עדויות סריקות ותפיסות בתים התלונן ועף

אני בסופו של דבר נכנסתי לצרות עם הגדוד שלי בגלל שהיה לנו משימה – זה יהיה קשור לכל הסיפורים – היה לנו משימה להשתלט על בית. אז השתלטנו על הבית. זה היה בית של משפחה, שאמנם המשפחה לא גרה שם אבל בית ברשותה של משפחה שהשחיתו לחלוטין מבחינת... זה היה בית לא בנוי אבל היסודות כבר היו שם והכל שם היה גרפיטי של כל מיני חיילים, מה שנקרא כאילו גרפיטי רשמי, לא זה וזה היה כאן, אלא פלוגה ג', אני יודע, אריות, נמרים, כל מיני כאלה. זה מהפלוגה שישבה שם לפנינו, לדעתי פלוגת נח"ל. ואמנם אנחנו לא עשינו...

איפה זה היה?
זה היה בסאלם, שזה כפר ליד אלון מורה. אמנם אנחנו לא עשינו את זה אבל תוך שבוע-שבועיים המ"פ או אני לא יודע אם זה היה המ"פ או המג"ד, החליטו שהבית הזה לא טוב וצריך לעבור לבית שלידו. והאמירה הזאת מאוד עצבנה אותי כי אמרתי: אמנם יכול להיות שאנחנו תורמים גם ליעילות שלנו ואולי אפילו קצת למקצועיות, אבל השיקול המוסרי – לא לקחו את השיקול המוסרי. כלומר, עצבן אותי שזה לא היה שיקול בכלל. אז התלבטתי עם הסמל שלי, שהוא לא הסכים איתי אבל פרגן, נגיד. אמרתי לו שמאוד קשה לי עם המשימה, גם היה שם איזה אירוע שחייל שלי הלך להשתין בחוץ, והשתין ממש מול אישה. כאילו, הוא בכלל לא חשב שהוא באזור מגורים. האישה התחילה לצעוק וזה, בעלת הבית כאילו, של הבית השכן. וזה, ככה, הוא אמר: מצטער וזה, נכנס פנימה, אבל זה ככה עשה לי, עשה רע. (...) בכל אופן, באתי, אמרתי לסמל שלי: שמע, אני לא יודע, יש לי בעיה. בגלל שאני יש לי את האחריות על כמה זה, אני יודע, 15 חיילים שישבו שם, אז אני לא יכול, אני לא אמרתי שאני אגיד לא. אבל רציתי להגיד לפחות למ"פ שלי שיש לי בעייתיות עם המשימה כי אני הייתי בטוח שזה משפיע על התפקוד שלי. באתי למ"פ שלי שבמקרה גם, אני חושב שזה קשור, אולי זה קצת נמוך, אבל הוא גם תושב האזור וגם ידוע בתור מה שנקרא בגולני ערבי, היינו סיימנו, גמרנו את הרימוני עשן שלנו לדעתי תוך כמה שבועות ואת הרימוני הלם וכל האמל"ח, אני יודע, לפיזור הפגנות, אני כבר לא זוכר איך קוראים לזה.
אלפ"ה.
אלפ"ה. תודה רבה לך. טוב, עכשיו ייקח לי עוד חודש לשכוח את זה. הקיצר, אז גמרנו את זה, גמרנו את כל הציוד תוך כמה שבועות. בכל אופן אמרתי לו: שמע, יש לי בעיה עם המשימה וזה, רק רציתי שתדע, ואני אסיים כאן את התקופה של לא יודע, של שבוע-שבועיים עד היציאה הביתה, שלפחות זה, כי אני מכיר את האחריות המוטלת עלי, אבל גם שתדע שיש לי בעיה עם זה שעברנו בית וזה שאין פה את השיקול שאני חושב שצריך לקחת, וגם שתדע שגם אני מעדיף לעשות משהו אחר. לפחות אני ארגיש שלם עם המשימה. אז הוא אמר לי: בסדר, אני מעריך אותך על זה, זה יפה מאוד שאמרת לי. תוך שבוע פתאום אני מוצא את עצמי אצל המג"ד, שהמג"ד אומר לי: הבנתי שאתה לא מעוניין לשרת בשטחים. אבל לא משנה, גם המג"ד הוא מתושבי האזור. בכל אופן, אז מפה לשם, אני כאילו הצדקתי את עצמי, אבל מאז היה ברור גם להם וגם לי שאני שם על זמן שאול ואיך שנגמר המסלול בועטים אותי למעלה לבה"ד 1. גם כי זה היה בדיוק אותה תקופה שהסרבנים התחילו להתפרסם, היה שלב שפניתי כבר לעיתונאי. ועכשיו אני חוזר לכל ה... זה גם שם בפרופורציות אצלי כל מיני דברים אחרים. גם ההתעללויות במחסומים, שאני לצורך העניין נהייתי דמות מאוד שלילית בפלוגה, דמות פיקודית מאוד שלילית בפלוגה, כי כל הפלוגה על מפקדיה היו מאוד קלים על ההדק מבחינת, קודם כל מבחינת ירי, מבחינת ירי הרתעה. אז נגיד אתה נמצא באכזרית כמה ימים, אז כל יום אנשים יורים ככה כדי לבדוק שהנשק מאופס וכדי זה.
יורים על מה?
יורים על צלע הר, משהו כזה. שכם בנויה בצורה כזאת ששנייה אתה יוצא מהעיר אתה כבר באזור כאילו ממש טבע, ואז אתה חוזר עוד פעם, אבל הדברים ממש קרובים אחד לשני אז זה מפריע, רואים שזה משבש חיים של אנשים. אז אני ככה לא הייתי נותן את הפקודות האלה והחיילים שנאו את זה. או אף אחד לא רצה לרדת נגיד למחסום עם המ"כים שלי בגלל שאני הייתי, הבקרה אצלי היתה מאוד חזקה.

[  הדפסה ]   [  חזרה ]