שבוע-שבועיים אחרי שנכנסנו לעזה וכולנו ירינו המון כשלא היה את הצורך הזה, [אלא] סתם כדי לירות, חבר שלנו לפלוגה נהרג. אני זוכר שזה היה שישי בצהריים ואנחנו, הכוח שלי, שזה מחלקת טנקים, היינו בכלל מנותקים משאר הפלוגה, לא קשורים אליהם לא פיזית ולא משימתית, היינו עם כוח הנדסה במשהו אחר, והשמועות התחילו לזרום אלינו. התחילו להגיד שחבר'ה נפצעו, חבר'ה אולי נהרגו, פצועים קשה, והתחיל המשחק הזה של מה קרה, מי יודע. המ"פ הגיע אלינו, סיפר לנו שחבר נהרג בעקבות כך וכך וכך, והמ"פ אמר: "חבר'ה, תתארגנו, תעלו על הטנקים, ואנחנו ניתן מטח ירי לזכרו של החבר". בינתיים המחלקה עמדה במין מעגל דומם כזה, אנשים בכו, אנשים שברו גם עם הנשקים שלהם כמה חלונות באזור, ועלינו על הטנקים והתחלנו להניע את הכלים. והמ"מ שאל את המ"פ: "אנחנו עולים למגע, בסדר?" מגע, זאת אומרת, ירי של טנק על משהו. המ"פ אמר: "רשאי, בזמנך החופשי". עלינו, הטנק שלי עלה לעמדה שזה מקום שאני יכול לראות מטרות, יכול לראות בתים, יכול לראות שאני יכול לירות עליהם, והמ"מ שלי אמר: "טוב, חבר'ה, אנחנו נירה עכשיו לזכרו של החבר", ואמרנו: בסדר. לאורך כל המבצע היה מין בית רחוק באזור החוף בסביבות ארבע וחצי קילומטר [מאיתנו], ממש בית שאף אחד לא ידע אפילו איפה הוא נמצא. אני אפילו לא יודע איזו שכונה זאת הייתה, [הבית] לא מאיים עלינו, לא קשור לאף אחד, לא חלק מהמבצע, ליד הים, רחוק מכל דבר אפשרי ומכל סכנה אפשרית, אבל הבית הזה היה כתום והכתום הזה שיגע אותי בעיניים. אני תותחן בטנק, אני שולט על כל מערכות הנשק, יש לי כוונת ואני בעצם הבן אדם שיורה ורואה כל דבר שקורה, וכל השבוע-שבועיים הכתום הזה שיגע אותי בעין. אז אמרתי למ"מ שלי: אני רוצה לירות על הבית הכתום, הוא אומר לי: סבבה, מה שבא לך, וירינו. ירינו למרחק של ארבעה וחצי קילומטר פגז שהוא בכלל נגד טנקים, שהוא בכלל לא יעיל לשום דבר, הוא לא נועד לפגוע בבני אדם, רק נגד טנקים, וסתם ירינו לבית הכתום הזה כי הוא היה כתום.

דיברתם החבר'ה אחר כך?על הקטע שאנחנו יורים סתם? לא, כי תחשוב שבהקשר הגדול זה משהו שאתה עושה כל הזמן, כל היום אתה יורה סתם. אתה לא רואה חמאס, הם לא עומדים לך על הבית עם שלט "אנחנו חמאסניקים". אתה לא יודע כלום, ובגלל שאתה לא יודע כלום אז הטבע האנושי זה לפחד ולהתגונן אובר, אז אתה אובר יורה. אז אף אחד לא מדבר על זה כי זה מובן מאליו שאתה רוצה... זה גם הוראות פתיחה באש די קלות, הייתי בשוק כששמעתי אותן בהתחלה.

* ביחס לעדות זו הגיש ארגון הימין "עד כאן" תביעת לשון הרע, יחד עם שני חיילים שטוענים ששירתו ביחידה המתוארת בעדות. התביעה הוגשה נגד שוברים שתיקה ונגד חייל שנטען על ידי התובעים שהוא זה שמסר את העדות, ונטען כלפיו שהעדות שמסר לכאורה אינה נכונה ושהאירועים התרחשו באופן אחר וחוקי. כשנקבל את כתב התביעה נפרסמו כאן.