עקבו אחרינו:
english
לוחמים ולוחמות מספרים על השטחים
הצטרפו
אלינו
 
תודה על הרשמתך!
      1755 צפיות

המח"ט הסביר: "באים לגופה, שמים קנה בין השיניים, ויורים"

מספר קטלוגי: 514969
דרגה: סמ"ר
יחידה: גבעתי, גדוד שקד
אזור: רצועת עזה
תקופה: 2008

היה דפוס. זה התחיל ב'חורף חם' [סוף פברואר-תחילת מרץ 2008] כי עד אז זה היה המבצע הכי גדול שהיה, לא הכי ארוך אבל בהיקף הכי גדול עם הישגים שלא היו לפני כן. לפני כן היה מבצע 'ענני סתיו' ב- 2006 מתישהו, בערך בזמן מלחמת לבנון, זה היה מבצע של ארבעים ושמונה שעות, ואחרי זה במשך חמישה חודשים יצא שכל שבוע יש מבצע גדודי, כל הגדוד פלוס קצת פחות מפלוגה...

 

פעם בכמה זמן?
פעם בשבוע. אבל לא גדודי, במשך חמישה חודשים היו אולי שישה מבצעים גדודיים וכל השאר פלוגתיים שזה בעיקר סריקות וגם במטרה למשוך מחבלים.

לאיזה עומק נכנסתם?
לרוב לא לעומק אבל גם לא ארבעה בתים על הגבול. במבצעים היותר עמוקים, היה נגיד קילומטר וחצי-שניים.

אני רוצה לשאול לגבי ההכנות. נגיד, הוראות פתיחה באש, אזרחים, מה אתם הולכים לעשות?
אמרו שהמטרה היא לסרוק את הבתים ולמצוא אם יש אמל"ח [אמצעי לחימה]. כמובן שגם חלק מהמטרה זה לנסות – היו מבצעים שהיו יורים סתם, במודע, אבל המג"ד אומר שיורים בשביל למשוך מחבלים כדי להרוג כמה מחבלים.

יורים לאן?
היה מבצע ספציפי שאני זוכר רתק של מקל"ר [מקלע רימונים] ומא"גים ואולי אפילו מק"כ [מקלע כבד] על בתים. ירו בלי לכוון ולא למטע, לאזור של בתים. לא במטרה לפגוע אלא במטרה למשוך מחבלים יורים. לגבי הכנות, אני לא באמת זוכר אם אמרו, זה לא שחור ולבן ולא אמרו לירות בכל אחד, זה לא כמו עופרת יצוקה שהייתה התרגשות מטורפת.

איך המבצע עצמו התנהל? סיימתם את התדריכים...
יש מבצעים שהם רגליים, יש באכזריות [כלים משוריינים בעלי זחל], מגיעים לנקודת כינוס, לא משנה פלוגתי או גדודי, יש סדר הליכה, הולכים, בשלב מסוים יש כיבוש יעד, כל כיתה תופסת את הבית המיועד. הולכים בלילה, מגיעים לבית, נכנסים לבית ומוודאים שאין מישהו חמוש, לא נכנסים אף פעם ברטוב [תוך כדי ירי], אין גם חיפוי ברטוב פרט לכמה מבצעים ספציפיים שהיה ירי למטרות ראווה, לנסות למשוך אש. אף פעם לא השתמשנו ברימונים, אולי רק בחורף חם.

ירי הראווה הזה, לאן כיוונו?
לא יודע, כי לא הייתי במחלקה הזאת. אני יודע שהמטרה לא הייתה לפגוע אבל כן ירו לעבר בתים. חבר טוב שלי שאז היה בגדוד והיה בחפ"ק מג"ד [מפקד גדוד], לא איתו אישית אלא במורחב, אבל הוא כן שמע את המג"ד מדבר עם מישהו בקשר ואומר לו "בואנה אחי, אתה לא יודע מה הולך פה" בזמן ירי הראווה. היה מבצע שהתלהבו שיורים במקל"ר [מקלע רימונים] או מקל"רון שקיבלו מפלס"ר צנחנים או לא יודע מי, הביאו אותו בשביל המבצע – המקל"רון יותר קל ולכן הוא יותר טוב.

נכנסתם לבתים ואז?
ברוב הפעמים היו בתים לסרוק ואז להתמקם. סרקו אמל"ח [אמצעי לחימה] וחמושים ואז היו מציבים צלפים או קלעים ולפעמים היה צריך לשבור בלטות כדי למלא עם שקי חול ואז עושים 2/4 [שעות משמרת] או 2/2 בהתאם לכמות האנשים בכיתה או במחלקה. הכול היה גמיש עד ההתקפלות.

מה היו עושים עם האנשים שהיו גרים בבית?
מרכזים בחדר אחד, בדרך כלל אזיקונים על הידיים. אני לא זוכר פלנלית על העיניים אולי רק לעיתים נדירות ושמים שומר. אני לא זוכר גילויי אלימות כלפי אנשים שהיו מעבר... לא הייתה התנגדות מצידם. אני זוכר דברים קשים במקומות בספר, בקצה, אזורים כפריים לגמרי שכנראה הממשל שם זורק זין, גרים בצריפים, סירחון נוראי. אין דברים כאלה באיו"ש לדעתי מבחינת עוני.

את מי אוזקים?
נשים לא, לדעתי.

רק גברים, היה גיל שאוזקים?
זקנים לדעתי לא. בחורף חם היה בית של חמולה – שם לא אזקנו אותם, רק שמנו בחדר עם שומר.

ילד בן שתים עשרה?
לא חושב. אולי הגזמתי ולרוב לא אזקו. היו מבצעים שהיו נכנסים עם אכזריות וחוזרים ברגל. היה מבצע שחזרנו והבאנו הרבה אנשים לחקירת שב"כ, לא חשודים ספציפיים, כדי לקבל מידע וכדי לגייס משתפי פעולה – זה ניחוש שלי – היו מעמיסים גברים בגילאים מסוימים על טטרה, משאית גדולה, והיא הייתה נכנסת לארץ. כנראה שהשב"כ [שירות ביטחון כללי] היו חוקרים אותם.

מי בחר אותם? היה בא איתכם שב"כניק?
בדרך כלל לא. זה קרה אולי פעם, היה מבצע ספציפי שאני זוכר שחזרנו עם כמה עצורים ברגל. מה שדפוק זה שהם חזרו עם פלנלית על העיניים, לא ברור למה, איזה סוד הם יכלו לגלות, זה לא שהם היו בתוך מרכבה סימן ארבע, כן? הם היו אזוקים ביניהם וזה היה שטח קשה להליכה גם לנו. חלק איבדו את הכפכפים שלהם בדרך והלכו יחפים באזור שלא נעים ללכת בו יחף. זה היה סיוט. גם לי... בכל המבצעים האלה רציתי כבר להגיע, המבצעים היו פיזית קשים ולא רק כי קשה פיזית אלא כי קשה. גם עליהם ריחמתי.

כמה הם היו?
לא הרבה, לא שיירה ארוכה, אבל זה רק בפלוגה שלי. המבצע שדיברתי עליו עכשיו היה גדודי אז אולי בפלוגות אחרות.

זה משהו שבא לך אז בהפתעה?
לא, זה הוגדר במטרות של מבצע, להביא עצורים לחקירה.

מי העביר את התדריך?
מ"מ [מפקד מחלקה].

בתדריך שאמרו לכם שאתם חוזרים עם עצורים, מה אמרו לכם?
עוצרים אנשים לחקירות, לא זוכר אם אמרו שב"כ. לפעמים הגדירו את זה במטרות משנה. בתדריכים תכל'ס לא דיברו על מטרת על אלא ישר הסבירו מה עושים והיו מסבירים תוך כדי. המבצע הוא סריקות ו"הלוואי ויהיו מחבלים להרוג אותם", בעיקר סריקות אמל"ח ואם יש משהו של מודיעין.

רציתי לשאול אותך אם השיטה הזאת עובדת, של משיכת האש.
לא זוכר שזה עבד. היו כמה מבצעים כאלה. זה היה שינוי שבא אחרי חודשיים בתקופה הזאת, התחילו לעשות ככה. הייתה תקופה של מבצעים רגליים, אחרי זה מבצעים באכזריות ואחרי זה לקראת הסוף עשו לפעמים ככה ולפעמים ככה.

כשישבת בחלון של בית, כדי לתת אש צריך אישור ממישהו?
תלוי. אם אני רואה בן אדם חמוש – לא. אני אומר לא כי אני זוכר טרי אלא ברוח כללית. אם רואים חמוש – אז לא, אם אני רואה מישהו שנראה חשוד כי הוא מנסה להסתתר או כי יש לו משקפת או פלאפון – אז כן. זה לפחות מה שאני הבנתי.

אחרי שחזרתם אמרו לכם אם היו פגיעות?
אמרו, אבל בגדול אם היה משהו מיוחד להגיד על ההשפעה של המבצע אז כן. אחרי חורף חם דאגו להגיד שהיה מוצלח, נהרגו הרבה מחבלים והיה לזה אפקט מרתיע. אבל אחרי המבצע הזה [העד מתייחס לאירוע שבו נתקלו החיילים בחמושים פלסטינים] שחשבנו שנהרגו המחבלים והסתבר שהם רק נפצעו, זה היה מפתיע ומתסכל. מפתיע, כי לדוגמה מ"כ [מפקד] אחד במחלקה שלי ירה במחבל שהלך עם קלצ'ניקוב ופלאפון ברחוב ולא ידע שהוא שלושים מטרים מצה"ל. הוא ירה בו במרכז מסה והוא נפל, ואז זרקו עליו שני רימונים כדי לוודא שהוא מת, ואחרי זה אמרו שמחבלים לא נהרגו.דרך אגב, בתקופה הזאת, הנושא של וידוא הריגה זה חוקי?

אין לי מושג. למה?

כי אחרי המקרה שהדיחו את המ"מ, היה לנו תחקיר מח"ט [מפקד חטיבה], שישב עם המג"ד בחדר, והמחלקה שלנו ישבה והוא תחקר אותנו כדי לדעת טוב יותר מה קרה שם. ואז הוא נתן הוראות ברורות לגבי היתקלות ואיך היא צריכה להסתיים: "באים לגופה, שמים קנה בין השיניים ויורים". אחרי זה שמעתי שוידוא הריגה לא חוקי.

זה גם מה שאני יודע.
אני יודע שהמציאו מילה מכובסת: "וידוא נטרול". 

| Email  Print