• אנחנו מבקשים לחשוף בפני הציבור הרחב את מציאות הכיבוש והשליטה הצבאית הישראלית על האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית בשטחים, אליה היינו עדים במהלך שירותנו הצבאי. באמצעות פרסומן של עדויות החיילים והחיילות ששירתו בשטחים, אנו מבקשים לייצר התנגדות לכיבוש דרך דיון ציבורי על המשמעות והמחיר המוסרי שמשלמת החברה הישראלית עבור הרחבתו והעמקתו של משטר כיבוש ארוך שנים.
• אנחנו מאמינים שעלינו כחברה לקחת אחריות על הנעשה בשמנו בשטחים הכבושים. לקיחת אחריות זו כוללת בראש ובראשונה את הזכות והחובה להכיר את מציאות הכיבוש ולהבין את משמעותה האמיתית של המשימה שאליה החברה הישראלית שולחת את חיילי וחיילות צה”ל כבר 50 שנה.  
• כמי ששירתו בשטחים והוציאו לפועל את מדיניות הכיבוש, אנו חושבים שהעדויות שלנו – למעלה מאלף חיילים וחיילות שמסרו עדות על שירותם בשטחים הכבושים – מאפשרות לנו לצייר בפני הציבור תמונה אמינה ואינטימית של שגרת הכיבוש היומיומית ושל משמעותם של חיים תחת שלטון כיבוש צבאי.

• אנחנו מאמינים שכדי לגבש דעה לגבי הדרך לפתור בעיה מסוימת, ראשית כל יש להבין את הבעיה ולהכיר בה. אנחנו מאמינים שכל פיתרון של הסכסוך חייב להתבסס על העובדות בשטח. כארגון של חיילים ששברו שתיקה על מנת להביא את מציאות הכיבוש אל השיח הציבורי, היתרון שלנו על פני ארגונים אחרים הוא היכולת להנגיש את הידע מהשטח, ממקור ראשון ולא הניסיון להציע פתרונות.  
• קיימים הרבה מאוד פתרונות והצעות לפיתרון הסכסוך ו/או לסיום הכיבוש, ואנחנו תומכים בכל פיתרון שיאפשר חופש, שיוויון, רווחה והגדרה עצמית לכל הצדדים. עם זאת, בכדי להגיע לפיתרון יש לרצות בכך; לשם כך יש להכיר את מציאות הכיבוש ואת מחיריה, וכאן נכנס התפקיד שלנו.  
• מבין מעל ל-1,000 העדים והעדות של שוברים שתיקה יש באופן טבעי מי שתומכים בפתרון מסוים וכאלה שתומכים בפתרונות אחרים, ואין בכוונתנו לייצג פיתרון אחד שלא בהכרח ישקף את דעותיהם של כל חברי הארגון. עם זאת, כולנו מסכימים שהכיבוש הוא לא הפיתרון ושיש לסיימו כיוון שבכל מקרה שליטה צבאית על בני אדם אינה יכולה להיות הומנית ומוסרית.

• על פי העמדה של גורמים רשמיים בממשלה, לכל פעולות צה”ל בשטחים יש הצדקה ביטחונית. לדעתנו אף שאפשר להצדיק הכל בשם הביטחון, צריכים להיות גבולות מסוימים שאנחנו כחברה לא מוכנים לחצות (כי הרי הכי בטוח היה אם לא היו כאן פלסטינים בכלל, זה עדיין לא אומר שמדינת ישראל מרשה לעצמה לעשות טרנספר).
• אנחנו מנסים לשאול מהם הגבולות המוסריים שלנו כחברה, ואם בשם הביטחון אנחנו לא עוברים קווים אדומים. למשל, הטלת עונשים קולקטיביים או שימוש באנשים חפים מפשע לצורך אימון (“מעצרי דמה”) נעשים כל הזמן בשם הביטחון; אחד העקרונות הבסיסיים במדיניות ההפעלה של צה”ל בשנים האחרונות הוא “יצירה של תחושת נרדפות” בקרב הפלסטינים, שנועדה לאפשר את השליטה עליהם.
• אנחנו שואלים אם לא חלה שחיקה מסוימת במושג הביטחון, באופן שמשרת את האינטרסים של קבוצות כאלה ואחרות (כשחיילי צה”ל משמשים כוח ליווי ואבטחה של מתנחלים לפעילויות דת ופנאי – האם גם את זה ניתן להצדיק כצורך ביטחוני?). אנחנו מבחינים בין צרכים ביטחוניים לבין מדיניות של העמקת השליטה בשטחים הכבושים באצטלה של שמירה על הביטחון.
• מעבר לכך, ב-50 השנים האחרונות נוכחנו לדעת גם שהכיבוש אינו בהכרח אפקטיבי להשגת ביטחון. אנו מאמינים שאחת הדרכים הטובות ביותר של ישראל להשיג ביטחון היא להביא לרווחה בקרב הפלסטינים, שתשים סוף למעגל האלימות הקיים.
• אנחנו חושבים שלהגיד “אין ברירה” זו התחמקות מאחריות ואלו סיסמאות ריקות מתוכן. יש הרבה אופציות ואנחנו צריכים לבחור בניהן. האופציה להמשיך לשלוט על מיליוני פלסטינים היא אחת האופציות, אבל אם אנחנו כחברה בוחרים באופציה הזו אנחנו צריכים לדעת מה המחיר שלה ועלינו להפסיק לשקר לעצמנו ולהגיד שאין שום ברירה אחרת.

• אנחנו לא. במשך יותר מעשור של פעילות אספנו ופרסמנו אלפי עדויות של למעלה מאלף חיילים וחיילות, קצינים וקצינות. לאורך שנות פעילותנו לא קרה ולו פעם אחת שעדות שפרסמנו התבררה כעדות שקר.
• העדויות שאנו מפרסמים עוברות תהליך אימות מדוקדק שהוכיח את עצמו שוב ושוב. את איסוף העדויות ואימותן מבצע צוות תחקירנים המורכב מלוחמים לשעבר, אשר עברו תהליך הכשרה ארוך ומקצועי.
• דוגמה למקצועיות התהליך היתה חשיפת עדות השקר של ח”כ אורן חזן, שניסה “למכור” לנו עדות שקרית על השתתפותו לכאורה במבצע “צוק איתן” (חזן לא שירת כלוחם, ודאי שלא לחם במבצע). עדויות שקריות נוספות נמסרו לנו במשך השנים מתוך ניסיון להכשיל אותנו; עדויות אלה זוהו, נגנזו ומעולם לא פורסמו.
• בשנים האחרונות נחשף הציבור הישראלי למספר פרסומים אשר “חשפו שקרים”, לכאורה, הקשורים בארגון ובפעילותו. פעם אחר פעם התגלה כי פרסומים אלה חסרי שחר ונעדרי בסיס, וכי כל כוונתם היא להשתיק ארגונים ואזרחים המתנגדים לכיבוש ולהשחיר את שמם של החיילים והחיילות שבחרו לשבור שתיקה ולמסור את עדותם לארגון.
• אל מול הטענות הפופוליסטיות והשקריות של ארגוני הימין המתנחלי ניצבות עדויותיהם המאומתות והבדוקות של אלפי העדים והעדות ששברו שתיקה וסיפרו על מציאות הכיבוש, כפי שראינו וחווינו אותה בעת שירותנו הצבאי בשטחי הגדה המערבית וברצועת עזה.
• אנו יודעים שעדויות החיילים מציבות בפני הציבור הישראלי מראה שהמציאות הנשקפת ממנה עגומה ביותר. אך לצערנו חווינו את המציאות הזו במהלך שירותנו בשטחים הכבושים, ועל המציאות הלא נעימה הזאת אנו מתעקשים לספר.
• אנו מאמינים שחובתו של הציבור להקשיב לדברי החיילים שנשלחו בשמה של מדינת ישראל להיות המוציאים לפועל של משטר הכיבוש. ההתכחשות, עצימת העיניים ואטימת האוזניים אל מול המציאות ועדויות החיילים היא התנערות מאחריותנו ומחובתנו כלפי החיילים שנשלחו למשימה.

• אנחנו מאמינים שמשימת הכיבוש, המוטלת על צה”ל כבר חמישה עשורים, היא משימה בלתי מוסרית מיסודה, ולכן כל ניסיון לעמוד במשימה זו דורש מצה”ל לבצע פעולות בלתי מוסריות. להשקפתנו, שליטה צבאית על עם אחר כרוכה בהכרח בשלילה של רבות מזכויותיו הבסיסיות ביותר ובהפעלת אלימות מתמדת נגד הכפופים למשטר הכיבוש. לכן המטרה שלנו בשוברים שתיקה היא לסיים את הכיבוש, ולא לשפר אותו או להפוך אותו לנאור יותר.
• משימת הכיבוש והשליטה על עם אחר הוטלה על צה”ל על ידי החברה הישראלית וכל ממשלות ישראל מאז יוני 67′. גם ההחלטה לסיים את הכיבוש היא החלטה שצריכה להתקבל על ידי החברה הישראלית. אי לכך, הדרישה לסיום הכיבוש והשיח המוסרי והערכי שאנו מבקשים לקיים בכדי לקדם מטרה זו מופנים לאוזנו של הציבור הרחב ולאו דווקא למפקדי הצבא וחייליו.   
• היינו שמחים אם הסבל היומיומי שהכיבוש גורם למיליוני פלסטינים היה פוחת, אבל אנחנו יודעים שלא באופן הזה הבעיה תיפתר. להשקפתנו, רק עקירתה מהשורש של מדיניות הכיבוש תוביל לשינוי אמיתי ויסודי במציאות החיים שלנו ושל הפלסטינים ולעתיד טוב וצודק יותר.

אלפי העדויות שאספנו מראות שכל סוגי החיילים, גם המוסריים שבהם וגם אלו שפחות, אינם יכולים לשנות את המשימה עצמה – שליטה על אזרחים באמצעות מנגנונים צבאיים, בבחינת אם  כל מה שיש לך זה פטיש – הכל נראה כמו מסמר.

העדויות שאנחנו מפרסמים מציבות בפני הציבור הישראלי מראה, שהדמות הניבטת ממנה אינה נעימה למראה. לכן לא מפתיע שהתגובות של חלק מהציבור לעדויות הן קשות – החל בהתעלמות, עבור בהכחשה וכלה בשימוש באלימות וברדיפה. עם זאת, ישנו חלק גדול בציבור המבין את החשיבות שבפרסום העדויות. משנה לשנה פונים אלינו יותר ויותר חיילים וחיילות המבקשים לשבור את שתיקתם, ויותר ויותר קבוצות וקהלים שרוצים לשמוע על המציאות שחווינו כחיילים ששירתו בשטחים הכבושים.

• כארגון המאגד עדים ועדות המחזיקים בהשקפות שונות לגבי שאלת הסרבנות, איננו רואים את עצמנו כמי שיכולים או רשאים להחליט עבור כלל החברים בארגון מה צריכה להיות עמדתם בנוגע לשירות בצבא.
• יש הרבה דרכים להתנגד לכיבוש. אנו מאמינים שעל כל אדם למצוא את הדרך המתאימה לו בכדי להביע את התנגדותו לכיבוש מבין מגוון הדרכים והפעולות האפשריות. ההחלטה כיצד להביע את ההתנגדות להמשך הכיבוש היא החלטה פרטית של כל אדם, ולנו כארגון אין כוונה או רצון לכפות עמדה או מעשה מסוים.  

• התחקירנים המקצועיים שלנו, כולם לוחמים לשעבר בעצמם, עוברים הכשרה קפדנית ומקצועית שנמשכת כשנה.
• כל העדויות שאנו מפרסמים עוברות טרם פרסומן תהליך אימות הכולל שני שלבים:

1. בדיקה של אמינות העד:
   העדים הם ה”מקורות” שלנו. אנו מוודאים את אמינות של כל עד טרם פרסום העדויות שלו, וכאשר אמינות העד מוטלת בספק אנו גונזים את העדויות ולא עושים בהן שימוש. בעבר קרו מקרים שבהם הגיעו אלינו עדים מתחזים שניסו להכשיל אותנו ומסרו פרטים שקריים לגבי שירותם או לגבי הפעילות שבה לקחו חלק. לשמחתנו, תהליך אימות העדויות הקפדני שלנו סייע לנו לזהות את המתחזים.
2. אימות האירועים המתוארים: אנו מצליבים את המידע שנמסר בעדות לגבי אירוע מסוים עם מקורות נוספים, ומפרסמים את פרטי העדות שהמידע שנמסר בהן הוצלב ונמצא אמין.

• כפי שיודע כל עיתונאי או תחקירן שמכבד את עצמו – שאילת שאלות וקבלת תשובות עליהן הן הבסיס ליכולת להצליב מידע, לוודא פרטים, לבסס אמינות ולבדוק שהעד מדייק בסיפורו.
• המקורות שמולם אנו מאמתים את פרטי העדויות הם, בין היתר, חיילים נוספים או גורמים אחרים שהיו באזור כמו כוחות משטרה, עיתונאים, תושבים פלסטינים ועוד. אנו נעזרים גם במידע שאוספים ארגונים אחרים הפועלים בשטחים – ארגונים ישראליים, בינלאומיים או פלסטיניים. לעיתים מוצלבים נתונים מסוימים עם פרסומים של צה”ל או של המשטרה, כמו גם עם מידע שפורסם בתקשורת או על ידי דובר צה”ל.

• העדים אינם אנונימיים. העדויות נמסרות לנו בראיונות פרונטליים, כאשר זהות העד ידועה למראיין ובמסגרת תהליך האימות מאומתת גם היא.
• עשרות עדים ועדות של שוברים שתיקה כבר נחשפו בפני הציבור הרחב, ועדויות הווידאו שלהם נמצאות באתר האינטרנט של הארגון.  
• כל העדויות שלנו עוברות צנזורה צבאית קפדנית לפני פרסומן.
• המחויבות שלנו היא בראש ובראשונה כלפי חיילים שהחליטו להצטרף אלינו ולשבור שתיקה.
• חשוב לזכור שלחשיפה כעדים יש מחיר חברתי בישראל, כפי שניתן לראות בתגובות הקשות ובאיומים שמהם סובלים הארגון ופעיליו. כדי לשמור על העדים ולהגן עליהם מפני ההסתה הפראית ומשולחת הרסן, פרטיהם האישיים לא מפורסמים ונשמרים אצלנו כל עוד העדים אינם מעוניינים להיחשף.
• שוברים שתיקה עוסק בתמונה הרחבה של מדיניות הכיבוש, הבלתי מוסרית מעצם היותה, ולא בהתנהלותו הספציפית של חייל זה או אחר. אי לכך, חשיבותן העיקרית של העדויות אינה בפרטים האישיים של עדים ספציפיים, אלא נעוצה בכך שהמציאות שעולה מהן מציירת תמונה דומה, בין אם העדים שירתו בשכם, בחברון או בכל מקום אחר בשטחים, ולא משנה באיזו יחידה.
• הדיון על אנונימיות העדים הוא עוד ניסיון של אלו המבקשים לשמר את השליטה הצבאית של ישראל בשטחים להסיט את תשומת הלב מהעיקר – הכיבוש והמחיר המוסרי שהוא גובה.

• מאז הקמת הארגון ב-2004 ועד היום, למעלה מאלף חיילים וחיילות בחרו לשבור שתיקה ומסרו לנו עדות. החיילים ששברו שתיקה בחרו לקחת אחריות על מעשיהם ולשתף את הציבור במה שעשו בזמן שירותם בגדה המערבית וברצועת עזה, בעתות שגרה ובמהלך מבצעים ולחימה, על מנת לעודד קיומו של שיח ציבורי על המחיר המוסרי של שליטה צבאית בעם אחר שנמשכת כבר 50 שנה.
• עבור מרבית העדים, שבירת השתיקה היא תהליך מורכב הכולל בתוכו ממד של לקיחת אחריות על המעשים שעשינו ועל המציאות שבה לקחו חלק פעיל. מהחוויה האישית שלנו, אנו יודעים לספר שלפעמים נדרש מרחק של זמן על מנת להבין את הדברים ולהיות מסוגלים לדבר עליהם בפתיחות ואף להתמודד עם המשמעויות שלהם. זה ההסבר העיקרי לכך שמרבית החיילים ששברו שתיקה עד היום החליטו לעשות זאת רק מספר שנים לאחר השחרור.
• העדויות שאנו אוספים מתפרסמות רק לאחר סיום תהליך ההפקה שלהן. תהליך ההפקה כולל מספר שלבים: וידוא אמינות העד, אימות העדויות עצמן, מחיקת פרטים מתוך העדות שעשויים לזהות את העד, העברה לאישור הצנזורה הצבאית, העברה לבחינה משפטית ורק אז – פרסום. תהליך זה אורך לרוב מספר חודשים עד שנה.
• בכל שנה אנו מראיינים כ-100 חיילים ששירתו באזורים שונים ובתקופות שונות. לעיתים נעשה מאמץ תחקירי לראיין חיילים בעלי מאפייני שירות ספציפיים, הרלוונטיים לדיון מוסרי שמתקיים ביחס למתרחש באזורים מסוימים בשטחים. כך למשל, במהלך 2014 התמקד עיקר המאמץ של איסוף ופרסום העדויות שלנו באיסוף עדויות מלוחמים שלקחו חלק במבצע “צוק איתן” ופרסומן במסגרת החוברת “ככה נלחמנו בעזה 2014”. לעומת זאת, שנה קודם לכן התמקדנו בחיילים ששירתו בגדה המערבית.

• מתוך העדויות שאנחנו אוספים עולים לא מעט מקרים שבהם חוקי הצבא מופרים בצורה ברורה. כאשר המקרים האלה נחשפים, המערכת הצבאית מפילה את האחריות על החייל הפשוט ומשקרת לציבור שמדובר ב”תפוח רקוב”. אנחנו יודעים שלא מדובר במקרים בודדים ושהפרת חוקים מאפיינת את מציאות הכיבוש. לכן אנחנו לא מוכנים לסייע להסרת האחריות מהמערכת והטלתה רק על החייל.
• נוסף על כך, מרבית העדויות לא עוסקות בהפרה ברורה של חוקים אלא בדיוק להיפך. הן עוסקות באופן השגרתי והרגיל שבו הכיבוש מתנהל (שיבוש חיי השגרה של הפלסטינים, מחסומי פתע, מעצרים, אלמנות קש ועוד). לצה”ל אין אפשרות להעמיד חיילים לדין על ביצוע המעשים האלה, כי המשמעות תהיה העמדה לדין של המערכת כולה ושל השיטה.
• מאחר שזה המצב, אנחנו בוחרים להביא את העדויות בפני הציבור על מנת שישפוט בעצמו אם המעשים האלה, שמרכיבים את מציאות הכיבוש, עומדים בסטנדרט מוסרי ותואמים את מערכת הערכים שהיינו רוצים בישראל.
• איננו מתנגדים לעצם קיום חקירות, ואף לא להעמדה לדין של חיילים שביצעו עבירות. עם זאת, לדעתנו הנושא החשוב ביותר שיש לחקור הוא המדיניות המערכתית ואחריותם של קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות, בדרג המדיני והצבאי.
• לצערנו, נראה כי מצ”ח ממקדת את עיקר מרצה ומאמציה דווקא בחקירת חיילים זוטרים, ובכך ״משחררת״ או ״נותנת פס״ בקריצה לדרג המדיני ולמפקדים הבכירים שמובילים ומכתיבים את המדיניות בשגרה ובעתות מלחמה.
• חקירת החיילים הזוטרים מאפשרת לישראל להציג לגורמי חקירה בינלאומיים מראית עין של קיום מנגנוני חקירה אובייקטיבים, דבר העשוי ברמה המשפטית הבינלאומית להוות חסם בפני קיומן של חקירות חיצוניות לישראל. במעשה זה הופכים החיילים הזוטרים להיות “מגן אנושי” של קובעי המדיניות מפני דרישות בינלאומיות לחקירה של הנעשה בשטחים.

• אנחנו מראים את המציאות המתקיימת בצלו של הכיבוש, כפי שהיא משתקפת מעדויותיהם של מעל אלף חיילים וחיילות ששירתו בשטחים מאז שנת 2000 ועד היום. עדויות החיילים והחיילות מפנים את הזרקור לחלק חשוב ומרכזי שלרוב אינו מקבל די מקום בשיח הציבורי – ולעתים אף מושתק.
• אנחנו חושבים שכדי שהציבור הרחב יוכל לפתח עמדה רצינית ומושכלת ביחס לשליטה הצבאית הישראלית על האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית עליו להבין מה משמעותה של שליטה זו ולדעת אילו פעולות צה”ל נדרש לבצע בכדי לשמרה. פרסום עדויות החיילים מאפשר לציבור להיחשף למידע זה ולבסס את עמדתו בהסתמך על המציאות והעובדות מהשטח.
• הצד שאנחנו מראים הוא הצד שלנו – חיילי צה”ל שנשלחו על ידי החברה הישראלית לשרת בשטחים. האירועים והחוויות שעליהם אנחנו מספרים הם האירועים שבהם אנחנו השתתפנו והחוויות שאנחנו חווינו במהלך השירות. זו המציאות שאליה נחשפנו – ורק עליה אנחנו יכולים למסור עדות.    

• באתר האינטרנט שלנו ובחוברות העדויות שפרסמנו אפשר למצוא אלפי עדויות ממקומות שונים, מתקופות שונות ומיחידות צבאיות שונות. בין אלפי העדויות ניתן למצוא מקרים רבים ושונים, ומכל מקרה כזה אפשר להפיק מסקנות ולקחים שונים. אך המשותף לכל העדויות הוא שכולן מתארות מציאות של שליטה צבאית ישראלית על האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית – מציאות הכיבוש.
• ההבנה שלנו את טבעו של הכיבוש והצגתו מסתמכות על אלפי העדויות שאספנו ופרסמנו עד היום, כאשר כל אחת מהעדויות היא חלק נוסף בתמונה הגדולה המציגה את הפעילות הצבאית בשטחים הכבושים.

• ראשית כל, לא ידוע לנו על אף עדות שנמצאה שקרית עד היום.
• פרסומים דוגמת תחקיר “המקור”, שתוארו כמקרים שבהם חלקים ממה שנמסר בעדות התגלו כ”לא נכונים” היו מקרים שבהם התקיימה בדיקה (משטרתית או פנים צבאית) שבסיומה התגלו פרטים נוספים, ולעיתים סותרים, ביחס לפרטים שהיו ידועים לחייל שהעיד על כך (וגם לחיילים או גורמים אחרים מולם אימתנו את הפרטים).
• על מנת להעביר לציבור תמונה שלמה ומלאה עד כמה שניתן ביחס לאירועים המתוארים בעדות, אנו מוסיפים מתחת לעדות הערה המתארת פרטים נוספים שהתגלו בדיעבד, ככל שהתגלו פרטים משמעותיים שכאלה לגבי מקרה מסוים.
• גורמים חיצוניים מתקשים לעתים לאמת את העדויות שלנו בעצמם, מכיוון שלשם כך יש להכיר פרטים מזהים של העד (התפקיד הספציפי שאותו מילא בזמן האירוע, היחידה בה שירת, התקופה וכו’). כמו תמיד, המחויבות הראשונה במעלה שלנו היא לחיילים שבחרו לשבור שתיקה ולהבטחתנו לשמור על זהותם חסויה כל עוד הם לא מעוניינים להיחשף. לכן (ובהתאם להנחיות הצנזורה הצבאית) במקרים מסוימים הפרטים הללו נותרים חסויים, מה שמקשה על אימות העדות.
• אנחנו מפרסמים את המידע כפי שמסר לנו אותו החייל בעצמו, בהתאם למה שהכיר וידע. אנו מתחייבים לבדיקה של העובדות המתוארות בעדות עצמה אך לא מתיימרים להיות גוף חקירה שאוסף ראיות להליך משפטי. בהתאם, איננו מבצעים חקירה כוללת ומקיפה של כלל האירועים שהתרחשו סביב המתואר בעדות ולא היו ידועים לעד. מטרת העבודה שלנו והתוצר הסופי שלה הם פרסום העדות לאחר אימות העובדות המצוינות בה, תוך הקפדה על נאמנות למילותיו של העד.

• אם ניקח עשרה חיילים שנכחו באירוע מסוים (בטח כשמדובר באירוע שהתרחש בזמן לחימה) ונשאל אותם מה קרה – נקבל עשרה סיפורים שונים במקצת. אז איך יודעים מה נכון? מאמתים את העובדות ונותנים מקום גם לפרשנות, לתחושות ולמחשבות של החייל שמסר את עדותו.
• חשוב לזכור שאנחנו בשוברים שתיקה מפרסמים עדויות של חיילים הנוגעות למשימות שביצעו במהלך שירותם הצבאי. מובן מאליו שהעדויות מסופרות מנקודת מבטו (הפיזית והערכית) הייחודית של כל עד. את הפרטים העובדתיים שמתאר העד אנו מאמתים כמובן, אך כל מי שקרא עדויות שלנו יודע שהן כוללות גם לא מעט מהתרשמותו ומתחושותיו של החייל, אותן לא ניתן כמובן לאמת, וגם אין צורך.
• קרה בעבר שפירסמנו יותר מעדות אחת הנוגעת למקרה מסוים, וכל אחת מהעדויות שפכה אור על היבטים שונים של האירוע. אנחנו שמחים על כל מקרה שבו פרסום העדויות שלנו מוביל לקיום בדיקה נוספת, אם מצד עיתונאים או על ידי גורמים אחרים, שמאירה את האירועים. לצערנו, אנחנו יודעים שאם כל אירוע שתואר בעדויות שלנו היה נחקר – היתה נחשפת מציאות קשה מאוד. לדברי אנשי מצ”ח שרואיינו לתוכנית הטלוויזיה “המקור”, עשרות חקירות שנפתחו בעקבות עדויות שפורסמו על ידי שוברים שתיקה נסגרו רק משום שהנזק שהיה עלול להיגרם למדינה מבירור האמת היה גדול מדי. במצ”ח פשוט לא רצו לפתוח את תיבת הפנדורה של מה שקורה בשטחים.

• אנחנו פועלים בחו”ל מאותה סיבה שאנחנו פועלים בישראל – כדי להעלות את רמת הידע ולעודד שיח שיקדם את סיום הכיבוש. לשם השגת המטרה הזו, שהיא מטרתנו הראשית והעיקרית, אנחנו שמחים לדבר מעל כל במה אפשרית, בכל מקום.
• הכיבוש הוא לא עניין פנים ישראלי. הכיבוש מתרחש מחוץ לגבולות מדינת ישראל ומופעל על עם זר, בשפה שאינה עברית. יש הרבה גורמים המעורבים בסכסוך הישראלי פלסטיני. זוהי סוגיה אוניברסלית של הפרת זכויות אדם, ולכן אנחנו רואים כל אדם וכל עם בעולם כאחראים וכשותפים לשיח.
• חשוב לזכור שהכיבוש לא היה יכול להימשך 50 שנה אם הקהילה הבינלאומית לא היתה מאפשרת את זה במידה מסוימת. לכן אנחנו מבקשים להשפיע גם עליה, בכדי שתתרום ליצירת התנאים לסיומו.
• עם זאת, רובה המוחלט של העבודה שלנו נעשית בישראל. העדויות, הפרסומים, ההרצאות והסיורים שלנו מתקיימים קודם כל בישראל, ובעברית.
• כולנו יודעים שהכיבוש מתנהל לא רק בשטח, אלא גם במישור הדיפלומטי ובתחום ההסברה. מדינת ישראל מציגה את עמדותיה בעולם, ומשקיעה הרבה מאוד כסף ומשאבים כדי להצדיק את המדיניות שלה בחו”ל. הדיון על הכיבוש מתקיים ברחבי העולם, בלי קשר לשוברים שתיקה. אך הקול הישראלי הבולט ביותר שנשמע בנושא הוא זה של הימין, שמעביר לעולם מסר שלפיו תמיכה בישראל משמעה תמיכה בכיבוש ובהתנחלויות (דוגמה בולטת היא עמותת מועצת יש”ע המפעילה שליח מיוחד בחו”ל,Chief Foreign Envoy , שתפקידו לקדם את מפעל ההתנחלויות).
• פעילות שוברים שתיקה בחו”ל לא מתקיימת בתוך ואקום, אלא נועדה להיאבק בקולות הנשמעים מימין שכורכים את ישראל והכיבוש יחד ומתייחסים אליהם כבלתי נפרדים. אנו מבקשים להעביר בעולם את המסר לפיו תמיכה בכיבוש פוגעת בישראל, ולהבהיר שתמיכה בישראל חייבת לכלול גם את הפסקת התמיכה בכיבוש.
• אנחנו בשוברים שתיקה לא מוכנים שהפרצוף של ישראל בעולם יהיה זה של הימין והמתנחלים. לא כל אזרחי ישראל תומכים בכיבוש ובהתנחלות, והעולם צריך לדעת את זה.
• בתקופה שבה העולם חשוף ומודע היטב לצעדים האנטי-דמוקרטיים שממשלת ישראל מובילה, הן בחקיקה והן בכל הנוגע להגבלת חופש הביטוי והצרת גבולות השיח הלגיטימי, אנחנו מאמינים שבהשמעת קולנו אנו עושים שירות חשוב ביותר למעמדה ולתדמיתה של מדינת ישראל.
• בדיוק כמו בישראל, כך גם בחו”ל, אנחנו לא מעבירים ביקורת על חיילי צה”ל (אנחנו חיילי צה”ל!), אלא על המדיניות שבשמה נשלחנו לשטחים, ושאותה צריך לשנות.
• אנחנו מאמינים שעל המחנה הישראלי שמתנגד לכיבוש ורוצה להביא לסיומו להכיר בחשיבותה של הזירה הבינלאומית, ושאסור לו לוותר עליה.   

• כל המימון שלנו מגיע מתורמים פרטיים ומקרנות שונות.
• אנחנו גאים בכל התורמים שלנו ונוהגים בשקיפות מוחלטת לגביהם מיום הקמתנו. רשימת התורמים המלאה של שוברים שתיקה מפורסמת מדי שנה באתר הארגון, וכן בכל חוברת, ספר או דו”ח שאנו מפרסמים. הלוואי שארגוני ימין וההתנחלויות היו פועלים באותה רמת שקיפות.
• מימון זה אינו מכתיב לנו אג’נדה, מדיניות או מטרות. אנחנו מי שקובעים ומכתיבים את כל אלה. העיסוק המרכזי שלנו הוא גביית עדויות, כך היה מהיום הראשון, ללא קשר לתרומות.
• כמו שאר ארגוני זכויות האדם בישראל, גם שוברים שתיקה לא מקבל שום תמיכה כספית מהמדינה. זאת בניגוד לארגוני ימין רבים הנהנים מתמיכה כספית נדיבה מקופת משלם המיסים הישראלי. עמותות וארגוני ימין אלו, כמו גם שרי ממשלה מהימין, נשענים במידה רבה גם על מימון שמקורו במדינות זרות.
• הקרנות התורמות לשוברים שתיקה נתמכות על ידי כמה מהמדינות הידידותיות ביותר לישראל, כמו הולנד, דנמרק ושווייץ. מדובר במדינות המשקיעות בישראל מאות מיליוני אירו בפיתוח מדעי, טכנולוגי, חקלאי וכלכלי. את המדינות הללו מנסה הימין לצייר כאויבותיה הגדולות של ישראל, ובכך גורם נזק דיפלומטי וכלכלי חמור ביותר.
• הדיון שמתקיים כיום אינו דיון אמיתי בשאלות האלה, אלא ניסיון נוסף להסיט את השיח הציבורי מתוכן העדויות שאנחנו מפרסמים וממציאות הכיבוש שנמשכת למעלה מחמישה עשורים. זהו עוד ניסיון להשתיק אותנו.
• דיון על מימון באמצעות מקורות זרים ובשאלה אם נכון שגופים ציבוריים ישראליים ימומנו על ידי גורמים מחוץ לישראל הוא דיון לגיטימי. אבל אם רוצים לעסוק בו צריך לשאול את השאלות האלה לגבי כל הגופים הישראליים שמקבלים מימון מבחוץ – מפלגות, מועמדים פוליטיים, מוסדות, התנחלויות, ארגונים משני צדיה של המפה הפוליטית וכו’. בנוסף, החברה האזרחית בישראל (עמותות וארגונים חברתיים) נתמכת כולה על ידי כספים מחו”ל. צריך להבין שהמשמעות של הפסקת המימון מחו”ל היא חיסול של החברה האזרחית – לא יהיו עמותות, לא יהיו ארגוני רווחה וסיוע.

• שוברים שתיקה מעולם לא תמך בתנועת החרם על ישראל, ומעולם לא נתמך על ידי תנועה זו (באופן כללי יותר, כדאי לדעת שתנועת החרם לא תומכת במוסדות ישראליים כלל).
• בשעה שברמה העקרונית אנחנו מעודדים כל פעולה בלתי אלימה של התנגדות לכיבוש, לצערנו, בדומה לימין הפוליטי בישראל, תנועת החרם אינה מפרידה בין הכיבוש למדינת ישראל, ובהתאמה גם בין הלגיטימיות של מדינת ישראל לחוסר הלגיטימיות של הכיבוש.
• שלא כחלק מתומכי תנועת החרם העולמית, אנחנו לא מתנגדים למדינת ישראל אלא למדיניות הכיבוש. אנו מאמינים שיש לשמור על הלגיטימיות של מדינת ישראל, ושהגורם המרכזי לערעור הלגיטימיות בקרב הקהילה הבינלאומית הוא הכיבוש ארוך השנים.
• לכן חשוב לנו להביא לסיום הכיבוש על ידי עידוד שיח ציבורי ער, על המחיר המוסרי שמשלמת החברה הישראלית עבור המשך קיומו.

• ראשית, לא כל ביקורת על מדיניות ישראל בעולם היא אנטישמיות ויש הבדל גדול בין השתיים.
• כמי שמנסים להביא לשינוי במציאות הפוליטית, אנחנו מבקרים את המדיניות של ישראל ושואפים שיהיו לנו שותפים לביקורת הזו. מבחינתנו יש רק שתי אופציות: לדבר או לשתוק. מכיוון שלשתיקה מחיר גבוה מדי, אנחנו בוחרים לדבר. אנחנו מודעים לכך שיכולים להיעשות בחומרים שלנו כל מיני שימושים, בין היתר גם באופנים שלא היינו רוצים שייעשו, אבל מאמינים שזהו מחיר סביר לנוכח חשיבותה של בחירתנו לדבר ולא לשתוק.
• גופים רבים מזמינים אותנו לדבר מולם ולא עם כולם אנחנו מסכימים (גם משמאל וגם מימין). עם זאת, אנחנו מאמינים שיש לנו אחריות לבוא ולהשמיע את הקול שלנו במקומות שבהם הוא רלוונטי ויכול להשפיע. עצם העובדה שאנחנו מגיעים לדבר מול קהל מסוים לא בהכרח מעידה על הזדהות שלנו עם עמדותיו.
• מובן שאנחנו לא רוצים לעודד אנטישמיות, אבל מי שמחזיק בדעות החשוכות האלה לא באמת צריך את שוברים שתיקה כדי לשנוא יהודים.

• בפברואר 2017 הודיעה פרקליטות המדינה שהיא נסוגה מדרישתה מתחילת  2016 לחייב אותנו לחשוף את זהותם של חיילים שהעידו על מדיניות צה”ל במבצע “צוק איתן”.
• חשוב לציין כי מדובר בחשיפת זהותם של חיילים זוטרים שעברו לכאורה עבירות שאינן מן החמורות שתוארו בעדויות שפרסמנו, ושהאירועים שבהם לקחו חלק לא היו מן החמורים ביותר שהתרחשו במהלך “צוק איתן”.  להבנתנו, אין מדובר באירועים שבהם נפצעו פלסטינים בגופם ולא במקרי הרג.
• המחויבות שלנו היא בראש ובראשונה לשמור על החיילים שבחרו לשבור שתיקה, ולכן, כל עוד הדבר תלוי בנו, נעשה כל שביכולתנו על מנת לשמור על זהותם חסויה. עבודת הארגון מושתתת על נכונותם של חיילים לנקוט עמדה מוסרית, לקחת אחריות ולמסור עדות, תוך התבססות על התחייבות הארגון לשמור את זהותם חסויה (כל עוד הם לא מעוניינים להיחשף). התחייבות זו היא שאפשרה לאורך השנים לעדים לאזור אומץ ולשבור שתיקה, ובכך להביא לפרסום וחשיפה של אלפי אירועים שהגיעו לידיעת הציבור.
• חשיפה כפויה של זהות העדים תוביל לפגיעה קשה, ייתכן שאף קטלנית, ביכולתו של הארגון להמשיך ולאסוף עדויות תוך שמירה על ביטחונם של שוברי השתיקה.
• משמעות הדבר היא הפסקת זרם המידע האמין שהציבור מקבל משוברים שתיקה. זה אומר שנפסיק לשמוע מחיילים את האמת על המתרחש בשטחים, ושהמידע שיועבר מחיילים לציבור יגיע ברובו או כולו כשהוא מתווך על ידי דובר צה”ל או גורמים ממשלתיים. זוהי פגיעה חמורה בחופש הביטוי, בחופש העיתונות ובזכות הציבור לדעת על הנעשה בשמו.
• אנחנו רואים בתביעתה המופרכת של הפרקליטות ניסיון פוליטי לפגוע בפעילות הארגון, שמצטרף לשורה ארוכה של ניסיונות לפגוע בפעילותנו. ניסיונות אלה מובלים לא רק על ידי אנשי ימין קיצוני ונציגי המתנחלים, אלא אף על ידי ממשלת ישראל והעומד בראשה. קשה להפריד את התעקשותה זו של הפרקליטות משאר ניסיונות ההשתקה והרדיפה המתנהלים נגדנו, ומהגל הפוליטי העכור והבלתי דמוקרטי ששוטף את השלטון בישראל. זה אקט שנועד להעביר מסר מרתיע ומאיים לחיילים באשר הם, על מנת שיחששו לשבור שתיקה בעתיד. שמחנו לראות שגם הניסיון הזה, כמו רבים לפניו, נכשל.
• אנו רואים חשיבות גדולה הרבה יותר בהתמקדות בתמונה הרחבה של מדיניות ישראל בכל הנוגע לכיבוש, ולא במתן תשומת לב למקרים פרטניים הקשורים בחייל כזה או אחר.

• שוברים שתיקה מבצע במשך שנים עבודת תחקיר עיתונאית רצינית ומעמיקה במטרה לחשוף בפני הציבור את מציאות הכיבוש ועוולותיו. אנחנו נפגשים עם מקורות (עדים), מקבלים מהם מידע מפורט (ראיונות עומק של מספר שעות), המידע נבדק, מאומת ומוצלב טרם הפרסום. כל החומר עובר לאישור הצנזורה הצבאית ורק לאחר מכן מפורסם באתר האינטרנט שלנו ובפרסומים שונים באופן מסודר ושיטתי.
• בשביל לשמור על חיסיון עיתונאי לא חייבים להיות בעל תעודת עיתונאי. בהתאם לקריטריונים שנקבעו בפסיקות של בתי המשפט הישראליים, פעילות הארגון היא פעילות עיתונאית, שכן היא כוללת איסוף מקצועי של מידע בעל עניין לציבור במשך יותר מעשור, במטרה לפרסם אותו במגוון אמצעים. בהתאם, על מקורות הארגון חל חיסיון עיתונאי.
• כל מי שהעיד בפני שוברים שתיקה עשה זאת מתוך עמדה אחראית ומוסרית ועל מנת לקדם את המטרה הציבורית של חשיפת הציבור למתרחש בשטחים, תוך התבססות על התחייבות מצד הארגון לשמור על חיסיון זהותו כל עוד יבחר שלא להיחשף.
• הבטחת השמירה על חיסיון מקורות היא הבסיס לקיומה של דמוקרטיה ועיתונות חופשית במובנה הרחב – כדי שהציבור יזכה לקבל מידע חשוב וחיוני לו, שלא ניתן היה לקבלו בדרך אחרת.
• אם שוברים שתיקה לא יוכל להבטיח לעדים את חסיונם, פרויקט איסוף העדויות צפוי לספוג מכה קטלנית. מכיוון שאין שום גוף עיתונאי או ארגון אחר החושף ומדווח לציבור על הנעשה בשטחים מנקודת מבטם של החיילים, בצורה מדויקת ומעמיקה כמו שעושה זאת שוברים שתיקה, פגיעה בפרויקט איסוף העדויות תהווה פגיעה קשה וחמורה גם ביכולתו ובזכותו של הציבור לדעת על הנעשה בשמו ובאחריותו; פגיעה בדמוקרטיה ובחופש הביטוי; וניצחון לפוליטיקאים מימין שרוצים ופועלים להשתיק אותנו.

• ארגון שוברים שתיקה לא אוסף חומרים סודיים.
• כבר מעל ל-13 שנים שאנחנו מראיינים חיילים וחיילות על שירותם בשטחים ושומעים מהם כיצד נראית שליטה צבאית על אוכלוסייה אזרחית. אנחנו פועלים באחריות ובמקצועיות תוך קבלת ייעוץ משפטי בכיר מול הגורמים הרלוונטיים במערכת הצבאית.
• כל העדויות והחומרים שאנו אוספים עוברים אישור של הצנזורה הצבאית לפני פרסומם בכדי למנוע פגיעה בביטחון המדינה. אנו נמצאים בדיאלוג שוטף ורציף מול הצנזורה מאז הקמת הארגון ועד היום.
• שמירה על ביטחון מידע וביטחון המדינה נמצאים בראש מעיינינו. לכן אנחנו פועלים במלוא האחריות הנדרשת, ועד כה נראה שאף לשביעות רצונם של הגורמים הרלוונטיים במערכת הביטחון, שמודעים היטב הן לסוג המידע שבו אנו עוסקים, והן להיקף המידע.

• לא. מעולם לא פרסמנו ולא נפרסם מידע ביטחוני שעלול להביא לפגיעה בביטחון המדינה.
• כל פרסום של שוברים שתיקה עובר את אישור הצנזורה הצבאית, כפי שדורש החוק. רק מה שמאושר לפרסום ועבר את תהליכי האימות הקפדניים שלנו מתפרסם.
• בכל שנות פעילותנו מעולם לא ביצענו שום עבירת צנזורה ולא קיבלנו אף פנייה מגורם רשמי ביחס לבעייתיות החומרים שבהם אנו עוסקים. 
• היחידים שהעבירו ופרסמו חומרים מסווגים הם שתולי “עד כאן”, בניסיון להפיל אותנו בפח ולתפור לנו תיק בטחוני. רק לאחרונה חשף רביב דרוקר בערוץ 10 שארגון “עד כאן” שלח אלינו שתול בשם רוי פלד שהתעקש למסור לנו מידע ביטחוני מסווג. הניסיון הזה נכשל כמובן. למען הכשלת שוברים שתיקה היו מוכנים ב”עד כאן” להסתכן בפרסום של חומר סודי, דבר שלא נעשה כמובן, וטוב שכך. ראו הכתבה בערוץ 10 כאן.

•  ב-2016 הסתננו אל הארגון שלנו מספר פעילים כחלק ממסע הסתה מתוזמן, ממומן ומתואם של כמה כלי תקשורת וארגונים המייצגים את האינטרס של הימין המתנחלי, בגיבויים ובעידודם המוחלט של כמה מחברי הממשלה, נגד ארגוני זכויות אדם וכל מי שמתנגד לכיבוש.
• עד כה חשפנו ארבעה שתולים של ארגון “עד כאן”, בזכות יכולות התחקיר והצלבת המידע הגבוהות והמקצועיות שלנו. אף אחת מהעדויות שהם מסרו לנו לא פורסמה באופן פומבי. השתולים שחשפנו – אמיר בית אריה, חיים פרמד, רוי פלד וח”כ אורן חזן  – קיוו שנפרסם את העדויות שלהם על מנת שיוכלו להציג אותנו כארגון בלתי אמין, אבל הוכיחו בדיוק את ההיפך. כל הניסיונות הללו נכשלו, ושוב קיבלנו הזדמנות להוכיח את רמת הרצינות והאמינות שבה אנו פועלים.
• ארגון “עד כאן” הוא זרוע נוספת של ארגון הימין הקיצוני ועד מתיישבי השומרון, שתמך ועודד בעבר פעולות טרור יהודי (תג מחיר), כך על פי תחקיר ידיעות אחרונות.  
• ועד מתיישבי השומרון הוא גם הארגון שעמד מאחורי קמפיין של “עד כאן” שהדיח ודירבן נוסעים פלסטינים להעיר הערות מיניות לנשים באוטובוס, ואז קרא להפריד בין ישראלים ופלסטינים בקווי תחבורה ציבורית. הנשים היו שתולות מטעם “עד כאן”. ההטרדות המיניות המפוברקות הוצגו בערוץ 2 כהטרדה מינית שתועדה במקרה במצלמה.

• לשוברים שתיקה מותר להיכנס לבתי ספר ולכל מסגרת חינוכית פורמאלית ובלתי פורמאלית. למרות הצהרותיו של השר נפתלי בנט, מעולם לא פורסמו הנחיות מטעם משרד החינוך המונעות מארגון שוברים שתיקה באופן ספציפי להיכנס למוסד חינוכי, או האוסרות על מחנכים להזמין אותנו לפגוש תלמידים. ואכן נפגשנו עם תלמידים בבתי ספר מאז צאת החוק.

• החוק מצטרף לקמפיין מתמשך שמטרתו להסתיר את המציאות בשטחים מהציבור, להשתיק את המתנגדים למדיניות הממשלה, ולצמצם את המרחב הדמוקרטי בתוכו יכולים אזרחי ישראל לפעול לשינוי המציאות הפוליטית.

• במפגשים החינוכיים אתנו מנהלים דיון על המציאות היום-יומית של שליטה צבאית במיליוני פלסטינים, כפי שהיא מצטיירת משירותנו הצבאי וכן מפי אלפי העדויות שאנחנו אוספים מחיילים מאז האינתיפאדה השניה. מטרתו של מפגש כזה היא לערוך היכרות עם המשימות אליהן נשלחים החיילים בשטחים הכבושים, ולייצר דיון על משימות אלו, שהן תולדה של מדיניות ממשלתית המונעת אפשרות לשינוי אמיתי וחתירה לפתרון מדיני המבוסס על הסכם. לכן ברצוננו לעודד התנגדות אזרחית למדיניות זו.
• מתוך חוזר מנכ”ל אחרון (עליו חתום שר החינוך) בנושא דיון פוליטי בכיתות בנושאים שנויים במחלוקת: “על מערכת החינוך לחזק את המעורבות של התלמידים בסוגיות מוסריות וחברתיות ולעודד שיח חינוכי על נושאים שנויים במחלוקת, ובכלל זה נושאים פוליטיים ואקטואליים, באמצעות דיון פתוח, הוגן ומכבד.” גם אנחנו בשוברים שתיקה חותמים על ניסוח זה.