היה סיפור אחד, אפילו...איך שנתקע ויצא...בדרך כלל הבידוקים האלה היו יעילים, הבידוקים מצאו מחרטות ניידות, אפילו כלי נשק מצאו שם, גם מבוקשים מצאו שם, אפילו במקרה, חוץ מזה שהשב"כ העביר התרעות אז כמובן שמצאו. זה היה דיי יעיל הבידוקים האלה, מהבחינה הזאת. והמשכנו לשלוט על הציר.היה לנו, אני חושב, סיפור אחד של תחושה של, ממש הדגמה של זילות. הזילות לא באה לידי ביטוי בהתעללות, התעללות פשוטה, אלא, יש את המונח הידוע שיכול לקפל בתוכו את הכול, וזה שבירת שיגרה. בשם שבירת שיגרה לפעמים אפשר לעשות כל...לעשות דברים מאוד מעניינים. לציר היו שעות קבועות. הוא היה נפתח משלוש בלילה עד שמונה בערב, אלה היו שעות הציר. כמובן היה הרבה לחץ. סגרו אותו תמיד בשמונה אפס אפס, היה משהו מאוד ייקי בקטע הזה. היו לפעמים חריגות של שתי דקות. לפעמים ביקשנו אישור לעוד רבע שעה כי היה יום מאוד עמוס או בדיוק עצרו את התנועה לכמה זמן בדיוק לפני, אז היו המון רכבים אז ביקשנו, בדרך כלל קיבלו גם. אז פעם אחת המח"ט מרכזית, אולי הסמח"ט, בא ואמר שבשם שבירת שגירה, הפעם תצאו בשבע וחצי, וזה עוד אחרי יום די קשה. היה מעבר, אבל היו כמה הפסקות באמצע. (אז שאלנו) "שבע וחצי? שבירת השגרה הזאת, מה?". "שבירת שיגרה זה מונח מאוד חשוב, זה דבר מאוד חשוב לעשות, כמובן, זה חלק מהמלחמה שלנו, זה חלק מההתמודדות שלנו במלחמת גרילה..." אתה מבין?

ומה קרה? נתקעו רכבים?אז נתקעו המון רכבים. המונח שבירת שגרה זה מונח מאוד משמעותי, מאוד חשוב, מאוד יעיל, זו דרך התמודדות שלנו, אבל בהקשר הזה, מה המשמעות של זה? מה הקטע? סתם מנענו מעשרות אנשים שרצו לחזור בדיוק הביתה מסוף יום עבודה, או אני לא יודע מה, מלחזור הביתה. מה עשינו בזה? מאוד לא ברור, ממש לא ברור. תוך כדי זה גם הייתה פעולה שבדיוק התבקשנו הגדוד לעשות. בדיוק בצומת, קצת לפני, בהתחלה עצרנו את התנועה עוד קודם אפילו, ביקשתי מהמ"פ שלי שנעשה את זה אחרי זה, אני בדיוק הייתי בחפ"ק שלו, שאלתי אותו למה שלא נעשה את זה אחרי זה, כאילו, נעשה את זה בשבע וחצי, גם ככה אנחנו צריכים לסגור את הציר. הוא לא הסכים, לחצו עליו מאוד מהגדוד, הוא לא הסכים. ככה זה עוד איזה עשר דקות, אולי קצת יותר, בעצם נסגר הציר קודם. שוב, אני מאוד מעריך את המ"פ שלי, בהמון סיטואציות ראיתי אותו עומד בצורה יפהפיה. פה מתוך לחץ, מתוך שחיקה עצומה, גם הוא ככה קצת כבר...אני חושב שזה ביטוי של זילות קודם כל של הסמח"ט או המח"ט או מי שזה לא היה, וב', שלנו, שלא הרמנו מספיק קול צעקה מול זה, וגם אחרי זה עוד לקחנו להם עוד כמה דקות. הייתה לי תחושה מאוד קשה בסוף הסיפור הזה. זאת אומרת, אישית, כן עשיתי משהו, כן אמרתי משהו אפילו, אבל...טוב, גם אני בתור חופ"ל אפילו לא...מה אני יכול להגיד והוא יעשה משהו, אבל...