נקודות שזכורות לי, יש כאלה שהן יותר "קלאסיות" לצורך העניין, של כיבוש "קלאסי". היו דברים יותר אישיים, דברים שיותר נצרבים לך. אולי אחד המקרים שפשוט הכניס אותי להלם, שנכנסתי עם הצוות, צוות שהייתי סמל שלו, אני והקצין, ונכנסנו לאיזה תצפית היקפית עם צוות צליפה. וכמובן הקמנו את כל השטח ובנינו שפה משותפת וכל הדברים האלה, ונכנסנו לתוך האזור הכפרי. לאט לאט, התגנבות, הגענו ליעד, לבית שאנחנו הולכים להיכנס. פתאום מתוך הבית אנחנו מתחילים לשמוע צעקות של משהו, כמו חיה כזאת, אנחנו: "עלו עלינו, חשפו אותנו". ממש צעקות...לא יודע אפילו לחקות את זה. כמו איזה משהו פצוע. ואז אני והקצין מתייעצים, מה נעשה מה נעשה, אנחנו לא יכולים יותר להמשיך, יחשפו אותנו. הוא לוקח את הנשק שלו, שובר את החלון ומאיר עם הפנס לתוך הבית. ושוכבת שם אישה, מפגרת, זקנה, שלא יכולה לזוז. ורואים, כי אנחנו מסתכלים. המשפחה מסתכלים, לא רוצים להיכנס לעזור לה. ואני תופס את עצמי אומר: אין לנו שום דבר על המשפחה הזאת. האישה הזאת לא עשתה שום דבר. הבית הזה הוא בסך הכל נקודה שאנחנו רוצים לתפוס ממנה תצפית. ואנחנו מכניסים את האישה הזאת לסטרס לא יתואר והיא צועקת כמו איזה חיה פצועה, וזה סתם. בסוף נכנסנו לתוך הבית. זה היה כל כך הרבה פעמים שאתה נכנס ומה שתכננת לא... זה לפעמים קורה אבל אתה נכנס ואתה אחראי לסיטואציה הזאת של האישה המסכנה הזאת שצועקת. צרוב לי הקול הזה, הקול המסכן הזה. אתה נכנס לבית, סתם משפחה, ואתה רואה את המבט הזועם של הילד הזה. ואתה יודע, אתה לא אדיוט. אני חושב שאין ספק שזה נכון שאתה פשוט זורק עוד עצים למדורה הזאת שכבר דולקת. הילד הזה מסתכל לך בעיניים. אתה משפיל את אבא שלו ואתה מעיר אותו באמצע הלילה. ואתה נכנס עוד פעם ועוד פעם והאבא אומר שכבר שברו לו את הדלת ואף אחד לא מחזיר להם כסף. והמבט הזה בעיניים של הילד וההורים משקיטים את הילד: "שקט, שקט!". והוא רוצה להתפרץ עליך, וקצת אתה רוצה שהוא יתפרץ עליך. וזה הדברים הכי קטנים. ולא חשוב כמה אנחנו היינו נחמדים. כשאני הייתי סמל לא היתה סיטואציה בחיים שהיינו עוזבים בית בלי לסדר ואם היו לנו סוכריות שהיינו נותנים לילדים. אבל בינינו זה בולשיט, זה שטויות. זה להשקיט את המצפון שלך, אתה לא עושה שום דבר. אתה נכנס להם לבית ו[אם] אתה צריך לשבור חלון אתה תשבור חלון, [אם] אתה צריך לעלות על שולחן אתה תעלה על שולחן, אתה צריך לעשות להם בלאגן בבית אתה תעשה ואם אין לך זמן וצריך להתקפל אתה תתקפל בלי לסדר. כי ככה, אין מה לעשות, כי אנחנו "במלחמה צודקת". זהו, בגדול. זה דברים שחרוטים לי בנשמה. זה ערב ערב. זה דברים שחוזרים ערב ערב שאתה נכנס לבתים...

הדברים האלה כולם קרו באזור שכם, הסיפור עם הסבתא המפגרת וזה? כן, זה היה באזור...זה היה באחד מהמחנות פליטים. אם אני לא טועה זה היה אולי בעסכר הישן. יש עסכר חדש ועסכר ישן, אני לא בטוח. אבל זה אחד הכפרים באזור שכם, אבל זה כאילו סיפור כזה קטן.