יש בשפה מה שנקרא "מדיניות אש". היא משתנה בין בט"ש (בטחון שוטף) לבין מלחמה. בבט"ש פה ושם יש סיכולים ממוקדים, הם קורים גם בימי בט"ש כביכול, ימי שגרה. עדיין אתה מפעיל כוח אש, אבל שם הרצון או ההוראה שלא יהיו בלתי מעורבים שייפגעו היא ראשונה במעלה. לפעמים זה על חשבון מישהו מאוד מאוד בכיר שיש עכשיו הזדמנות [לחסל].

אז מוותרים? כן. אבל בימים כמו צוק איתן, אז יאללה, עם אשתו ועם הילד ברכב, גם לא נורא. זה חד משמעית.

יש את התזוזה הזאת? כן, זה מוגדר. מדיניות אש במדרגות, זה ממוספר. אחת, שתיים, שלוש.

שמה זה באמת כל רמה? יש ממש הגדרות של מרחק פיזי מבלתי מעורבים וכל מיני כאלה.ככל שמדיניות האש יותר מתירנית נקרא לזה, אז כביכול מותר לך פחות להיזהר על בלתי מעורבים. יש גם אגב בחירה של סוגי אמל"ח (אמצעי לחימה) שונים, יש כאלה שיותר מסכנים את הסביבה ויש כאלה יותר ממוקדים.

מה הנהלים בכל אחד מהשלבים? זה יכול להיות מרחק מסוים [מאזרחים] במדיניות האש הכי מחמירה, ואז המרחק מצטמצם [במדרגה השנייה] ואז "אל תתחשב בכלל" במדיניות הכי מתירנית. זה משתנה במהלך צוק איתן, [למשל] בין סיוע לכוחות קרקע לבין פעילות אחרת, נגיד שלא מעורבים בה כוחות קרקע שלנו שהם בסיכון. לעומת זאת בבט"ש זה תמיד המקסימום.

מקסימום זהירות מפגיעה באזרחים? כן, זהירות. אלא אם כן זה שוב מקרה חריג, ואז זה ברמה של מקבלי החלטות הכי גבוהים, מחליטים אם לזרוק [פצצה], איזה גודל של פצצה ומה הסיכון שיהיה. בעיקרון, בימי הבט"ש ההחלטה ממש מגיעה לדרגים הכי גבוהים ובלחימה, זה המפקד הבכיר בשטח.