אני זוכר טוב את העלייה הראשונה שלי להר עיבל. התחילו לעשות שם שיירות. בהתחלה נוסע טנק, ואחריו כל שאר הרכבים. אין דרך גישה למוצב בהר עיבל. אז נסענו שם והציר היה סגור לתנועת פלסטינים. זה ציר שעובר משבי שומרון להר עיבל ובעצם חותך את כל היציאות משכם לכיוון הכפרים שמפרידים בין שכם לג'נין. אז הפלסטינים, כדי להמשיך לנסוע בין הכפרים שמצפון לשכם לשכם היו חייבים לעבור על החוק הזה ולעבור את הציר בדרכי עפר, לחתוך אותו. אז ראינו משאית שבעלייה לאחת מדרכי העפר היא נתקעה בשולי הכביש, כשחלקה האחורי עמד קצת על הכביש, לא שהוא חסם את המעבר של השיירה. אז המ"פ נתן פקודה, עם הטנק להזיז את המשאית. אני הייתי נהג הטנק.

היו אנשים בתוך המשאית?כן, אמרו להם לצאת. ואז, האמת זה קצת מבייש, אבל אני בצעירותי אז די התלהבתי, נראה לי גם שזה דבר טבעי, שהנה הם פה הפרו, נכנסו לציר אסור לתנועה, ועכשיו המשאית שלהם תזכה לטיפול. כן, לא היה נעים. התחלתי לנסוע עם הטנק על המשאית, ממש כל החלק האחורי שלה התכופף. כשנסעתי אחורה, הוא חזר בבום אחורה, כל מיני דברים התחילו לנזול מלמטה, נגרם נזק כבד. ואז דחפתי אותה קצת למעלה עד שאיפשהו אני זוכר שהיא פשוט ירדה מהכביש לגמרי ונתקעה. יש שם עלייה קטנה מהכביש בכיוון ההר והיא נתקעה שם בעלייה, והיא עמדה עד שהצליחו לחלץ אותה. זה עונש קצת לא פרופורציונלי.

זה הפקודה של המפקד?של המ"פ. זה היה יחידת חרוב, אני חושב.

היית ת"פ של יחידת חרוב?כן.