כשראיתי מה נעשה שם זה היה קצת שוק כי באמת הוטלה שם כמות עצומה של ארטילריה, לא רק פצצות קרב, ולי אישית זה היה קשה. נהרגו לנו שם לא מעט חיילים [העד מתייחס לאירוע שבו נהרגו שבעה חיילים מפגיעת רקטה בנגמ"ש צבאי], זה צד אחד, והצד השני זה שהפעלת האש [באירוע הזה] הייתה תחושה של איבוד עשתונות, ואחרי שזה נגמר ממשיכים להילחם כרגיל. החוסר פרופורציות של הלפני ואחרי – יש שיגידו שזה מובן, אבל התפיסה שלי שגם שאתה נלחם אתה לא יכול לאבד פרופורציות. על מנת לחלץ את מי שנשאר יצרו מסך של אש כדי למנוע מעוינים להגיע לאזור. באירוע הזה נפגעו המון המון אנשים חפים מפשע. לעתים, כמו במקרה הזה, אין לך זמן לוודא יותר מדי [שאזרחים התפנו], ולמרות שבאירוע הזה אני חושב שהאוכלוסייה האזרחית הוזהרה לצאת מהשכונה – היו שם אנשים. אני לא יודע להגיד לך אם ידענו שהיו שם אנשים, אבל עובדתית היו שם אנשים.