כשהיינו בבית לחם פגשתי סרן במג"ב, זה היה בדיוק תורנות מטבח, והוא בהתלהבות של ילד בן 15 הסביר לי כמה הוא חכם ואיך הוא תוקע ערבים שמרגיזים אותו. הוא אמר לי: "אני, אני לא ארים יד על ערבי בגלוי, אף פעם. אבל אין לי בעיה להרוג ערבים". מה זאת אומרת? "נורא פשוט. אני מגיע עם רכב של מג"ב, נעצר ליד העסק או הבית של הבן אדם, לוחץ לו את היד, מנשק אותו על הלחי, מתיישב איתו לכוס קפה במרפסת. יומיים אחר כך, הבן אדם נעלם". אתה מבין? עכשיו, מג"ב בבית לחם זו היחידה שנכנסת לבפנימה של הבפנימה של הבפנימה, והם נמצאים במקומות שאף אחד לא יכול להסתכל עליהם. מחסום ווטש זה אחלה, הם מסתכלים על המחסומים. מי יסתכל על מג"ב באמצע הסמטאות הפלסטיניות? תראה לי מי. אני לא יודע מי. עכשיו, וזה לא איזה חייל בן 19 שהוא שונא ערבים אז וואללה. זה סרן במג"ב, זה בן אדם שנתנו לו אחריות בידיים, קצין. גם לא קצין כלום, סרן זה כבר בן אדם שנמצא כמה שנים בצבא. אם ככה הוא מתנהג, אז וואללה, אז כנראה שזה בסדר להתנהג ככה. כאילו, אם לא הייתי יודע יותר זה היה נותן לי לגיטימציה. למה לא.