כמה זה היה שווה?שווה, כל אחד זה חמש שקל. אז היה הידרדרות מוסרית עם הזמן של העניין הזה של מה לוקחים ומה לא. זה נובע אני חושב מתוך המחשבה הפסיכולוגית שאתה מרגיש כל הזמן שאתה במלחמה איתם. אין לך את ההפרדה. אני חושב שלרוב הציבור הישראלי אין הפרדה בין, אולי אפילו בזמנו זה היה שוטרים פלסטינים, אבל נגיד גם חמאס וקבוצות כאלה, לבין האזרחים. זה מין מקשה אחת כי ככה הצבא מאומן. להילחם במלחמה נגד, אז אתה נגדם, נקודה. קשה נורא לעשות את ההפרדה כשאתה מסתכל על האנשים האלה. ובייחוד אני זוכר דברים היו מחרימים אחרי שרצחו את התינוקת שלהבת פס. אז אחר כך אתה שומע הרבה מאוד אנשים שאומרים שצריך להרוג את כולם וזה. לפעמים זה סתם אמירות שמישהו אומר מתוך כעס, אבל הרבה פעמים כשאתה לוקח את זה איתך למבצע, אז אתה פחות תתחשב ברגשות של אזרחים שעומדים מולך ותהיה יותר אלים ויותר "נראה להם מה זה" ומין תחושת נקמה כזאת. אמרת שכל אחד לוקח מזכרות ואם יש יותר ויותר סריקות אז אתה יותר מחפש את המזכרת הייחודית לך. כן.
מה הדבר הכי חמור שלקחו?לקחו נשקים. אם מוצאים קלצ'ניקוב, היה כמה פעמים, שהרי זה מבצע, והמפקדים בייחוד הם לחוצים, אז אף אחד לא ממש שם לב בסוף המבצע איפה הנשק שמצאנו.
אנשים לקחו הביתה נשק?כן, קלצ'ניקוב מצאו, אז זה יפה לתלות על הקיר או משהו כזה. במקום להביא למשטרה צבאית. היה פעם אחת שמישהו לקח, ואז יצא ואיכשהו כאילו ממש אף אחד לא ידע איפה זה והוא לא רצה להגיד שזה אצלו כי אז יענישו אותו, אבל המשטרה הצבאית ממש רצתה את הנשק הזה, לבדוק אולי בליסטיקה, איך קוראים לזה, שבודקים את הכדור, למה השתמשו בזה. לא זוכר איך זה נגמר. אבל גם הרבה מאוד פעמים, נגיד אפילו במוקטעה (ברמאללה), אפילו שזה היה בניין של אפסנאות, היה הרבה מאוד סכינים ורובי אוויר וכל מיני אקדחים ישנים והכול כאילו הגיע לאנשים, לא…