כשיחידה של הנדסה נכנסים לבית [הם] מפוצצים את הקיר, עושים פריצה, נכנסים ואז מתחילים בלזרוק רימונים לחללים גדולים. רימון בתוך בית זה היסטרי, תוך שנייה הכול מתמלא בעשן. המ"מ זורק כמה רימונים לחללים גדולים, מדליקים איזה פנס על הנשק ומתחילים לירות לכל מיני מקומות. ואז הוא והצוות שלו נכנסים ראשונים. מחלקה אחת הייתה צריכה לפתוח בית עם טיל מטדור (רקטה נגד טנקים) ויש חקש"ב (חוקר שבויים), שזה בדרך כלל מילואימניק שיודע לדבר ערבית, שמגיע עם מגפון וצועק ממש חזק שאם יש מישהו בבית שיצא. התכוננו לירות את הטיל ואז *** צועק להם שלא יירו כי הוא שומע אנשים בתוך הבית, והוא באמת הציל משפחה. מצאו את המשפחה הזאת באחד הבתים, העבירו אותם לבית אחר, שתי דקות הליכה. זה היה מאוד מוזר לשמור עליהם, שמים אותם בתוך החדר אורחים. הם יושבים שם על ספה, על מזרון, יושבים ושותקים. יש כמה ילדים, היו שם כמה נשים ומישהו אחד שהיה בוודאות אב המשפחה, הייתה לו חזות של אב. *** שמר עליהם ראשון ואז הייתה לו שקית של [סוכריות] גומי בכיס והוא אמר שהוא לא יודע אם להביא להם. בסוף הבאנו לילדים הקטנים גומי. זו דילמה שאנחנו מכירים מאיו"ש, שאין לך מה להיות נחמד לפלסטיני במחסום, הוא לא יאהב אותך יותר. אתה בן זונה, אתה ממרר לו את החיים במחסום. אז הוא אמר אותו דבר. "הילדים, אין מצב שזה לא הדבר שהכי שרט להם את החיים עכשיו, אני אביא להם גומי והם ירגישו יותר טוב? מה זה החארטה הזה?" בסוף הוא הביא להם גומי סתם כי הם היו חמודים. והבאנו להם מים, ואז קלטנו שהם לא שתו ואכלו כי הם היו ברמדאן ואנחנו הפרענו להם לפני הארוחת רמדאן. שעה אחרי זה בא מישהו ומלווה אותם לציר הראשי ואומר להם בהצלחה.