בכיכר גרוס בחברון זו שיגרה שככה לקראת הצהריים הילדים [הישראלים] מסיימים את מה שהם עושים שם בשכונה ואז יוצאים, מתחילים לחפש משהו. אם הגיע איזה רכב TIPH (ארגון משקיפים בינלאומי הפעיל בחברון) אז כל המתנחלים קופצים, כמובן רוגמים אבנים, ואתה כמו איזה אידיוט כאילו מפנה אותם חזרה לשכונה שלהם למרות שלפי החוק אתה הסדר שם ואתה אמור לפעול, [אבל] אין שם שום דבר, שום אכיפה. אחד הסיפורים שזכורים לי זה שהייתי בתצפית למעלה והייתי עם אחד הקצינים שלי, שהוא היה עושה הכול לפי הספר והוא החליט שהיום אין כזה דבר. היה שם ילד [מתנחל] שזיהינו כבר מלפני מלא ימים שהוא אחד הבעייתיים. הגיע רכב [של] TIPH, רגמו אותו באבנים, הקצין הלך, תפס את הילד הזה. ברגע שקורה דבר כזה תוך שתי דקות, אולי שלוש, כל המתיישבים של אברהם אבינו פשוט נמצאים אצלך בכיכר גרוס. והקצין שלי היה ממוצא רוסי, ככה עיניים כחולות, ישר קללות, מפה ועד להודעה חדשה, כל נושא ה"נאצים" למיניהם ומכות. זאת אומרת [המתנחלים] מנסים לחלץ את הילד. בינתיים אתה בקשר, מג"ב, משטרה, פחות או יותר אתה מקבל את התחושה ש'תעזבו אותו [את הילד], כאילו, מה אתם?' ובסוף הילד, באים אליך כל כך הרבה אנשים, לוקחים אותו. שאלנו אחרי זה את המשטרה "מה עשו לו?", אומרים "שום דבר" ו[את] אותו ילד אתה רואה אותו למחרת, הוא מדבר איתך וצוחק איתך. יום יום דברים קורים [עם] ילדים של המתנחלים. אבנים זה צד אחד, דבר שני זה הפריצה לחנויות בכל השוק הנטוש.

השוק הסיטונאי?השוק הסיטונאי וגם בסמטאות ליד. פשוט ילדים, אני לא יודע בני כמה, הם ממש קטנים, פשוט עוקרים את הדלת, מנסים להגיע לבלון גז, לפתוח אותו, אני ראיתי מצב של הצתת חנות שלמה, לא יודע של מי, של פלסטיני שגר שם, פשוט עולה באש. [אנחנו] באים, מכבים. אותו ילד, אתה רואה אותו למחרת ממשיך לעשות אותו דבר, אין פה אפילו שאלה.