עקבו אחרינו:
english
לוחמים ולוחמות מספרים על השטחים
הצטרפו
אלינו
 
תודה על הרשמתך!

רקע

 

במהלך החודשים האחרונים ראיינו יותר מ-60 חיילים בסדיר ומילואים אשר השתתפו במבצע "צוק איתן" בעזה בקיץ 2014, כרבע מהם קצינים עד דרגת רב סרן. העדויות עברו תהליך בחינה מדוקדק כדי להבטיח את אמִתותן. המעידים, אשר שירתו ביחידות שונות במערכי היבשה, הים, האוויר, המפקדות ומרכזי השליטה, חושפים את אופייה של פעילות צה"ל בגזרות הלחימה. העדויות שאספנו מציפות את הפערים העמוקים בין תמונת הלחימה שציירו דוברי ממשלת ישראל וצה"ל בפני הציבור ובין המציאות שראו החיילים שהשתתפו במבצע.

אף על פי שבין העדויות אפשר למצוא תיאורים נקודתיים של התנהגות פסולה מצד החיילים בשטח, תמונה מדאיגה יותר נוגעת למדיניות המערכתית שהנחתה את פעילות כוחות צה"ל בכל הדרגים והגזרות. העיקרון שהנחה את המדיניות הצבאית – מינימום סיכון לכוחותינו, גם במחיר פגיעה באזרחים חפים מפשע – לצד הניסיון להטיל אימה על הפלסטינים ולהרתיע אותם, הובילו לפגיעה אדירה וחסרת תקדים באוכלוסיה ובתשתית האזרחית ברצועת עזה. קובעי המדיניות יכולים היו לצפות תוצאות אלו טרם הלחימה והיו מודעים להן במהלכה.

מדיניות זו התבטאה בראש ובראשונה בתדריכים שעברו הכוחות לפני הכניסה לרצועת עזה. הנחת המוצא שתיארו חיילים רבים הייתה כי השכונות שאליהן נכנסו הכוחות ננטשו על ידי תושביהן הפלסטינים בעקבות אזהרות צה"ל, ולכן הפגיעה בכל מי שנמצא באזור מותרת; במקרים מסוימים אף הייתה זו הוראה מפורשת.

תפיסה זו התבטאה עוד לפני הכניסה הקרקעית, כאשר השכונות שאליהן נכנסו הכוחות ספגו הפגזה כבדה כחלק משלב ה"ריכוך". שלב זה כלל בין היתר שימוש מסיבי בכלי נשק סטטיסטיים דוגמת תותחים ומרגמות, שבמהותם אינם מאפשרים ירי נקודתי אלא מיועדים לתקיפת שטח נרחב, תוך פיזור אקראי של הפגזים על פני טווח היכול להגיע למאות מטרים מהמטרה המקורית. הלכה למעשה, במהלך ההפגזה המקדימה הומטרו פגזי ארטילריה רבים אל עבר אזורים מיושבים ברחבי רצועת עזה כדי להרתיע את לוחמי האויב ולהבריחם מהאזור, ולעתים אף כדי לגרום להימלטות האוכלוסייה האזרחית.

מדיניות צה"ל הכתיבה גם כללי פתיחה באש עבור הכוחות הלוחמים. רבים מן החיילים העידו כי הוראות הפתיחה באש שניתנו להם לפני הכניסה הקרקעית לרצועה היו עמומות ומתירניות. החיילים תודרכו על ידי מפקדיהם לבצע ירי לעבר כל אדם שבו יבחינו באזורי הלחימה; הנחת המוצא הייתה כי כל דמות בשטח היא בגדר אויב. ההוראות הצבאיות הרשמיות מתירות ירי רק לאחר זיהוי אמצעי לחימה, כוונה להפעילו ויכולת ממשית לפגיעה מצד האויב, אך חיילים רבים העידו כי נאמר להם לפתוח בירי לעבר כל איום, ממשי או משוער. שימוש בכלי נשק ובאמצעי לחימה אשר חייבו בעבר אישור של קצינים בכירים, דוגמת ירי של פגזי טנק, הותר במבצע על בסיס שיקול דעתם של מפקדים זוטרים.

לצד הנחיות אלו העידו חיילים על ירי בלתי פוסק אל עבר "נקודות חשודות". המונח "נקודה חשודה" לא הוגדר על ידי המפקדים, והפרשנות לגביו הושארה בידי החיילים בשטח. בפועל, כמעט כל עצם או מבנה בטווח הראייה של הכוחות היה עשוי להיתפס כחשוד ולהיות יעד לתקיפה. לעתים תנועה שזוהתה בחלון בית המרוחק מאות מטרים מן הכוחות הובילה לתקיפת הבניין, על בסיס החשד כי מדובר בתצפיתן אויב. במקרים אחרים, גם אנשים שזוהו צועדים במרחק מאות מטרים מן הכוחות הופללו על בסיס נהלים אלו, והחיילים פתחו באש לעברם.

מדיניות "מינימום סיכון" השפיעה גם על האופן שבו כוחות החי"ר נכנסו לבתי מגורים ששימשו את הכוחות כמוצבים זמניים או לשם סריקה בלבד. לפני כניסת הכוחות לבית נורו לעברו פגזי טנקים, ולעתים הסתפקו הכוחות בירי מקלעים. הכניסה לבית בוצעה לרוב לאחר פעירת חור בקיר המבנה באמצעות חומרי נפץ, דחפורים או טילים. סריקת הבית בוצעה בדרך כלל תוך ירי וזריקת רימונים. בניגוד להנחה שבה החזיקו החיילים על סמך התדריכים שעברו – ולפיה השכונות ננטשו על ידי תושביהן – בכמה מקרים נתקלו החיילים באנשים ובמשפחות שנותרו בשכונות שאליהן נכנסו; לעתים הסתתרו התושבים בבתים והתגלו רק עם ההשתלטות על המבנים.

עם היציאה מן העיירות ומן השכונות הפלסטיניות הותירו אחריהם הכוחות הרס כבד. לצד הפגיעה במבנים כתוצאה מירי הכוחות, רבים מן הבתים הוחרבו לחלוטין במהלך המבצע או מיד לאחר יציאת הכוחות מהשטח. כוחות הנדסה פעלו ברציפות לאורך כל התמרון הקרקעי והותירו אחריהם אלפי מבנים הרוסים. כמה מן המבנים נהרסו כתוצאה מתקיפה מכוונת לנטרול איומים קונקרטיים, ואילו אחרים הוחרבו כדי לסכל איומים תיאורטיים – ללא קשר לסיכון שנשקף לכוחות בשטח. הלכה למעשה, עבור רבים מן הכוחות הלוחמים הפגיעה ברכוש פלסטיני לא הובאה בחשבון בעת קביעת עוצמת האש והיקפה.

נוסף על הפגיעה ברכוש ובחיי אדם, המדיניות המתירנית בהפעלת האש לוותה באווירה כוחנית ולעתים אף גזענית. עדויות החיילים מתארות התבטאויות קשות של מפקדים בכירים אשר קראו להתנהלות אלימה ובלתי מוסרית. מן העדויות עולה בבירור כי שיטת הלחימה האגרסיבית והפעלת האש המסיבית, לעתים ללא הקשר מבצעי ברור, חלחלה והשפיעה על התנהגות החיילים בשטח. העדויות חושפות בין היתר מקרים של ירי סתמי לעבר כלי רכב כחלק מהתערבות פנימית ביחידה, השחתת רכוש וביזה.

צה"ל פעל לאורך המבצע במסגרת אחת מתוך שלוש רמות הפעלת אש שנקבעו מראש. הקצינים שהיו ממונים על הפעלת האש קיבלו הנחיות במהלך המבצע באשר לרמת ההפעלה הרצויה בכל רגע. שינויים ברמת ההפעלה הנתונה גזרו בין היתר הכרעה באשר לסוגי הנשק שבהם יעשה שימוש ובאשר לטווחי הבטיחות שיש לשמור מאזרחים. ההגדרות שניתנו לגורמי הפעלת האש היו עמומות לעתים, והותירו כר נרחב לשיקול דעתם של קצינים זוטרים שבכוחם היה להכריע לגבי אופן הפעלת האש ומידת הנזק שייגרם. ההגבלות, שהלכו והתמעטו בלאו הכי לאורך המבצע ועם השינויים ברמת ההפעלה, נזנחו בעת אירועים שבהם היה חשש או חשד לחטיפת חיילים – דוגמת אירוע הפעלת נוהל "חניבעל" ברפיח או הניסיון לחילוץ חיילי גולני בסג'עייה. באירועים אלו הופעלה אש בעוצמה גבוהה ביותר אל עבר שכונות ואזורים מאוכלסים, תוך זניחת טווחי הבטיחות הנדרשים מהאוכלוסייה האזרחית.

האש המסיבית הופעלה לעתים גם במסגרת תקיפות "מרחוק" של מטרות שהוכנו מבעוד מועד בכל רחבי רצועת עזה. תקיפות אלו תוכננו ובוצעו על ידי חיילים וקצינים שהוצבו במרכזי שליטה ובתאי תקיפה מחוץ לרצועת עזה, בעזרת אמצעי לחימה המאפשרים פגיעה במטרות מרחוק על ידי כלי טייס או אמצעי אחר. החימוש בתקיפות מסוג זה היה לרוב חימוש כבד שנורה מכלי טיס מתקדמים; בין היתר נורו בתקיפות מסוג זה טילים במשקל חצי טון וטון. בתקיפה של מטרות מבנה במסגרת זו בלטה התפיסה ולפיה עצם האזהרה המוקדמת לשוהים בבית – במקרים שבהם אין כוונה לפגוע בהם, אלא במבנה בלבד – מאפשרת פגיעה במי שלא התרחק מהמקום לאחר האזהרה. האזהרות המקדימות הללו כללו שימוש בפרקטיקה המכונה "הקש בגג". בנוהל מסוג זה נורה לעבר המבנה המיועד לתקיפה טיל קטן שאינו גורם נזק של ממש למבנה. כמה שניות עד כמה דקות לאחר מכן נורה לעבר הבית טיל שאמור להשמיד את המטרה. מעדויות החיילים עולה כי בכמה מקרים אופן ביצועו של הנוהל הפך את האזהרה המקדימה לבלתי יעילה, ולא הצליח למנוע פגיעה בחפים מפשע. עוד עולה מהעדויות כי עקרונות דומים לאלו שהנחו את פעולות הכוחות הקרקעיים הופעלו גם בתקיפות מסוג זה. כך, בעת ההכרעה על תקיפת המטרות לא היה צורך להביא בחשבון נזק שייגרם לרכוש או למבנים סמוכים למבנים המותקפים.

נוסף על כך, טווח שיקול הדעת שניתן לקצינים בדרגי ביניים במרכזי השליטה היה רחב ביותר. לדברי קצינים שפעלו במרכזי השליטה, טווח זה אִפשר קבלת החלטות הנוגעות להפללת מטרות ולסיכון חיי אזרחים באופן פזיז, ובכמה מקרים החלטות אלו לא היו מבוססות דיין מבחינה מודיעינית ומבצעית. בפועל, מטרות רבות הופללו בהתבסס על קריטריונים עמומים, ותקיפות אושרו גם במקרים שבהם היה מידע חלקי ביותר באשר לסבירות הפגיעה בחפים מפשע. קצינים וחיילים שהשתתפו בהפעלת הכוחות בכלל ובהפעלת התקיפות מרחוק בפרט ציינו כי במהלך המבצע היה קל להבחין בהשפעה שהייתה לאווירה הציבורית הלוחמנית והגזענית בשיח הציבורי על ההכרעות שהתקבלו באשר להפללת מטרות ולאישור תקיפות. השפעה זו התבטאה בשיח גזעני ואלים שרווח בקרב גורמי השליטה וב"אצבע קלה על ההדק" אצל קצינים שהיו אחראים לאישור תקיפות.

מהעדויות עולה גם כי לאורך המבצע חל שינוי במדיניות האש בכל הנוגע לסוגי המטרות שאושרו לתקיפה, וכן בנוגע להיקף הפגיעה הצפויה בחפים מפשע שהותרה במסגרת תקיפת המטרות. מדיניות זו השתנתה משיקולים שונים וביניהם הידלדלות בנק המטרות; הרצון למנוע מחמאס "תמונת ניצחון" לקראת הפסקות האש; הרצון להספיק לתקוף מטרות רבות ככל האפשר טרם כניסת הפסקות האש לתוקפן ועוד. שינויים אלו במדיניות האש נקבעו על ידי הדרג הפיקודי העליון בצה"ל, ולפחות בכמה מן המקרים השיקולים והנסיבות שהובילו לשינוי במדיניות האש לא היו קשורים ישירות ללחימה עצמה או להגנה על הכוחות בשטח, אלא לאינטרסים מדיניים או פוליטיים.

תורת הלחימה של צה"ל המשתקפת בעדויות מעוררת שאלות קשות באשר לנורמות המוסריות המתוות את דרכו של צה"ל בכלל ובמבצעים ברצועת עזה בפרט. מתוך מכלול העדויות שהגיעו לידי "שוברים שתיקה" עולה תמונה מדאיגה ביותר באשר לאופן הפעלת הכוחות במהלך הלחימה ברצועת עזה. המבצע נוהל במסגרת מדיניות שנקבעה על ידי הדרגים הפיקודיים הבכירים ביותר, ואשר הכתיבה לכוחות אופן פעילות שמידת מוסריותו מוטלת בספק רב. כחיילים וכקצינים בצה"ל, בסדיר ובמילואים, אנו חשים כי חובתנו האזרחית להוציא עדויות אלה לאור. הממצאים העולים מהעדויות מחייבים בדיקה עמוקה וכנה של אופן הפעלת כוחות צה"ל במבצע "צוק איתן". בחינה כזו תוכל להיות אפקטיבית ומשמעותית רק אם תיעשה על ידי גוף חיצוני ובלתי תלוי, על ידי גורמים שבסמכותם יהיה לבחון את פעולת הדרגים הגבוהים במערכת הביטחון ובדרג המדיני. כל בחינה אחרת תוביל, כפי שכבר הוכח פעמים רבות בעבר, להטלת האחריות למעשים על הדרגים הנמוכים ועל דרגי הביניים; בכך תסוכל האפשרות להוביל לשינוי מערכתי שימנע את הישנות המציאות הקשה שהיינו עדים לה ברצועת עזה בקיץ 2014. 

| Email  Print