בימים האחרונים מאות חיילים ברחבי הארץ, במגוון של יחידות וחילות, מביעים הזדהות ותמיכה עם החייל המודח AKA דוד נחלוואי. זה כי הם יודעים, בדיוק כמונו, שמקרים כמו זה שבסרטון הם לא דבר חריג או יוצא דופן- זה כיבוש. זוהי שיגרת השירות היומיומית של חיילי צה”ל בשטחים.
רק מי שאינו מחובר לשטח, יכול לחשוב שמדובר במקרה חריג.
בואו לא נחיה באשליה, הענשת ‘דוד הנחלאווי’ לא תפתור את הבעיה, הבעיה היא בעצם השליטה הצבאית על אוכלוסיה אזרחית.

רוצים דוגמאות? יש לנו המון:

“אני לקחתי את הנשק ודרכתי אותו לרקה שלו, הוא חשב שאני אירה” (סמ”ר, גולני). לינק:
http://www.shovrimshtika.org/testimonies/database/61312

“זה היה ברמה של לקרוא לילד, לדרוך לו נשק על הפרצוף ולהגיד לו: תשיג לי אקדח כזה. אפילו לא לבקש.” (סחלב, חברון 2002) לינק: http://www.shovrimshtika.org/testimonies/database/745577

“בסוף הטיפש הזה (המ”כ) גם דרך את הנשק וכיוון עליהם. כשאחד היה דורך –כל החיילים במחסום היו צריכים לדרוך.” (צנחנים, שכם 2006) לינק: http://www.shovrimshtika.org/testimonies/database/439625

“זה דבר שהיה כמעט כל שבוע, שאתה דורך על מישהו את הנשק בקטע של להרגיע אותו.” (צנחנים, שכם, 2002) לינק: http://www.shovrimshtika.org/testimonies/database/81558

“דרכתי, פתחתי נצרה, תוך כדי ריצה, כשכולם אומרים לי:”תירה, תירה תירה…”, גם החיילים, אמרתי לעצמי אין מצב, זה ילד. הוא ברח,” (בית לחם 2008) לינק: http://www.shovrimshtika.org/testimonies/database/307938

“הם התחילו להתחצף… כאילו היה צורך ממש לדרוך עליהם נשק ” (חרוב, 2008) לינק: http://www.shovrimshtika.org/testimonies/database/651623