הנוהל היה – נכנסים, כובשים קצת בפנים, חוזרים אחורה בהתאם לפקודות מלמעלה.

הגעת לתוך הבית כשהוא היה כבוש?כן, כשהוא היה כבוש. זה היה בית גדול עם שתי קומות, שהשתמשנו בהם לכל הדברים.הוא היה מופצץ, החלונות היו שבורים, זה לא היה נראה כמו בית, אבל ישנו על מזרנים ושמיכות – אז בבוקר המזרנים היו בצד עם שמיכות מקופלות. מבחינת לכלוך, נשאר שם לכלוך. חזרנו אליו כל הזמן כשכבשנו, כל הזמן חזרנו לאותו בית.

נכנסתם פנימה?וחזרנו אחורה. עד שאני הגעתי היה ממש מהלך של פלישה וכתישה, הולכים קדימה וחוזרים אחורה והולכים עוד קדימה וחוזרים. מאז שהגעתי הייתה כל הזמן מניעה, לוודא שאין שום דבר לפנינו, אז כל יום יצאנו, חזרנו. כשאני הייתי, חזרנו כל הזמן לאותו מקום. אני הייתי בשבוע האחרון [של המבצע], שזה היה פחות הכיבוש. הייתה אווירה בתוך החבר'ה של להרוג, לכתוש כמה שיותר. גם כשיצאנו יום אחד היה דובי (בולדוזר D9ׂׂׂׂׂ) שכיוונו אותו, והוא פשט רמס בדרך הרבה מכוניות והרס. זה היה הכרחי כי היינו ברחוב שהיה מאוד צר, אז הוא פשוט הלך על רחוב שלם – מכוניות, בתים – מוריד הכול כדי שנוכל לעבור. סרקנו מבנים שבורים והרוסים. פעם אחת היינו אמורים לסרוק מסגד. בסוף לא סרקו אותו, פוצצו אותו. אני לא יודע אם בסוף היו שם מטענים או היה שם משהו שחששו ממנו. קראו לנו, שאלו אותנו אם אנחנו יכולים להתלוות לכוח אחר כדי לסרוק את המסגד הזה, ובסוף ביטלו את זה ופוצצו את המסגד כי חששו.

היו הוראות פתיחה באש?לדעתי היה גבול גזרה, לא היה "מה קורה אם". היינו בתוך הבית, שמרנו מתוך הבית, מהחלונות. היינו נורא קרובים לים, מצפון אלינו היו עוד כוחות אז לא ירו לשם – כל מה שמדרום פתוח לירי.

אם מישהו נכנס לתוך השטח הזה?מדרום? יורים.

לא צריך הפללה?לדעתי זה היה ירי או לדווח. אני רואה בן אדם מרחוק, משהו חשוד – אני מעיר ומדווח. אם זה מישהו שמתקרב...

אז אתה יורה?כן, על מנת [להרוג].