בבתים שהייתם, איפה הייתם משתינים? לרוב בחוץ, גם כי לרוב אין מים. מי שנכנס ראשון לפעמים זכה להשתמש בשירותים עם הורדת ניאגרה אחת, אבל מעבר לזה לא. כל הסיפור של שימוש בבתים עמד על מתח קשה. מצד אחד היו אנשים שזו הייתה להם חוויה קשה ולא נעימה להיכנס לבית של אנשים ולהבין שזה הבית שלהם [של פלסטינים]. אתה מזהה את חדר הילדים, חדר ההורים, אתה מזהה את הסלון ואתה לא רוצה לנצל את הדברים שיש שם. מצד שני אתה גם יודע שחלק מהדברים ישנו לך את השהייה שם באופן דרסטי, לצורך העניין מזרונים שיש בכל בית. ואתה יודע שכשתצא מהשכונה, היה לנו ברור שלא הולכת להישאר שם שכונה בגלל המיקום הגיאוגרפי שלה. אנחנו יודעים שאנחנו נכנסים לבית ואנחנו יכולים להיות ילדים הכי טובים, אבל עדיין הולך להגיע D9 (בולדוזר משוריין) ולשטח את הבית. הבנו די מהר שכל בית שיוצאים ממנו, מגיע D9 ומחשף אותו. השכונה שלנו, מה שאפיין אותה מבצעית זה שהיא צופה על כל האזור של הגדר [מערכת] וגם על חלק מהיישובים צמודי הגדר.בג'וחר א-דיכ דרום וחלק מג'וחר א-דיכ צפון, די מהר אנחנו מבינים שלא הולכים להשאיר את הבתים. בשום שלב עד סוף המבצע, עד הסיכום עם מפקד היחידה, לא אמרו לנו מה התועלת המבצעית של לחשף את הבתים. בשיחה מפקד היחידה מסביר שזו לא הייתה פעולת נקם. כל הבתים שהיו על ציר גובה ולא מעבר לרכס שולטים על כל השטח [בתוך עזה] מישראל עד השכונה, ובגלל זה לא משאירים אותם. היא גם מתצפתת על היישובים [בישראל] ומאפשרת טיווח של מרגמות אל היישובים. בשלב מסוים הבנו שזה טרנד, אתה יוצא מבית ואין בית, אחרי שניים-שלושה בתים אתה מבין שזו המגמה.ה-D9 מגיע ומחשף.

ראיתם את זה? רואים. זה קרוב. התחלנו מצפון השכונה לדרום השכונה. כל פעם שאנחנו יוצאים מבית – אין בית. כשיצאנו נשארו בתים בודדים.

איך נראתה השכונה כשיצאתם? תל חורבות בגדול, הרבה מאוד בטון מפורק, לצערי גם הרבה מאוד שטחים חקלאיים די מחופרים על ידי טנקים. אחד המראות היותר קשים היו הלולים. הרבה פעמים יש דיווחים שאת המנהרות חופרים בתוך חממות כדי להסוות את זה. הלולים היו במעין חממות כאלה – גם אותם ה-D9 שיטחו. אתה רואה כל מיני תרנגולות, לפעמים בתוך הלול ולפעמים בחוץ ולפעמים חצי-חצי, מפורקות לגמרי. הרבה מאוד חיות משק מסתובבות בשכונה. לא יותר מדי שכונה. אנחנו אחרי היציאה חוזרים ויש מפות מעודכנות, ואנחנו רואים את שני הבתים שנשארו כשיצאנו.