הזה היה גל אבנים.