דרגה: סמ"ר. יחידה: חטיבת הנח"ל, גדוד 931. מקום התקרית: שכם. תיאור האירוע: אנחנו יושבים, נחים, באחד הבתים הערבים, יושבים על הספה, ומולנו יושבת אישה זקנה, מאוד זקנה, בטח מגרדת את גיל 80-90 ככה. היא מסתכלת עלינו במבט של.. אני מתאר לעצמי שהוא אומר: "נכנסתם לבית שלי, פוצצתם אותו, עכשיו אתם יושבים לי על הספה, מה אתם מחכים, שאני אגיש לכם איזה משהו לשתות?" והשני חבר'ה שישבו לידי, חבר'ה מהפלח"ן, שיחקו איזה משחק של.. לא זוכר, לגלגל איזה כדורים מניירות שהיו שם ולזרוק עליה… על האישה הזקנה. אז אני אומר: "חבר'ה, בחייכם, קצת כבוד" והם אומרים: "כבוד למי? לאימא של שאהיד?" -"לא משנה, אימא של שאהיד, לא אימא של שאהיד, אישה זקנה מולכם, אדם זקן מולכם, לא משנה כרגע מה הרפרטואר שלו". ואני זוכר שהם מסתכלים עלי במבט המום של "מאיפה אתה, מאיפה נחתת, מה, אתה אתנו, איפה נולדת, איפה גדלת?" מבט מזועזע כזה של.. "מה, מה זאת אומרת?… פשוט המבט שלהם אמר לי: :זה לא שאנחנו זורקים ניירות על בנאדם, אנחנו זורקים ניירות על ערבייה. יש הבדל גדול". אני לא יכול להגיד לך שהרבה פעמים בשירות שלי, אם בכלל, עוד פעם, בגלל שבנח"ל זה קצת אחרת, ראיתי אנשים שפשוט מתעללים, גם כי חלק מהשינוי הקטן שהייתי עושה, זה באותו מחסום, באותו מעצר, באותו סיור, לנסות למנוע שדברים כאלה יקרו, אבל חזרתי סופשבוע הביתה, אחרי אותו שכם, זה היה סופשבוע שקפצתי לציר המתפללים, ואני זוכר שהגעתי הביתה, והרגשתי כל כך מזוהם, כל כך טמא, אני לא בטוח אם אני זוכר נכון, אני חושב שפשוט הגעתי הביתה והייתי על סף דמעות או פשוט בדמעות, על השלושה ימים האלה בשכם שפשוט לעבור מבית לבית ולפוצץ בית אחרי בית.
סריקות ותפיסות בתים
הדפסה
חזרה