יצאנו עם המפק"צ לפטרול בנגמ"ש. פטרלנו בנגמ"ש באחת השכונות, נראה לי בג'בל שימאלי שבשכם. ואז, באמצע הפטרול, המפק"צ שלי החליט שכל מכונית שאנחנו רואים זה בפוטנציה מכונית תופת חשודה. הוא החליט את זה באמצע הסיור, זה משהו שעלה לו בראש, אני לא יודע, מתוך שעמום, מתוך זה, ואנחנו צריכים לנטרל את האיום, ולכן, כל מכונית שנעבור אנחנו נתקע בה צרור מאג. וזה מה שעשינו. נסענו רחוב, שכונה שלמה בשכם, כל מכונית שחנתה, דפקנו בה צרור מאג. ככה, מכונית מכונית, טר-טר-טר, ככה. רחוב שלם, רחובות שלמים, מכוניות. ואני זוכר שדי נהניתי כי יצא לי לפרק במאג, אבל במחשבה לאחור, זה רק מראה לך עד כמה סתם בן אדם, באמצע עיר, יורים במאג על מכוניות, סתם כי מפק"צ החליט, כי זה מה שנראה לו נכון באותו רגע. אני לא חושב שהוא עשה את זה לכיף, אני חושב שהוא באמת האמין בזה שאנחנו בודקים מכוניות חשודות. אבל, סתם, לא קיבלנו שום פקודה לזה, זה משהו שהוא המציא. כל אחד, כל קצין, כטוב בעיניו יעשה. או כל מפקד. אנרכיה מוחלטת. אף אחד כמובן לא בדק אותנו. ביקשנו אישור לירי, כן, לפני ואחרי, אבל כמובן שקיבלנו אותו.
ומה היה הסיבה באישור?הוא אמר: אני רוצה לעשות ירי לעצמים חשודים. טוב, יש לך אישור, יאללה, תירה. עברנו, ירינו מכונית-מכונית-מכונית, ואתה יורה על מכונית, מאחורי המכונית יש בית, ומאג זה לא דבר מדויק, אז לפעמים אתה פוגע בבית, ואולי כדור נכנס בחלון. ככה, לך תדע מה עשית.