[במהלך המבצע] היו כמה זיהויים. עצם שחור זז בתוך בית. "שחור" הכוונה היא ל[עצם] חם. הייתה הרבה עבודה על להשיג גורם אש שיכווין עליו (שיירה על הבית בו זוהתה הדמות). הכווינו עליו כלי טיס. אחרי זה זיהו אמבולנסים באזור ואיזושהי התקהלות. החייל והקצין ממש לא [היו] סגורים על מה זה היה ואם הם לא הורידו שם משפחה. וגם היה אחרי זה בחדשות על חמישה הרוגים בשכונה שם. אי-אפשר לדעת, לא באמת יודעים בוודאות, אבל היכולת להפליל שזה חמוש, מישהו שמאיים – לא הייתה קיימת. היה ברור לכולם שהיא לא קיימת, והיה ברור לכולם שזה שטח אפור שאתה אומר לעצמך "יכול מאוד להיות שזה בן אדם תמים". אם זה בן אדם תמים, מה הוא עושה שם (בשטח שהוגדר על ידי צה"ל כאזור לחימה)? יכול להיות שעוד רגע הוא יוציא משהו ויאיים על חייל שנמצא שם בשטח. זה ברור לגמרי שזו הסיטואציה שם. הדילמה הזו קיימת לכל אורך המבצע. אתה לא יודע מי תמים ומי לא, ויש מקרים שלעולם לא ידעו. זה היה זיהוי מאוד משמעותי במובן הזה.

מה היה המרחק של הזיהוי מהכוחות בשטח? לא יודע. ידענו ששם יש כוחות, היית רואה מגננים של טנקים (מתחם סוללות עפר שבו מתמקמים הכוחות) פה ושם, אבל זה לא שהיה עדכון מפורט של איפה יש כוחות ומה המרחקים בינם לבין זיהויים. אתה מאמת מול חמ"לים ששם ספציפית אין כוח [צה"ל], מעלים את הדברים לגדוד, הגדוד אמור לשדך לך כוח אש מהאוגדה, שם נסגר המעגל. לקח הרבה זמן עד שהתייחסו לדיווח הזה, לקח איזה שעתיים.

ואחרי שעתיים מה קורה? עולים [מולנו] כדי לקבל פרטים מדויקים. הכוונה של נ"צ, חלון, קומה. זה הירי הכי מדויק שיכול להיות. ואז הפגיזו, ראו פגיעה.