היתה חוליה שירתה, עשתה את הפיגוע בבאר שבע או משהו, אז היה מידע סוף-סוף אחרי חצי שנה על אחד מהם, יצאנו, סגרנו. הוא לא היה אחד מהיורים אבל כנראה הוא היה קשור לחוליה הזאת והצלחנו לתפוס אותו. זה היה קשה, כי הבן אדם מחבל, קשור למחבלים אבל בספארון (משאית צבאית) די פיצצו לו את הצורה. הוא היה אזוק עם אזיקונים ופלנלית על העיניים והחבר'ה חוגגים שם, מחכה פריסה ב- 4 בבוקר בפלוגה. התחילו לפוצץ אותו שם, בעיקר כאפות לפנים, אגרופים קצת. הצטלמו איתו, זו הייתה חגיגה. הם ירדו עליו, הצטלמו איתו, הכניסו לו אגרופים. זה היה הלהיט, להיות עם העצור, זה היה הרצון של כמעט כל חייל. אחר כך מתחיל הוויכוח מי נוסע להביא אותו לגדוד וזה עוד "שעת כיף" עם העצור בשבילם. היו עוד הרבה מעצרים ובעיקר היו  בידוקים מטומטמים. היינו נפרסים על צומת בלילה, פשוט עוצרים סתם, עוצרים מישהו, תחקור, לפעמים לוקחים אותו איתנו בחושך, היינו מתחבאים באיזה מוסך ומפחידים אותו קצת. שואלים אותו והוא היה הולך. אבל זה היה דפוק כי הבן אדם ירד לקנות סיגריות במכולת עם כפכפים ואין לו תעודת זהות. הבית שלו פה והמכולת פה, יורד – בום! צה"ל קופצים עליו.

מה הייתם עושים עם בן אדם כזה?דווקא בני אדם כאלה זה היה יותר קל כי הוא היה גר פה. הרבה פעמים עצרנו אנשים והיינו טוחנים להם: "אם אין תעודת זהות, אתה לא נכנס. סע עד הבית ותביא תעודת זהות".