עדויות שגרה עזבו, אין צורך

כשהייתי קצינה בחברון, יום אחד יצאתי לש"ג לתפוס טרמפ. בחברון היה מאוד מאוד קר, הייתי מסתובבת עם פליס ולא היה לי דרגות על הפליס שיראו שאני קצינה, ועמדתי כאחד החיילים יחד עם הש"ג. מול הש"ג היה מן תחנת אוטובוס כזאת, שבה היו מושיבים עצירים פלסטינאים, שהיו מחכים להגעה של השב"כ ולקיחתם למתקן עצורים ***. מי שהיה עושה שמירות על החטיבה היו אבט"שניקים, שמגיעים מכל מיני יחידות ג'ובניקיות מה שנקרא, חיל אוויר, כל מיני כאלה. הם היו עושים שמירות בש"ג. ובעודי עומדת ככה בש"ג, אני רואה שני כאלה ג'ובניקים מסתובבים ליד, היה שם עציר כפות, שהידיים שלו עם אזיקון מאחורי הגב, עיניים מכוסות. פתאום אני רואה אחד מהם פשוט ניגש וללא כל אזהרה מוקדמת דופק לו ברך לראש, פשוט בעיטה של ברך לראש. האינסטינקט הראשוני שלי היה, פשוט קפצתי אל הבחור ותפסתי אותו ואמרתי לו: "אתה בא איתי עכשיו". הוא לא הבין מה פתאום חיילת רוצה שהוא יבוא איתה עכשיו. הוא הדף אותי, הוא היה בחור גדול, הוא הדף אותי מעליו ורץ אל תוך המגורים שלהם. אני באותו הרגע כולי עצבנית, עזבתי את הש"ג, עליתי מהר מהר, הלכתי ישר ללשכה של המח"ט והסמח"ט. המח"ט לא היה, הסמח"ט היה. ניגשתי לסמח"ט.

מה שם הסמח"ט?
***. ניגשתי אל הסמח"ט ואמרתי לו, סיפרתי לו את מה שקרה, הוא אמר לי: "לכי עם הע' קצין אג"ם שלנו, תמצאו אותו". הלכתי עם הע' קצין אג"ם, הבחורצ'יק כנראה התחבא אי שם בחטיבה ולא מצאנו אותו באותו סיבוב. כשחזרנו לסמח"ט ואמרנו שאנחנו לא מצאנו אותו ושאנחנו נלך לחפש עוד כמה שעות, הוא אמר: "עזבו, אין טעם, במילא יש, יהיו עוד הרבה כאלה", או משהו, אני לא זוכרת בדיוק את המילים המדויקות שלו אבל זה היה המסר: עזבו, אין צורך. זה היה אחד מהאירועים שהיה לי מאוד מאוד קשה איתם.

[  הדפסה ]   [  חזרה ]