עדויות 
מדיה ותוכן 
הוראות הפתיחה באש היו מאוד לא ברורות 
מה היתה המשימה שלכם ומי הגדיר אותה?כל התקופה הזאת הוכפפנו והיינו ת"פ חטיבת גולני. המשימה היתה כיבוש מחנה הפליטים, לא זוכר אותה כלשונה, כשהגדוד התפצל, נתן חצי פלוגה לאחד מגדודי החי"ר, קיבל פלוגת חי"ר אני חושב שזה היה של גדוד 12 או 51 (גדודוים של חטיבת גולני), אני לא זוכר, ובעצם קיבל משימה לכבוש איזשהו חלק של מחנה הפליטים, שזה בעיקר היה, לפי ניתוח מקדים שעשינו, שני הרחובות המערביים של מחנה הפליטים, באזור שהוא יחסית יותר חדש והתנועה של טנקים יכולה להתאפשר בתוכו.
מי מעביר את התדריך, מח"ט גולני?מח"ט גולני נותן לנו את הפקודה והתדריך, צ'יקו, (אל"מ משה תמיר) ואנחנו בעצם גוזרים את הפקודה הגדודית. מעבירים אותה, המג"ד שלי מעביר אותה לכוחות.
היה מישהו נוסף בתדריך חוץ מצ'יקו?אני מניח שזה היה קצין האג"ם שלהם, אני לא זוכר את שמו.
ובדרגות מעליו, מפיקוד מרכז?לא, אני לא זוכר בשלב הזה.
צ'יקו בעצם מנגן על התזמורת?כן, כשכל הפקודה וכל הנוהל קרב וריכוז הרק"ם בשלב הזה היו באליקים.
צ'יקו מגדיר הוראות פתיחה באש בתדריך הזה?אני חושב שהיתה התייחסות, אני לא זוכר אותה ספציפית. אני חושב שכל מה שדובר על ירי תחמושת כבדה של טנקים, כלומר פגזים, נאמר בפירוש שאסור ללא אישור שלו.
וירי רגיל, ירי של נק"ל?מותר. מותר ירי מקלעים, ירי נק"ל, ירי מקלעים כבדים, על בסיס זיהויים וסיכונים.
רק זיהוי של חמושים?לא זוכר הגדרה ספציפית. בעצם בלילה, בליל הכניסה, כבר כל הרק"ם התרכז באזור מחסום סאלם, ומשם נכנסנו בלילה לכיוון מחנה הפליטים, עוברים שם את כל הכפרים שבדרך. מכיוון שזו היתה פעם ראשונה שהגדוד שלנו נלחם עם טנקים בשטחים אני זוכר שהיתה אווירת פאניקה בכל מה שקשור לכניסה פעם ראשונה לתוך שטח בנוי. פעם ראשונה של לחימה במצב שהוא מצב חרך, שמעולם לא התאמנו עליו.
פחד ממטענים ודברים כאלה?פחות פחד ממטענים, כמו איבוד שליטה על הכוח או לאבד חלק מהכוח או לשקוע או לפרוש זחל, או כל מיני דברים ששמענו מטנקיסטים שהיו במקומות כאלה קודם, שהתנסו בסוג לחימה כזה, ומכיוון שזה היה פעם ראשונה שאנחנו נלחמים במתאר כזה, אז זה היה משהו שהוא היה מאוד חזק ובאוויר. הכניסה הראשונה באותו לילה לכפר היתה יחסית שקטה. שקטה במובן של התנגדות מולנו, כמובן שטנקים לא מייצרים שום שקט. כשאולי, אם אני מנסה לשחזר, אז פעם ראשונה שאנחנו נתקלים באיזשהי התנגדות מולנו זה היה באותו בוקר, ככל שאנחנו מעמיקים ונכנסים יותר ויותר לתוך מרכז מחנה הפליטים, כשרוב ההתנגדות באה בצורה של מטענים שנזרקים עלינו מגגות בתים או מסמטאות, וירי נק"ל ומטענים שמתפוצצים לידינו. אף אחד לא נפגע, ומעבר ללהרגיש את ההדף או נתזים שאנחנו מרגישים אז לא באמת קורה משהו. כמובן שנשק נ"ט לא הופעל עלינו באף אחד מהשלבים של הלחימה. ככה זה נמשך משהו כמו שלושה או ארבעה ימים.
שלושה או ארבעה ימים הייתם בתוך המחנה פליטים? היינו בתוך המחנה פליטים ויצאנו החוצה. אני חושב שהכיבוש של מחנה הפליטים כולו למעשה הסתיים תוך 24 שעות מרגע שנכנסנו, כלומר בלילה שאחרי הכניסה, הלילה השני. מהשלב הזה אנחנו בעיקר עוברים לזה שגדודי החי"ר יושבים בתוך בתים ואנחנו מפטרלים בתוך מחנה הפליטים ויוצאים החוצה להתחמש ולתדלק באזור הגבעה שנמצאת בין סאלם לבין ג'נין, ממש מעל ג'נין, אני לא זוכר מה שם הגבעה. שם נמצא גם החפ"ק והאג"ם ומפקדת החטיבה שמנהלת את כל המבצע נמצאת שם.
מה קורה בשלושה-ארבעה ימים האלה מבחינת ירי?אז ככה, בכל מקום שהגענו אליו בשלב הזה שנתקלנו בהתנגדות, שאני יכול לציין צמתים ספציפיות ואזורים ספציפיים שהם היו, כל פעם שהרגשנו שיורים עלינו, גם בלי לזהות מקורות ירי ולנסות לשער מאיפה זה קורה - ירינו. הגבנו באש מקלעים.
זה ירי תגובה, מה שנקרא?כן.
בפקודת מי? בפקודתנו.
המפקד של אותו טנק?נכון, כשלמעשה אי אפשר לייצר אש מאסיבית, כי בפועל יש אולי שני טנקים בחזית כל פעם כשמתקדמים באיזשהי תצורה.
כשאתה אומר ירי תגובה אתה מתכוון לכיוון מסוים?לא ממוקד, לכיוון מסוים, בלי לזהות מטרה בעין.
ואומרים לא לירות לקירות, לירות באוויר?לא.
הרעיון הוא לירות... לתוך הבתים? זה לא לתוך הבתים כמו שזה לתוך קירות, או לאזורים שאנחנו מזהים שיורים עלינו משם או שמטענים נזרקים משם. אני חושב שזה היה בלילה השני, היתה איזושהי סוללת עפר במרכז הכפר שאנחנו מזהים שם אנשים חמושים שמגיעים לשם ומניחים מטענים. מתרכזים משהו כמו שניים-שלושה טנקים, כולל הטנק של המג"ד, כולל הטנק שלי ואחד המ"פים, מעבירים את זה הלאה ומקבלים הוראה מפורשת ואישור מפורש ממפקדת החטיבה לירות פגזים על הסוללה הזאת.
זה אומר המח"ט?זה אומר המח"ט. מקבלים אישור לירות פגזים.
פגזים רגילים? פגזים רגילים. כל התחמושת שאנחנו משתמשים בה היא תחמושת רגילה, כשמבחינתנו תחמושת רגילה זה אומר פגזי מעיך.
לא פלאשט? לא פלאשט. בבטנים אין לנו, באף אחד מהשלבים לאורך כל תקופת הלחימה, אין לנו פלאשט. בגלל בעיקר אפקטיביות ובעיקר בגלל שזה מסכן את כוחותינו. יש לנו תחמושת חודרת שריון אבל היא לא רלוונטית והיא לא שמישה במתאר מסוג כזה. אנחנו באמת עומדים שם שלושה טנקים ובספירה לאחור יורים שם ירי מטח לתוך הסוללה ובזה מסתכם ירי הפגזים שלנו במבצע הזה. זה משהו שקורה מאוד במשורה ומאוד בפיקוח ולא מעבר לזה. אני יכול לזכור מקרים אחרים שאני נמצא או נמצאים טנקים אחרים ומזהים חמושים בעין, ואנחנו יורים לכיוונם.
באירוע הזה אתם יודעים במה פגעתם? מה היו התוצאות של הירי?לא. אני חושב שהדבר היחיד שהיה מבחינתנו אינדיקציה לפגיעה זה שראינו אמבולנס נוסע אחרי הירי, שבמקרה הזה של ירי הפגזים זה לא היה.
מדיניות פרטיות ותנאי שימוש