אני זוכר שירדנו מהכביש הראשי ועשינו מחסומי פתע, סיורים רגליים ורכובים. אין לשבת בבסיס ושמירה על ציר, אתה כל הזמן יוזם כדי שירו עליך, אבל בפועל אתה מטריד את האוכלוסייה. אני זוכר שירדנו גם מהכביש הראשי ועשינו פעילות בתוך הכפרים, כל מיני מחסומי פתע, סיורים רגליים ורכובים בתוך כל מני מקומות. זה לא לשבת בבסיס ושמירה על ציר, אתה כל הזמן יוזם כדי שכביכול ירו עליך ולא ירו עליהם, אבל בפועל אתה מטריד את האוכלוסייה. זה מה שאתה עושה. עומדים בין שני כפרים, יוצאים מהרכב, סוגרים צד אחד וצד שני ומתחילים לבדוק.

מה קורה בסיורים הרגליים? אתה יורד עם קבוצת חיילים והולך למקום שלא היו בו הרבה זמן, שאם יקרה משהו – זה יקרה עליך. אתה עובר בבוקר ליד כל מיני בתים של אנשים.

מה זה אומר חסם? בודקים את המכוניות, עושים פקק תנועה יפה של כמה שעות. בן-אדם שאין לו רופא בכפר והוא רוצה להגיע לכפר השכן, אז אתה אומר לו: חכה. פתאום אף אחד לא עובר שעה. או להגביל מעבר או לעשות טפטופים, בלי ידיעה ממוקדת, המטרה היא להפתיע את מי שיש לו נשק באוטו, או מבוקש, ככה נוכל למצוא אותו. ביום שישי בצהריים במקום שאין פקק אף פעם, פתאום אתה רואה עשרות מכוניות משני הצדדים, אתה באמצע, ספק מעכב וספק מזרים את התנועה. זה מפחיד לפעמים. אתה לא מכיר את האנשים שאתה עוצר, נמצא בעמדות נשלטות ובעצם זה שאתה עושה חסם, אפשר לתפור אותך. לא נדבר על מה שזה עושה לאוכלוסייה.