זה מקרה שקרה?כל הזמן. היה קבוצת רועים, כמה רועים שזה קרה להם, שהשטחי המרעה והמעיין – יש מעיין מאוד נחמד בצד המזרחי כאילו, בצד של הבקעה, שהיישוב שלהם, שהם גרים עליו, זה למעלה, אני כבר לא זוכר איך קוראים לו, אבל השטח מרעה שלהם הוא למטה. ובקו השרירותי, כשהחליטו איפה עובר הקו, לא חשבו על זה, או חשבו ולא היה אכפת.
אז מה, מעכבים אותו?הדיל הוא שאם אתה תופס מישהו כזה, אז מביאים אותו למחסום. ואז השיקול הוא, זאת אומרת לפעמים אתה מקבל הוראה מהמג"ד שאומר לך: נורא מסוכן, תחכה איתו חצי יום.
חצי יום?למשל. ולפעמים אתה מקבל הוראה מהמג"ד שאסור בשום פנים ואופן לעכב אותו יותר משעה. ולפעמים אתה מקבל הוראה מהחמ"ל שתעכבו אותו, תעכבו אותו את הערבי הבן זונה. ולפעמים אתה מקבל הוראה מהחמ"ל, שתעשו בו מה שאתם רוצים, אתם מניאקים. אני לא צוחק. ולפעמים אתה פשוט לא מתקשר לחמ"ל ואתה אומר: אם זה ככה אני אחליט לבד, אני או המפקד. או לפעמים המפקד אומר לאחד החיילים להחליט. לא חשוב: נעכב אותו שעה, נעכב אותו חצי יום, לא נעכב אותו בכלל, נחליק לו. אם זה הנח"ל החרדי, אז בואו נרביץ לו. תלוי מי נמצא בעמדה, כן. אבל לא מדיניות מסודרת בקיצור. אבל הוא, זה לא משנה. הוא, גם אם אלף פעמים ירביצו לו במחסום ויתקעו לו קנה בטוסיק, לא משנה מה, הוא תמיד יחזור לזה, כי זה העבודה שלו, זה החיים שלו, זה הפרנסה שלו, הוא גם ככה הוא מרוויח עשרה שקלים בחודש, אין לו משהו אחר לעשות. אין לו, פשוט ככה. אבל הוא עושה את הנתיב מסתננים לכאורה. אם הוא עושה את זה אז גם מסתנן שאין לו את האישור לעבוד בהתנחלויות עובר, ובינינו אם מחבל משכם רוצה להגיע ליישוב בבקעה, הוא גם עובר אותו. ומה תעשה? על כל אחד שאתה תופס איזה עשרה עוברים, זה ברור לכולם. הרגשה מונפצת כזאת, בקיצור. גזרה ענקית, הררית, מאוד קשה מבחינת תצפית לשלוט עליה, ויש עליה סיור אחד על לא יודע, על 20 קילומטר, משהו כזה. בשטח הררי, לא באיזה מישור. זה בכלל לא רלוונטי. בכלל ברור שהצבא לא משקיע שם כמות כי הצבא לא מאמין, לא יודע מה השיקולים שלו, אבל מי שמחליט לא חושב, לא משקיע שם את מיטב חייליו. עדיף להשקיע אותם באלון מורה – בצדק בינינו – אז ככה זה נראה גם.