כשארגון רוצה להגיש בקשה, הוא רוצה להכניס עובד מסוים לעזה, אז יש פורמט. הוא ממלא טופס בקשה כמו שממלאים לכל משרד שאתה רוצה להגיש אליו בקשה. אתה ממלא את השם הפרטי שלך, אתה ממלא את הסיבה שאליה אתה רוצה להיכנס, תחת איזה ארגון אתה עובד, תאריכי כניסה, וכל הפרטים שלך, צילום דרכון. כל המסמכים שאפשר לדמיין שצריך, אם זה טפסים שקשורים לפרויקטים שלכם, או אם זה אישור מסוים לארגון, וכל הזהות שלך בעצם. את כל זה אתה מכניס לפורמט שאתה שולח אותו במייל. זה מוזן, האם זה הוגש לשב"כ או לא הוגש לשב"כ, ואם זה הוגש, סטטוס ממתין, או מבוטל או מאושר, ויש לנו גם רקורד של הדברים, כמה שנים אחורה. כל עוד זה בסטטוס המתנה אז זה בקלסר שלנו.

בקשות שהיו נמרחות חודשים בשב"כ, למה [זה קורה] להערכתך? היה כאלה ש[אושרו] תוך ימים, וכאלה שלקח להם חודשים.אחד, לפעמים היה בלאגן אצלנו במשרד. לפעמים היינו הולכים סביב הזנב של עצמנו עד שהיינו מוצאים למה הבקשה לא אושרה, מה קורה עם הסטטוס שלה. זה יכול היה להיות בגלל בקשות שלא היינו מוצאים את המייל או את הטופס שלהן וזה היה פשוט, מישהו היה מתקשר והיינו אומרים לו "טוב, זה עדיין בסטטוס ממתין", ואנחנו לא ידענו איפה הבקשה עצמה... אז לפעמים היינו מבקשים מהם להגיש שוב פעם, אז התשובה שלהם הייתה "כבר הגשנו שוב פעם", אז כאילו לא היה לנו נעים לבקש "תגישו שוב פעם", הם כבר מחכים כל כך הרבה חודשים. זה היה מבלבל לפעמים. לפעמים עד שהיינו מגלים בכלל שאנחנו לא מוצאים את הבקשה, אבל היא מוזנת במחשב, אז או שהיא נמצאת איפה שהוא והיא מחכה לאישור שב"כ, או שהיא לא הוזנה ולפעמים זה פשוט, ברוב המקרים זה היה פשוט לחכות המון זמן לשב"כ.

אז לא הבנתי, לא הייתה את הבקשה אז הם יחכו עוד... לנצח?אז היינו מבקשים [שישלחו שוב], אבל לפעמים היה מצב שבו אתה פשוט מחכה לתשובה מהשב"כ, זה רוב המקרים.