באמת רוב התקופה שבה ראיתי את האלימות זה היה בתקופה של קציר לפני הגדר, שזה היה פשוט שגרה. היה לשפוך לילדים את השקיות ולשחק להם גם בצעצועים. אתה יודע, לתפוס את הזה ולהתמסר עם הצעצועים שלהם ככה ביניהם.

הילדים בכו? כל הזמן. הם בכו והם היו מפוחדים. זאת אומרת, זה אי אפשר היה לפספס את זה.

גם מבוגרים בכו? בטח. להשפיל. אחת המטרות שתמיד היו זה: גרמתי לו לבכות מול הילד שלו, גרמתי לו לחרבן במכנסיים.

ראית מקרים שאנשים עשו את הצרכים במכנסיים? כן.

למה? מכות בעיקר, מכות רצח ואיומים וצעקות שאתה פשוט נכנס לפחד. בעיקר אם זה מול הילדים שלך, וצועקים ומאיימים ומפחידים אז אתה מפחד גם על הילדים. היה פעם אחת, שוב, שזה זה היה איזה מבוגר שעצרו אותו עם הילד שלו, שהיה ילד גם קטנצ'יק, בן איזה ארבע. לא הרביצו לילד, אבל השוטר התעצבן על זה שהמבוגר לוקח איתו את הילד כדי שירחמו עליו. אמר לו: אתה לוקח את הילד כדי שירחמו עליך, בוא נראה לך מה זה. ונכנס, פוצץ אותו מכות, צרח עליו, אמר לו: "מה, אני אהרוג אותך מול הילד שלך, אולי תרגיש יותר...". וזה פחד מוות. ושוב, והרבה סיפורי כבוד.

והוא השתין במכנסיים מרוב פחד? כן.

מול הילד? כן. והרבה סיפורי כבוד שבוא'נה, גרמתי לו לחרבן, גרמתי לו זה. כל הזמן דיבור על זה בשגרה, זה לא איזה...

איפה מדברים על זה, בחדר האוכל, מול הקצינים? זה היה בריש גלי? זה היה בריש גלי. אני חושבת שאם קצין יגיד שהוא לא ידע, זה יהיה שקר מטורף. לפחות הקצינים, הקצינים הבכירים ידעו. שוב, המ"מים פחות התעסקו בזה אבל המ"פ, הסמ"פ, הקמב"ץ – עודדו את זה אפילו ברמות, שוב, לא באופן ישיר, לא באו ואמרו יאללה תרביצו מכות, אבל כן היה איזה לגיטימציה, אחרת זה לא היה קורה. שוב, עובדה שבג'נין זה קרה פחות ולא רק כי היה פחות עבודה מול אוכלוסייה לדעתי.