לחפש צרות, זה ככה החבר'ה דיברו. מה היתה פקודת המבצע?פטרול לילי בקסבה של שכם. בדרך כלל המטרה של הפטרולים היתה להיתקל ולהראות נוכחות. בפטרול הספציפי הזה אני זוכר שהיה לנו גם בית שהיינו בסוף צריכים לסרוק עם כלבן, כי אני זוכר, כלבן קשור בסיפור. הצטרף אלינו כלבן מיחידת עוקץ. בסוף הפטרול היינו צריכים להגיע לאיזה בית, לסרוק אותו, היה איזה חשד שמחביאים שם חגורת נפץ, על פי מידע מודיעיני. התחלנו פטרול. באמצע הפטרול, היינו בתחילת ג'מעה אל-כביר, לא זוכר, באחד הרחובות שם ליד. נפתחה עלינו אש. כשאומרים נפתחה עלינו אש זה לא, אנשים לא מבינים שחילופי אש זה כדור שהפלשתינאים יורים, משהו כמו כדור או שני כדורים מקלצ'ניקוב או אקדח או לא יודע מה, וריסוס חופשי של חיילי צה"ל חזרה. אז חילופי אש זה לא בדיוק חילופי אש. זה ירייה התחלתית שלהם וריסוס לכל הכיוונים שלנו. אין כמעט אף פעם זיהוי של מקור ירי. כל המושג הזה של מקורות ירי זה דבר שאין, אתה יודע, לא מזהים מקורות ירי. נדירות הפעמים שמזהים מקורות ירי. זה מאוד חשוב לסיפור הזה. מקורות הירי זה 360 מעלות ירי. אתה לא יודע מאיפה ירו עליך. זה עלינו, כי אנחנו הכוח היחידי בקסבה.

אבל ראיתם פגיעה?היה ירי עלינו, ודאי. התגובה לירי הזה, בדרך כלל, הנוהל הוא לצאת מהסמטאות, להיכנס כמה שיותר מהר לבית ולירות, ולנסות לחפש מקורות ירי. עכשיו, בחיפושי מקורות הירי האלה, הוראות הפתיחה באש הן לא קיימות. רציתי להגיד חופשיות, אבל בעצם הן לא קיימות, כי כל אחד אומר: אני מזהה, לך תדע אם הוא זיהה או לא זיהה או דמיין או לא יודע, ויורים. במקרה הזה מישהו זיהה דמות בחלון באיזה בית גשר, מעל הסמטאות בקסבה יש בתי גשר. ירינו עליה, החוליה שלו ירתה עליה, זה היה בלגן שלם. במקרים האלה, תמיד כשיש ירי זה בלגן שלם. אתה לא יודע מימינך ומשמאלך. כל אחד יורה. זה הולך בערך: "מזהה", בום בום בום. "מבקש אישור לירי", משהו כזה. זה בלגן שלם. אנשים יורים על דודי מים, מזהים דמויות פה, מזהים דמויות שם, מזהים איזה 20 דמויות שונות במרחב ויורים עליהן בלי יותר מדי. אני, שהייתי מפקד שם, אומר לי: "אני מזהה דמות". מה אני אומר לו? "שים עליה עין". אין לי מה להגיד לו. מה אני אגיד לו? תירה עליה? הוא מזהה דמות, מה אני יודע מה הוא מזהה? אני אומר לו: "שים עליה עין". החייל, אולי בגלל הלחץ, אולי בגלל, לדעתי, תשמע, כל העניין הזה שאומרים: הייתי לחוץ, הייתי מפוחד, לדעתי זה שטויות. בפעילויות יש אדרנלין, ויש דריכות, אבל אני לא זוכר שאף פעם פחדתי וגם אחרים לא. עובדה שאנחנו היינו מאוד ציניים לגבי כל העניין הזה של הפחד וזה. לדעתי, וזה אני יכול לדבר בקשר לעצמי, רוב היריות שאני יריתי, ולדעתי גם רוב היריות שרוב חיילי צה"ל יורים ורוב הדברים שהם מזהים וכל הלחץ הזה לירות, זה לא בגלל פחד וזה לא בגלל עצבנות. זה בגלל שהם רוצים לשים את האיקס. הם רוצים לסמן את האיקס על הנשק. כל מי שהיה חייל קרבי יודע כמה הוא רוצה את האיקס הזה על הנשק. רוצה לחזור ולהגיד: וואללה, סימנתי איקס. הורדתי זה, הורדתי זה. וואללה, יצאת גבר, הורדת בן אדם. ולכן יש אצבע קלה מאוד על ההדק. בקיצור, חילופי אש, גם, במרכאות חילופי אש, בסוף הלילה, זקן בן 80, כדור בבטן.

איפה? מי מצא אותו?הסהר האדום. ראינו את הסהר האדום מוציאים את הגופה שלו. אנחנו אף פעם לא באנו במגע עם גופות. תמיד הסהר האדום מגיע. בני משפחה מן הסתם קוראים, מזעיקים את הסהר האדום.

ידוע לך מי ירה עליו?היה יריות שם. יורים, יורים. "זיהיתי דמות" - יורה. חילופי אש, כמו שאמרתי. אני לא יודע, מי שירה את הכדור פגע בו. כדור בבטן. זהו. עוד בן אדם מת מחילופי אש. כולם יורים חופשי לכל הכיוונים, מזהים דמויות ערטילאיות ויורים. בסוף הלילה מכל החילופי אש, זקן בן 80. זה פשוט תוצאה של ירי לא אחראי.

איך הצוות הרגיש על העניין הזה? לא דיברו בצוות אחר כך על וואלה, הרגנו זקן סתם?לא, אין. קודם כל, לא כולם מרגישים, שוב, אמרתי לך, הדעה שלי, שזה היה, לא רצח אבל הרג מטופש כתוצאה מירי, יש אנשים שבדעה: שמע, חילופי אש, והיה סוג של חילופי אש, זיהינו דמויות, ירינו, ירינו, תקלה מצערת. זה תקלה. הטיעון שהכי אהבתי זה: שמע, מה הוא מצפה, יש חילופי אש. מה הוא עומד בחלון? מה הוא מצפה שיקרה? מה, אם היה חילופי אש ברחוב שלך היית עומד בחלון? יש אנשים שזה לא מגרד להם את הביצה שהם הרגו בן אדם.