עדויות הרג/ רצח דינו מות

סוף שנת 2003

נתחיל בדברים שאתה רוצה לספר עליהם, שהם יושבים לך על הלב. ומה שאני רוצה שתספר זה הכל. זאת אומרת, גם מה היה, גם מה הרגשת, גם מה אתה חושב היום…
מה שהכי הפריע לי, מה שהכי מציק לי מכל הזה.. זה הזילות המוחלטת של חיי אדם בשטחים, כמובן לא של הישראלים. חבר שלי נהרג, ופתאום אתה תופס את עצמך ואומר- וואללה, הלך בנאדם. באמצע החיים, נקטע בנאדם. כל האספקטים של בנאדם: מה שהוא התכוון לעשות, מה שהוא היה, מה שהוא אמר, הצחוקים שרצו אתו, החברה שלו. לאדם יש כל מיני אספקטים, פתאום הכל נקטע. ואז בעצם נפל לי האסימון שזה מוות של בנאדם, ואז פתאום אתה חושב- וואלה, מה עם כל החבר'ה שאנחנו הרגנו? והצוות שלי הרג אנשים חפים מפשע, או לפחות בחזקת חפים מפשע. חלקם בטעות, באמת בטעות, אבל מה זה טעות? באמת, לך תגיד- מצטערים, טעות, הרגנו את בעלך או את הבת שלך או את הילד או את הסבא שלך או את אני לא יודע מה. והיו כאלה שהוצאו להורג בפקודות שלדעתי הן היו לא חוקיות. אמרתי לך שהדבר שהכי הפריע לי בשטחים זה שיש שמה מערב פרוע מוחלט. המח"טים והמג"דים ומ"פים עושים מה שבראש שלהם, ואף אחד לא בודק אותם, אף אחד לא עוצר אותם. אנחנו נכנסנו- היו המון לילות שנכנסנו לקסבה של שכם וההוראות פתיחה [באש] היו: בין 2 ל- 4, מי שאתם רואים בקסבה דינו מוות. זה המילים: דינו מוות.

מילים של מי?
מילים שקיבלנו מהמ"פ בתדריך. המ"פ היה לוקח אותנו לתדריך יציאה לפני כל מבצע, והיה לפעמים נותן לנו הוראה: בין 2 ל- 4, מי שהולך בקסבה דינו מוות. או בין 1 ל- 3. דינו מוות.
הצוות שלנו, היחידה נכנסה, תפסה בית. מהבתים האלה התחלנו להתקדם בתנועות תולעת- אתה יודע- מפוצצים קיר, עוברים בית, מפוצצים קיר, עוברים בית.
תולעת זה בעצם… בקסבה ובבלאטה, שהם מקומות מאוד צפופים, כדי להימנע מהליכה בסמטאות, שזה אזורי השמדה- שבעצם אתה הולך בסמטאות, הסיכויים שתצא משם חי לא גבוהים, פותחה טקטיקה שפשוט לא עוברים בסמטאות, עוברים דרך הקירות. כי הבתים כולם צמודים ולכל הבתים יש קיר משותף. בעצם לוקחים לבנת חבלה, מצמידים לקיר, מפוצצים ועוברים דרך הבתים. וזה התקדמות מאוד מאוד איטית, ומדי פעם, כשמגיעים לבית שולט אז תופסים שמה עמדות, ומתצפתים לסמטאות או לגגות.

מה עושים עם המשפחה בתוך הבית השולט?
אני מכיר את כל הסיפורים, ואני בטח שמעתי סיפורים מפה ועד להודעה חדשה על יחס לא הוגן למשפחות, כל מיני ביזה. ואני רוצה להגיד לפרוטוקול שאצלי בצוות לא היה דבר כזה. אנחנו תמיד… פוצצנו קיר, נכנסנו לבית, אספנו את כל המשפחה, לא בצעקות, בשקט. ניסינו להרגיע אותם. שמנו אותם בחדר, נעלנו אותם, שמנו להם שומר. כל פעם שהם היו צריכים לצאת וכן הלאה הם פנו אלינו, והם עשו את זה בליווי. ואנחנו פינינו את הרהיטים הצידה, ישבנו על הרצפה ותפסנו עמדות, בנינו עמדות קלעים וצלפים בחלונות ששולטים מהגגות.

זאת אומרת, הרס של בית שנכנסים אליו היה רק ההרס של הקיר?
רק ההרס של הקיר, כן. ובחומת מגן, אחרי זה כבר לא כל כך, בחומת מגן גם ניקינו את הבתים. בית שעזבנו- ניקינו. דאגנו לנקות. ככה זה היה בצוות שלי.

[…]

אני לא זוכר כבר כמה זמן לך לכבוש את כל הקסבה, זה היה אולי שבוע, אולי שבועיים, זה היה באמצע הלחימה בקסבה, נכנסנו, אנחנו המשכנו בתנועות תולעת, תפסנו בית שולט, פתחנו שמה עמדות, ואחד הקלעים זיהה בנאדם על הגג, בנאדם שני גגות ממנו, אני חושב שזה היה בין 50 ל- 70 מטר ממנו. לא חמוש. אני הסתכלתי על הבנאדם הזה בעכבר. הוא לא היה חמוש. זה היה ב- 02:00 בלילה, בנאדם לא חמוש על הגג. הולך על הגג, מסתובב. דיווחנו את זה למ"פ, המ"פ אמר: "תוריד אותו". ירה- הוריד אותו. המ"פ, בעצם חרץ, דרך החלטה בקשר, גזר דין מוות על הבנאדם הזה. בנאדם לא חמוש.

אתה ראית שהוא לא חמוש?
אני ראיתי בעיניים שלי שהבנאדם לא היה חמוש. הוא גם דיווח… הדיווח היה "בנאדם לא חמוש על הגג". המ"פ הגדיר את זה כ"תצפיתן". הוא הגדיר את זה כ"תצפיתן", זאת אומרת שאין איום עלינו מהבנאדם הזה, והוא נתן פקודה להרוג אותו ואנחנו ירינו בו… אני אישית לא יריתי, חבר שלי ירה והרג אותו. ובעצם אתה חושב, אם אתה רואה בארה"ב יש גזר דין מוות. ועל כל גזר דין מוות כזה יש אלף ערעורים והרשעות. לוקחים את הנושא מאוד ברצינות, ושופטים, ואנשים מלומדים, ויש הפגנות וזה. בעצם בנאדם בן 26, המ"פ שלי, גזר גזר-דין מוות על בנאדם לא חמוש, מי הוא…? מה זה תצפיתן? ואם הוא היה תצפיתן? אז מה, אז צריך להרוג אותו? ומאיפה הוא יודע שהוא תצפיתן? הוא לא יודע. הוא קיבל דיווח בקשר על בנאדם לא חמוש על הגג, והוא נתן פקודה להרוג אותו, שלדעתי היא פקודה לא חוקית, ואנחנו ביצענו את הפקודה. ואנחנו הרגנו אותו. הבנאדם מת. ושמע, לדעתי זה רצח. וזה לא המקרה היחיד.

[  הדפסה ]   [  חזרה ]