יש דברים שצריך לומר ללא משוא פנים: חמאס ביצע פשעים מחרידים, שצריכים להבעית כל אדם הגון. כמי שמבקרים בחריפות מדי יום את המדיניות הישראלית ברצועת עזה ובגדה, זו חובתנו לומר את הדברים כהוויתם – חמאס מפר ברגל גסה כל מוסר אנושי.

כמי שנאבקים בחריפות בכיבוש כבר כמעט עשרים שנה, חובתנו לומר עתה בבהירות: אי אפשר להצדיק טבח של אזרחים במסיבת טבע או רצח וחטיפה של גברים, נשים וילדים, גם לא בשם מאבק אנטי-קולוניאלי או מאבק עממי. אי אפשר לבנות הצדקות תיאורטיות לחטיפה של אמהות עם ילדיהן, של קשישים וקשישות, של נערים ונערות.

המאבק למען זכויות אדם אינו מפריד בין דם לדם והוא מחייב אותנו להיות עקביים. מאבק למען זכויותיו הלגיטימיות של עם אחד אינו יכול לשמש לרמיסת זכויותיהם של אחרים. זה עיקרון בסיסי, לא רק של החוק הבינלאומי, אלא של מוסר פשוט. בלעדי זה, כל מה שיוותר לנו הוא מעגלי נקם חסרי אבחנה. מי שמצליח למצוא התפתלות תיאורטית כדי להסביר לעצמו טבח, אינו נאבק למען זכויות אדם, וספק אם מה שישיג הוא שחרור.

כמעט כל אחת ואחד מאיתנו מכיר מישהו שנעדר, נחטף, נהרג או שהה שעות נצור, מפחד על חייו. רבים אינם יודעים מה שלום קרוביהם, למעלה מיומיים לאחר תחילת הלחימה. אנחנו חרדים עתה לשלום יקירנו, שלום השותפים הפלסטינים שלנו ולשלומם של כל תושבי הארץ הזו בין הים לירדן.

אנחנו מקדישים את חיינו למאבק למען סיום הכיבוש והמצור על עזה כי לאיש לא מגיע לחיות תחת עריצות ואסור שדמו של אחד יהיה סמוק מדמו של אחר. מגיע לכל מי שחי בארץ הזו לחיות חיים טובים, בטוחים וחופשיים. לכן פעלנו בעבר ונמשיך לפעול נגד ענישה קולקטיבית, נגד הרג בני אדם, נגד מדיניות מסוכנת של “ניהול הסכסוך” וסבבי לחימה נצחיים. לכן גם נמשיך לפעול, כפי שפעלנו בעבר, נגד מדיניות הפעלת אש חסרת אבחנה בעזה. עמדתנו ברורה: לכל אדם מגיעה הזכות לחיים בטוחים וחופשיים. גם לפלסטינים, גם לישראלים.