שם: *** דרגה: *** יחידה: *** מקום התקרית: *** תיאור האירוע:
היו לכם תדרוכים בהתחלה על חפים מפשע?
בתדרוכים למקומות שנכנסתי אליהם, אמרו שאם נתקלים בטווח קרוב, תדעו שלרוב, ערבי בלילה ישן במיטה שלו ואין לו מה לחפש בשעה כזאת בחוץ, תיזהרו מאוד. לא אמרו לנו מפורשות לירות על כל מה שזז אבל זה מה שמשתמע. שאלתי "אם אני רואה בחורה שיוצאת"? אין לה מה לחפש שם. "אז מה אני עושה"? תבדוק אם היא חמושה – אז תירה בה. כל מה שחמוש אני אירה עליו, אבל אם אני נתקל מטווח קרוב, אני הבנתי מהתדריך שעדיף לירות קודם ולשאול שאלות אחר כך.
היו מקרים כאלה?
לא לי.
...היה שלב מסוים במבצע שאצלכם ההוראות פתיחה באש התרופפו?
היה שלב בתשמועים שהגענו לשם ועוד לפני הכניסה הקרקעית, הוראות הפתיחה באש היו ירי הרחקה מ- 500 מטר והלאה.
מה זה ירי הרחקה?
ירי הרחקה זה לקחת 30 מעלות למעלה, 30 מעלות שמאלה ולירות.
מה שאנחנו מכירים ירי הרתעה, לסמן לבן אדם שלא יתקרב. 500 מטר בנק"ל (נשק קל) זה...
לא יפגע. יש מק"כים ומקל"רים (מקלעים כבדים ומקלעי רימונים). יש גם טילי גיל והיו מארבים ותשמוע עם מרגמות גם. באיזה שהוא שלב, ירי ההרחקה הוגבל לקילומטר. מה זה הוגבל? 700 מטר ממך כבר יש בתים. אם משהו זז בבית, אני יורה להרחיק אותו? אמרו לי כן. לא צריך להיות בבית הזה עכשיו. הם מבינים מה שהם עושים ואני אירה ירי הרחקה.
וכשאתם בתוכו, לא מחוץ לגדר?
בקטע הזה גם ההוראות לא השתנו: יש לו אמצעי, תירה עליו.
מ- 700מטר? זה רדיוס הבטיחות של הלוחמים?
בקטע הזה לא, גם אם אתה רואה משהו משני קילומטרים, יש בידך לפגוע בו? תפגע אם יש לו אמצעי. זה שהנשק שלי לא מגיע לשני קילומטרים זה עניין אחר.
היו אנשים שאפילו בלי לזהות ירו? על דעת עצמם?
אני חושב שכן. אני חושב שהיה מקרה כזה בכוח המקביל אלינו. היה ירי צלפים, הכדור שרט לחייל את הקסדה והם התחילו לירות לכל כיוון. היינו 200 מטרים משם אחורה והתחלנו לברר בקשר מה קורה ואמרו לנו שהיה ירי צלפים על הכוח.
היו מקרים שירו עם מקל"ר או מק"כ שם?
כן, מהתשמועים בלי סוף. קודם כל, יש לך כל כוננות עם שחר עם ניסוי כלים שזה אומר ירי 0.5 של מק"כ, ירי איפוס ככה בכיף, אחרי עשרה כדורים עושים תיאום קנים ואחר כך יורים עוד עשרה. עם המקל"ר אתה מקבל חמישה רימונים ומנסה להשחיל אותם באיזה בית כדי לא לירות סתם. בית שידוע שאין בו אף אחד.
איך יודעים?
אתה יושב מולו כל הלילה. אתה שואל גם את התצפית אם יש שם מישהו או משהו והיא אומרת לך שלא זוהתה תנועה נגיד ב- 48, 72 שעות אחרונות.
היה למשל הרס של רכוש, מבנים, שהוא סתם?
את זה ראינו את חיל האוויר עושה.
ואתם בכלים שהכוונתם?
אני יודע שבאחת התצפיות עם הצוות הזה הכוונו מחלקת שבע של מרגמות... אבל כשיורים מרגמה 120מ"מ, אם יצא לך פעם להכווין, אז אתה יודע. הוא יורה ואז אתה אומר לו שמאלה או ימינה בהתאם לפגיעה.
אתה זוכר מה טווח הפגיעה של כל מרגמה, פגיעה, פציעה, הריגה?
של 120 מ"מ נדמה לי שזה 10 מ' הרג ו- 25 מ' פציעה (רדיוס הפגיעה מהמרגמה).
ושל 80 מ"מ?
זה 7 מ' הרג, 15 מ' פציעה ושל 60 מ"מ זה 5 מ' הרג, 15 מ' פציעה.
וזה כלי מדויק?
זה כלי מאוד מדויק, אבל אם בנק"ל (נשק קל) יש לך 80% פגיעה בכדור הראשון, במרגמות אני חושב שזה הרבה פחות.
לאיזה מטרות אתה מכוון את המרגמות האלה?
בתים, שטחים פתוחים שיש בהם כל מיני תנועות חשודות.
למה על בתים, כי ראית שם משהו?
ראית שיצאה רקטה מהבית, אז תירה עליו. אבל עוד פעם, בפגז הראשון זה יפגע ליד. שלושים מטר ליד. זה אם זה רגם מעולה. יכול להיות גם שהוא עשה אפצ'י כשהוא הכניס את המרגמה, הפיל אותה קצת וזה יכול להיות גם קילומטר.
וכשהכוונתם, הוא פגע מדויק מייד?
לא, הוא פגע בכביש, כל הבית התמלא ברסיסים, החלונות נשברו ובקטע אחר כך הוא כבר פגע. הפצמ"ר (פצצת מרגמה) כבר פגע.
תוך כדי, היה ירי מרגמות להרתעה או להפגנת נוכחות, היה כזה דבר? מרגמות שירו בלי ירי על ישראל?
אזורים שירו מהם (הפלסטינים) הרבה פעמים, ככה ירו לשם הרבה פעמים. לא על כל מרגמה היה פצמ"ר ולא על כל רקטה הייתה גיחה אווירית. מהשכונה הזאת ירו ככה וככה רקטות היום? נמחק את השכונה. נראה שככה זה עובד. אני לא זוכר שמישהו אמר את זה אבל ראינו שכך וכך רקטות יוצאות ואמרנו שהשכונה הזאת לא תעמוד עוד הרבה זמן והיא לא עמדה הרבה זמן.
כמה זמן אחרי זה?
שש שעות.
מה קרה?
אחרי שש שעות נפלו שם משהו כמו 20 פצמ"רים וזה לא משאיר הרבה בניינים עומדים.
שם: *** דרגה: *** יחידה: *** מקום התקרית: *** תיאור האירוע: אחרי מלחמת לבנון, התחילו להיערך, לפחות ממה שאני מכיר, למבצע כניסה לעזה. התאמנו למבצע כזה פעמיים אימון מיוחד, אימון גדודי שפעל במתווה והמשימה של הגדוד הייתה לחצות בין רפיח לחאן יונס, לבודד את רפיח כדי שכוח אחר יוכל לבצע סריקות ברפיח ולאתר את המנהרות. קיבלתי צו 8 ביום ראשון.
מייד אחרי תחילת הפעולה הקרקעית.
כן, הפעולה הקרקעית התחילה בשבת, מוצאי שבת. ביום ראשון התייצבנו, כבר עשינו אימונים...
בסוף מה שעשינו, נכנסנו ביום שישי בערב, שזה כבר שבועיים מאז שגויסנו והחלפנו את פלוגת גולני בעמדות שהם תפסו. שהם היו כמונו, תחת פיקוד של חטיבה **** , טנקים, סדיר. המח"ט שלהם היה מפקד הגזרה שם ואנחנו היינו תחת פיקודו... בעצם תפסנו את הבתים שגולני תפסו אחד לאחד. לא שמעתי בגדוד שמישהו דילג עמדה בזמן הקצר שהיינו שם. אני חושב שגם גולני נשארו באותם עמדות או בתים. הטנקים, אני חושב שהם שינו עמדות, אבל לא יותר מדי.
נכנסתם לבית – איך זה נראה? ומה המצב של הבית?
באופן עקרוני, כל האימונים שעשינו בשנים קודמות, הייתה כניסה יבשה, כניסה רטובה, ואחרי שגייסו אותנו והתחילו לזרום לקחים מהלחימה בעזה, אז הבנו שאין כזה דבר כניסה יבשה, כל הכניסות רטובות, כמובן בהתאם למצב, אין דבר כזה כניסה יבשה.
ואיך זה עובד כניסה רטובה?
טילים, טנק, מקלעים לתוך הבית, עם רימונים. נכנסים לחדר עם אש, הרעיון היה שכשנכנסים לתוך בית, אין שם מישהו שיכול להרים נשק נגדנו. כמובן שההיגיון המבצעי היה של איזה בית החמאס יחשוב שאנחנו נרצה לתפוס ואז אנחנו דווקא לא נתפוס אותו, כי למעשה החמאס מן הסתם מלכד אותו.
אז כניסה רטובה זה ממש לעשות סגור על הבית וטילי לאו?
כן, RPG (טיל כתף), לאו (טיל כתף), זה מה שהכינו אותנו אליו. למעשה, כשהגענו לבית, הוא היה שלם, אף אחד לא ירה עליו, אף אחד לא ירה על גולני כשהם נכנסו, לא היה להם על מי לירות. כמו שראיתי את הבתים שהיינו בהם, הם גם לא ירו כשהם נכנסנו לבית ולא שברו שום דבר, לא שברו קירות כדי להיכנס. הם כנראה לקחו את הבית בצורה יבשה.
מה היה המצב של הבית, החפצים? היינו בבית שהיה בו מעט מאוד ריהוט, היו שם כמה כיסאות פלסטיק ומזרונים ובחדר השינה היה ריהוט של מיטה, ארון בגדים ושידת-מראה כזאת. אני חושב שגולני חיפשו בארון הבגדים, פירקו אותו וזרקו את הבגדים החוצה כדי לבדוק, כדי לראות שאין שם מטען.
לא ראית הרס מעבר לזה? זה חיפוש צבאי רגיל.
כן. מעבר לחיפוש צבאי רגיל לא היה הרס מכוון. היה מעט מאוד. מהמטבח היו מעט כלי בישול, מקרר, גז וכל אלה. הייתה שם קערה של פיתות שהם הכינו לפני שהם ברחו מהבית ואף אחד לא נגע בפיתות, אף אחד לא אכל מהם, לא גולני ולא אנחנו. היגיון מבצעי הוא שלא אוכלים משהו כי יכול להיות שהם השאירו משהו מורעל. באמת הם לא נגעו. השתמשנו במזרונים ובשמיכות שלהם כדי לשבת ולישון. בבתים אחרים שהחבר'ה של הפלוגה שלי היו בהם, היה בית אחד שהיה רק שלד אז לא הרסו שם שום דבר, לא היה שם שום ציוד. בית אחר, אם הבנתי נכון, אני לא בטוח בזה, אבל זה מה שאמרו ואני מאמין שזה מה שהיה, היו שם אזרחים שהיו כלואים בבית שלהם ולפי הנוהל הרגיל של הצבא, כשתופסים אותם, מזכים אותם ומוודאים שהם לא נושאים עליהם נשק או מטען. עוד כשהתכוננו, אמרו לנו כולל נשים וזקנים. 'מזכים אותם' זה אומר להרים את הבגדים, להתפשט כמה שצריך, כולל נשים, כולל להוריד רעלות כי יש חמאסניקים שמתחפשים לנשים וכי יש שם נשים מתאבדות. זה הנוהל. בקיצור, בבית השני של הפלוגה או השלישי, היו שם ארבעה אנשים בעלי הבית, הגענו לשם לקחת אוכל וראיתי את הבית, הוא היה מרוהט ומפואר מבחינת המבנה. גם שם שמרו כמו ששמרנו, לא חיבלו ולא הרסו בכוונה. עשו שימוש צבאי סביר.
שם: *** דרגה: *** יחידה: *** מקום התקרית: *** תיאור האירוע: המג"ד אמר שיהיו המון המון מחבלים ושנזהר ונשמור על עצמנו אבל אל תדאגו איקסים יהיו פה לכולם. בתדריך המ"פ עושה כזה, אני חושב שזה היה באותו היום שהיינו אמורים ללכת לעוד פעולה, אז הוא דיבר על זה שאנחנו נכנסים לתוך עזה ושם יהיו מחבלים לכולם. כי כולם היו מאוכזבים כי לא פגשנו כלום, אתה נכנס לאטרף שאתה פה ושם ואתה כבר רוצה משהו שיקרה. יש חיילים משדרות ויישובי הדרום ואנשים רוצים גם לנקום ולהוציא את זה על מחבלים. אז המ"פ אמר "אל תדאגו אנחנו נכנס וכבר לא יהיה לכם מקום על הנשק שתצטרכו לסמן איקסים על השרוולים"... כשהמג"ד דיבר אז המסר האישי היה שהוא לא מוכן שאף אחד ייפגע או יסתכן בגלל אנשים חשודים ואם יש צורך – מורידים הכול. הוא יעשה הכול כדי שאף אחד מהחיילים לא ייפגע. זו הייתה הגישה הכללית בצבא: להיכנס בעוצמת אש מטורפת, כי זה ההלם היחיד שיש לנו עליהם.
ובאמת היה כוח אש רציני?
עפו שם מטאדורים, לאווים, תופים של נגב וזה אני מדבר איתך רק על החי"ר, עזוב את המקכי"ם והטנקים וכל זה.
לאן כל זה עף?
למקומות חשודים. היו מטולים בשפע. אתה יודע שאתה הולך להכנס לבית ובדרך כלל אתה די בטוח שהוא ריק או אם יש אז זה רק מחבלים כאילו. ככה נותנים מטולים בכל החלונות, לאווים על הקיר, פה שם מטאדור. טנק מוריד בית אם לא בטוחים. לילה אחד ראו מחבל והוא נעלם אז החליטו שהוא נכנס לתוך מנהרה, אז הביאו די-ניין ומחקו את הפרדס. עכשיו אני מבין, זה שיקול מבצעי ובסדר אין מה לעשות גם אם זה כואב לראות. לא היה חסך בתחמושת או אמצעים.
...מה היה המקרה שטנק הוריד בית?
לפעמים אתה יודע שבית ריק, אתה יודע עד כמה שאתה יכול לדעת. עכשיו אם הוא מפריע במערך ההגנתי אתה מוריד אותו עם טנק או די-ניין. כבשנו בית של 8 קומות וההוראה הייתה שלא נכנסים באף פתח של דלת כי שם היו מלכודים, בשביל זה יש את המטאדור שאיתו תוריד קיר ונכנסים דרך שם. אבל המטאדור התגלה שם קצת פחות יעיל אז טנק יצר לנו חור בקיר ונכנסנו שם.
מה זה מטאדור?
זה טיל לשטח בנוי, הוא מאוד יעיל. פשוט היתה בעיה שכשנכנסנו איתו לא כל כך השתמשנו בו. היו מקרים שירינו על בית ואחר כך אתה מגלה שיש שם אנשים.
...היה מושג של ירי הרתעתי, הפגנת נוכחות?
בטח. כל יומיים, נותנים מכת אש. לא לכיוון אנשים, אלא לכיוון חלונות שאנחנו מתצפתים עליהם זמן מה ואנחנו יודעים שהבית ריק. אף אחד לא יגור קרוב לבתים שצה"ל נמצא בהם, אפשר לגור יותר רחוק. ירינו לעבר מטרה קטנה, אבן או עציץ.
באיזו רמה היו מכות האש? נק"ל, טנקים?
מבחינת מכות אש זה היה נק"ל (נשק קל) ועם נגב. טנקים יורים רק כשיש להם הוראה. היו כמה מקרים שהטנקים היו רגעית תחת פיקוד הפלוגה. היה מקרה גם שהגיע מסוק והמ"פ אמר לו מה להוריד.
מה קרה שם?
בכניסה להתקפה, היה בית שהיה קרוב לבית שישבנו בו, אז הורדנו אותו. השיקול היה מבצעי כי זה בית ששלט על המקום שישבנו בו. לא ראינו שם אף אחד ולא היה שם אמל"ח (אמצעי לחימה) אבל הורדנו אותו כי הוא שלט על איפה שישבנו.
שם: *** דרגה: *** יחידה: *** מקום התקרית: *** תיאור האירוע:
בלילה של הכניסה הרגלית, התאמנו ב***. היינו צריכים להגיע לשם מוקדם יותר, לקראת חשיכה, חצי שעה- שעה לפני, היינו בנקודת כינוס, הכניסו אותנו לאחד האודיטוריומים שם, המג"ד נאם לפני כל הגדוד. הוא אמר שלא הולך להיות פשוט. הוא הגדיר את מטרות המבצע: 2000 מחבלים הרוגים, המטרה היא לא לעצור את הטילים על עוטף עזה, לטענתו זה יוריד את החמאס על הברכיים. המספר הזה מבחינת הצבא יהווה הצלחה. לגבי נהלי פתיחה באש, הנחת העבודה של הצבא הייתה שהאזור יהיה מפונה מאזרחים. ברגע שצה"ל ייכנס, נכנסים מצפון, ובגלל שהכול חקלאי עד שמגיעים לאל עטטרה, אז בשטחים הפתוחים לא אמורים להיות אנשים ואז מבחינתנו כל אדם חשוד והנחת העבודה היא שלא יהיו אזרחים שם, הם יברחו דרומה לתוך העיר עזה. מי שנמצא שם, מבחינת הצבא הוא בר מוות.
ירי על מנת להרוג?
המילים האלה לא נאמרו שם, אלא במונחים צבאיים "מורידים" אותו. אף אחד לא אמר להרוג חפים מפשע, אבל ההנחיה הייתה שמבחינת הצבא שמי שנמצא שם, הוא חשוד ומורידים אותו.
דיברו על חפים מפשע? אתה זוכר שיח על זה?
אל תתפוס אותי במילה אבל היה ברור, המג"ד הבהיר את זה שאם ברור שזה חף מפשע – לא נוגעים בו. ברור שהמטרה הייתה מחבלים, אני חושב שבעיקר הפאניקה הכתיבה את המשחק. לכולם היה ברור שאנחנו הולכים להיתקל באש מאסיבית מרגע שנכנסים לרצועה. שאלת האזרחים הפכה ללא רלוונטית. ברגע שנכנסים לקרב – הכללים משתנים. במלחמה לא שואלים שאלות, זה מצב שחוטפים טילי נ"ט ומתפוצצים אנשים סביבך – זה המצב שציפו לו. לכן נהלי פתיחה באש הוגדרו למצב הזה. האזרחים בסיפור הזה היו פחות רלוונטיים.
שם: *** דרגה: *** יחידה: *** מקום התקרית: *** תיאור האירוע: מלכתחילה הבהירו לנו המח"ט וקצינים אחרים שכל תנועה היא ירי.
לא משנה איזה?
לא צריך שירו עליך כדי לפתוח באש. מספיק שאתה חושד שיש תנועה וזה לפני שנכנסנו לגזרה שלנו, לא זוכר אם המח"ט אמר את זה או מישהו אחר, אני לא משוכנע: אף אחד לא צריך להיות שם, אם אתם רואים תנועה – תירו. זה באופן עקרוני ההוראות פתיחה באש, יורים אם רוצים. אם פוחדים או רואים – לירות.
אפילו אם זה לא מהווה סכנה?
זו המשמעות של זה, כן. לא יורים רק מתוך תחושת איום. ההנחה היא שאתה תמיד בתחושת איום, אז כל דבר שנמצא – מאיים עליך ואתה יורה. אף אחד לא אמר "תירו בלי הבחנה" או "על כל דבר שזז". אבל לא אמרו לנו לירות רק אם יש איום מוחשי או מובהק.
היתה תחושת איום כשנכנסתם?
כן, כל הזמן קיבלנו התרעות. כל הזמן בנו את תחושת האיום. אני יכול להגיד עלינו, מאוד פחדנו. בפועל לא הייתה סיבה, אבל היינו בתחושה של איום. לא שקרה משהו שהצדיק את זה אבל מלכתחילה נכנסנו לעזה מתוך חשש. חשוב לומר, מילואימניקים – אנחנו מנסים לחזור הביתה כמה שיותר בשלום. זה שונה. תשמע, הייתי סדיר, זו הרגשה שונה. אתה פוחד אפילו להיכנס לטנק באימון. אתה לא רוצה להיפצע, אתה לא רוצה שיקרה משהו. כפועל יוצא, אנחנו גם יותר זהירים בהפעלת אש, אנחנו לא רוצים להתחיל משהו שיגרום לנו להיתקע שם. מילואימניקים באופן כללי, הם יותר זהירים, לא לוקחים סיכונים מיותרים. מבחינת הוראות פתיחה באש, לא קיבלנו הוראות לירות על כל דבר שזז, אבל קיבלנו הוראה כללית שאם אתה מרגיש מאוים – לירות. פמפמו שזאת מלחמה ואין פה מיקום לשיקולים... הדגישו שזה לא ביטחון שוטף ולא מציאות של שטחים, זו פעולה מלחמתית ואין הגבלות על ירי.
...אחרי שתפסתם עמדות לקחתם תצפיות על הבתים במשך היום או הלילה?
כן, הסתכלנו עליהם כל הזמן.
דיווחתם אם יש שם תנועה חשודה?
לא היה שם כלום, ערי רפאים, ערים ריקות. חוץ מבעלי חיים, לא זז שם כלום. טנק אחד בפלוגה שלנו נתקל, זיהה נ"ט (טיל נגד טנקים) שעמד לירות עליו, ירה עליו וזהו. השמועות אמרו שירו על הטנק שלנו פצמ"ר (פצצת מרגמה), שלוש שעות אחר כך מישהו אמר לנו "לא שמעתם שירו עליכם"? לא היה לנו מושג שירו עלינו. כל הזמן הגיעו התרעות בקשר שמחבלת מתאבדת הולכת להגיע עוד עשרים דקות ומעולם אף התרעה לא התממשה.
אמרו איך היא הולכת להגיע אליכם?
לא קיבלנו מידע בקשר, אמרו רק מאיזה כיוון היא צריכה להגיע ולתצפת לכיוון ההוא, אבל מעבר לזה, הרבה מידע לא קיבלנו.
ברגל היא צריכה להגיע?
כן, ההתרעה הייתה על "מחבלת מתאבדת בדרך למגנן (אזור מוגן שבו שהו כוחות צה"ל)", משהו בסגנון הזה, לא היה יותר מדי פירוט. עם שעה וזמן של "שעה, שעתיים קרובות". התרעות קיבלנו כל הזמן על צלף בגזרה, על חוליה של חמישה שנצפתה בבית אחד ועשויה להיות חולית נ"ט. התרעות קיבלנו כל הזמן ואף אחת מהן לא התממשה מבחינת הפלוגה שלנו, זה לא אומר שלא היה כלום בהתרעה. שאר הזמן היינו בטנק ועשינו את התצפיות והמארבים האלה וראינו כל הזמן ירי מסביבנו שהיה באופן תמידי, ירי של תותחים, חיל הים, חיל האוויר, יחידות הסדיר שפעלו בהמשך מאיפה שהתמקמנו. הגזרה שלנו הייתה כל כך צרה בגלל שמעבר ל- 500 המטר האלה פעלו כוחות צה"ל, צנחנים וגדוד *** ואסור היה לירות מעבר לגזרה שלנו. מדי פעם פתחו לנו גזרה. על פלוגה ל' שמענו שהם ירו הרבה, היו שמועות בגדוד ואני לא יכול להגיד לך עד כמה זה נכון. השמועה הייתה שהם רוקנו שם כמויות גדולות של נשק יחד עם החי"ר. מעבר לשמועה הזאת אני לא יודע מה קרה או לא. אני יכול להגיד רק מה הפלוגה שלנו עשתה שזה לא היה הרבה... היו מקרים מאוד אבסורדיים במהלך השהות שם. היה יום שישבנו ושתינו קפה בצהריים, פתאום טנק המג"ד שנמצא חמישה מטרים לידנו, ירה פגז לבניין. למה הוא ירה? לא יודע למה. אולי הוא קיבל התרעה ואולי לא, אבל לא הייתי בהאזנה. לי זה נראה כבלי סיבה, "להעיר" את הפלוגה. היו מקרים שהיה חשש שמסתובב בין הטנקים מחבל, לדעתי מישהו יצא מאחד הטנקים ואחת התצפיות זיהתה אותו וחשבו שזה מחבל עולה על טנק והקפיצו את כל הגזרה והיה רגע של היסטריה ופאניקה ולמחרת חישפו שטח ליד המפג"ד (מפקדת גדוד) וחצר שהייתה שם – נעלמה. הדי-ניין הרחיב את המגנן. דברים כאלה קרו כל הזמן, אבל אני לא יכול מעבר לזה להעיד ברמה האישית.
היו הריסות של בתים באזור שלכם?
כל הזמן. הריסות של בתים היו בכל מקום, אתה רואה בבירור שאלה בתים שירו עליהם הרבה מאוד אש בהרבה מאוד עוצמה. לא ראינו בית אחד שלא נהרס, החל מרמה כמו שראיתם בתמונות – בית מרוסק לגמרי או בית עם חור בתוכו או בית עם הרבה סימני כדורים עליו, אבל לא ראינו בית שלא נהרס. כל התשתית, השבילים, השדות, הכבישים – היו הרוסים לגמרי, על הכול עבר הדי-ניין ובנה את המגננים הענקיים והכין את צירי התנועה. לא נשאר הרבה בגזרה שהיינו בה, זה היה נראה נורא, כמו סרטי המלחמה במלחמת העולם השנייה שלא נשאר כלום, עיר חרבה לחלוטין. הבתים המעטים שאפשר היה לשהות בהם – שהו בהם חיילי צה"ל. ככל שבית היה פחות הרוס כך עלה הסיכוי שאליו ייכנסו החיילים לבלות את היום או הלילה. כאמור, היו הרבה בעלי חיים נטושים ומסכנים.
בשבוע שאתם במגנן, עדיין קורה שדי-ניינים הורסים בתים מסביב ונכנסים לשכונות מולכם?
כל הזמן. בהחלט. בשבוע שאנחנו שם, כל יום כמעט החרמש נכנס לבית, זה לא היה די-ניינים, זה היה חרמש ומאחר והיה חשד שהבתים ממולכדים – פוצצו את הבתים. פתחו חור כדי להיכנס דרכו ולא דרך הכניסה של הבית. כל הזמן היו פיצוצים ודי-ניינים הרחיבו את המגננים ואת הצירים, כל הזמן היתה פעילות הנדסה ללא הפסק, בבתים שאין שם אף אחד. זה היה מצחיק כי באיזה שהוא שלב אמרו, לא זוכר מי, נראה לי הסמ"פ שלנו או המ"פ עצמו, שרוצים שנהיה יותר אקטיביים בפלוגה ונעשה יותר. אז באמת נכנסו לבתים שאין שם אף אחד, במילא מתצפתים על הבתים האלה ואני אישית לא ראיתי, אולי המפקדים כן מצאו סיבה להיכנס לבתים האלה, אני לא ראיתי את הסיבה להיכנס לבתים בגזרה שאין בה איש ובמילא אנחנו מסתכלים על הבתים האלה נון סטופ. בכל זאת נכנסו לבתים ופוצצו ועשו נזק לרכוש, כי אנחנו ראינו רק רכוש, כאמור, לא היה שם אף אחד, בלי שום סיבה נראית לעין. אולי חשבו שיש שם אמל"ח (אמצעי לחימה), אני לא ראיתי סיבה לפעילות הזאת אבל כל הזמן הפעילות נמשכה.
שם: *** דרגה: *** יחידה: *** מקום התקרית: *** תיאור האירוע:
...אתם תופסים עמדות ביום הראשון ואז מה השגרה שם?
בהתחלה תפסנו פה עמדות, ביומיים-שלושה-ארבעה הראשונים כל הטנקים בעמדות. התותחן והמפקד עושים 2-2, בשלב מסוים הנהג והטען עושים גם 2-2, סריקה לקרוב. אחרי כמה ימים נהרג החייל מגדוד *** שחטף כדור בראש של צלף, יצאה הוראה שאסור להוציא את הראש מהטנקים. פעם בכמה לילות אנחנו יוצאים ליזומות.
מה זה אומר?
בהתחלה היינו בשטח שלנו, באזור הזה, תפסנו פה עמדות. טיהרנו את השכונות פה.
מה זה אומר לטהר שכונות? איך זה נעשה בעזה?
יש בתים שחי"רניקים עוד לא נכנסו אליהם, אנחנו באים, אנחנו דופקים פגז לבית שיש עליו התרעות ונכנסים פנימה.
דופקים פגז רק לבית הספציפי הזה?
לפי ההוראות שאנחנו מקבלים. ירינו פעם 12 פגזים על בית. היה דיווח שמישהו יורה נשק אוטומאטי שם על החי"רניקים. אז בהתחלה היה ממש, בשטח שכבר היה מאחורינו, ואז לאט-לאט נכנסנו פה, ירדנו ל"אל עטטרה" הרבה. בלילות אחר כך, לקראת סוף שבוע הראשון. במוצאי, כבר שבת אחרי, נכנסנו ממש לאל עטטרה, זיהינו 3 מחבלים, הרגנו אותם, ואז ביציאה היינו עם החי"רניקים שם, הם נכנסו מכאן. אנחנו ככה בשביל הזה פה עם כמה טנקים 2,3. טיהרנו, ירינו פה על מה שהחי"רניקים זיהו לנו, גם זיהינו שם כוחות של חמאס, כנראה. חבר'ה חמושים. הרגנו שלוש, הטנק של המ"פ הרג עוד 2. ביציאה, הטנק שלנו סגר את התנועה ואז חטפנו 3 RPG ממזרח. ואז אתה נותן את המדוכות, ירה גם פגז.
הייתה הרבה היתקלות, יחסית.
לא, זו ההיתקלות הכי רצינית שהייתה לנו... הטנק שלנו הרג, נראה לי, 10 אנשים... בוודאות אני יכול להגיד ששבעה מהם היו חמושים. היה את הקטע הזה שמאוד אהבו, בתצפיתנים. אתה עובד עם חי"רניקים, הם מזהים תצפיתן במרחק שני ק"מ ממך, ומשחררים פגז.
מה זה תצפיתן?
זה, לא יודע איך הם מגדירים את זה, מישהו שנותן נ"צ (נקודות ציון) למרגמות שלהם או לצלפים, אני יודע מה..
הוא שני קילומטר ממך, איך אתה יודע אם הוא תצפיתן?
יש לי, אתה יודע, מזהים בתרמי (אמצעי תצפית), אם רואים שם איזה אמצעי או משהו כזה. אבל לך תדע, זה יכול להיות מצלמה, זה יכול להיות משקפת, זה יכול להיות כוס קפה, אי אפשר לדעת.
אז קרה שם הרבה מקרים שהחי"רניקים אמרו לכם, וואלה, הבית הזה והזה?
בעמדות השניות. זה ההתקדמות הראשונה שלנו, אחר כך, הייתה עוד התקדמות. זה היה ביום ראשון בלילה ואז תפסנו עמדות שם, ממש היינו על שאטי, ואתה רואה ממרחק קילומטר וחצי, יש להם שם גורדי שחקים גבוהים כאלה, מלא זיהויים היו שם. כל הזמן עבדנו עם צלפים, אלמנות קש של החי"רניקים, שהם מזהים לך ואתה יורה פגזים שמה.
לתוך שאטי.
כן. זה נראה לי כבר בצפון העיר עזה, הבתים שלהם.
אז בעצם עולה מולך החי"ר, אומר "הבניין שם, תצפיתן קומה.."
חלון שביעי מלמעלה, ימני, יש שמה זה, תיזהר ובום.
מה אתה מזהה את התצפיתן או את החלון?
את החלון, יורים גם אם לא מזהים. בוא נגיד ככה, אם החי"רניקים מזהים, רב הסיכויים שגם אתה תזהה.
שם: *** דרגה: *** יחידה: *** מקום התקרית: *** תיאור האירוע:
בפעם הראשונה שנכנסנו המג"ד עשה ח' גדודית ביום שישי בערב ואמר "לא נוכל להפתיע אותם בתזמון כי הם יודעים מתי זה, לא נוכל להפתיע אותם במקום, הם יודעים בדיוק איפה אנחנו נכנסים, מה שנעשה – זו עוצמת האש". ובאמת עוצמת האש עם חיל האוויר, תותחנים ושריון וכמות החי"ר שנכנסה. התודעה של כל חייל שנכנס זה פשוט... אצבע קלילה על ההדק. אתה רואה משהו ולא בטוח? כדור.
זה משהו שאמרו לכם?
זה משהו שאמרו, כי הוא (המג"ד) אמר ואני באותו רגע הבנתי לגמרי למה הוא מתכוון, אני די הסכמתי איתו, הוא אמר: לא תיפגע שערה מראשו של חייל שלי ואני לא מוכן להגיע למצב שחייל שלי מסתכן בגלל היסוס. אם אתה לא בטוח – תוציא כדור. יש ספק אין ספק. הבנו את זה ואמרנו שזה לא בגלל שאנשים רצו להרוג או בגלל האיקסים או התהילה, זה בגלל שרצו לשמור על חיי אדם בכל מחיר. כולנו יודעים, כולנו חיים פה במדינה ואנחנו יודעים שהבטן הרכה של המדינה זה הרוגים בכל המלחמות ופשוט רצו לשמור על זה בצורה מושלמת, בטח שלא נדבר על נוהל חטיפה ודברים כאלה אז ההוראה היתה אתה לא בטוח- תוריד. עוצמת האש היתה מטורפת, נכנסנו והיו בומים בטירוף. איך שהגענו לקו ההתחלה שלנו, פשוט התחלנו לפרק (לבצע ירי) למקומות חשודים. גם בהתחלה עדיין היה חושך, הגענו ממש לפני השחר. אתה רואה בית, אתה רואה חלון תירה בחלון. אתה לא רואה מחבל שם תירה בחלון. זה בעצם היה לש"ב (לוחמה בשטח בנוי). זה ההבדל בין לש"ב ובין עימות מוגבל. לש"ב אומר שאדם זה אויב, אין הבדל בין חף מפשע לאויב. זה היה פשוט לוחמה בשטח בנוי לכל דבר. נכנסנו בית-בית וכל אחד עוקף את השני כל פעם. 99% מהבתים היו ריקים.
אתם נכנסים ברטוב (באש חיה) לבתים?
לא, ההוראה הייתה להוציא את כולם מהבית או לרכז אותם בחדר אחד. לתת כריזה, לתת כמה דקות ואם הוא לא יוצא אחרי 2-5 דקות משהו כזה, מי שנשאר דמו בראשו. כל מי שיוצא – לרכז מחוץ לבית או באחד החדרים התחתונים ואז לעלות ברטוב. זאת הייתה ההוראה ולא תמיד זה יצא לפועל כי הרבה פעמים הבתים היו ריקים, ומה, סתם תבזבז תחמושת? סתם תירה בשביל הכיף? יש אנשים שעשו את זה אבל זה לא תמיד קרה. בסופו של דבר לא פגשנו שום דבר ואנשים התאכזבו והתחילו לפרוק קצת לחץ, פשוט לירות. בגדול, התושבים ירדו. היינו אומרים להם לכו לשם, מצביעים להם לאיזשהוא כיוון ואומרים להם לכו לשם. הם היו אומרים: זה הבית שלנו, אין לנו לאן ללכת ואנחנו... זה היה ההוראה אם לא גדודית אז חטיבתית או כלל צהלי"ת. אני לא יודע אבל זה לא משהו שהמ"מ או המ"פ החליטו באותו רגע. זה היה ברור כשנכנסנו שהם לא נשארים בבית. כיוונו אותם לאזור מסוים בתקווה שהם לא יפגעו שם. בגזרה שלנו כיוונו דרומה לרצועת עזה היכן שצה"ל לא נמצא. שלחנו אותם דרומה. לא התעללנו בהם. אבל זה כואב שחמש אימהות, זקנה אחת וילדים קטנים מסתכלים עליך והאישה אומרת "אין לי לאן ללכת" ואין לך מה לעשות, זה חייב לקרות. אתה מקשיח את הלב, מסתכל לה בעיניים ואומר לה "לשם". והן הולכות. ברגע שמישהו יוצא, מודיעים על זה שחפים מפשע נעים דרומה. בדרך כלל זה גם קורה באור יום ולא בלילה. ואז משתלטים על הבתים ומתבצרים בבתים על פי התכנית.
שם: *** דרגה: *** יחידה: *** מקום התקרית: *** תיאור האירוע: בגדול, היה שם נוהל קרב חפוז. מה שהיה מעניין זה ש-24 שעות לפני המבצע, היה בעצם תדריך כללי, לכמה זמן אנחנו הולכים, המג"ד אמר שהוא משער, לא מבטיח, אבל בגדול נערכים ל- 3-4 שבועות. אי אפשר לדעת. זה מג"ד שיודע לדבר ונתן הרבה מוטיבציה. אחד הדברים שלי בלטו, וזו תחושה סובייקטיבית, זה שהיה משהו מתירני. הוא אמר שהולכת להיות מופעלת עוצמת אש מטורפת מבחינת ירי ארטילרי וחיל אוויר. נתנו לנו את ההרגשה שלא שולחים אותנו סתם, אלא עם הרבה ביטחון וחיפוי. תוך כדי, הוא שם סייג ואמר "זה לא שאתם הולכים לעשות טבח, אבל" – זה היה סייג לכל הדברים שהוא אמר לפני ובין הבדיחות שלו, שגם אני צחקתי מהם, כמו "יש לנו מקל"ר (מקלע רימונים) דובר ערבית ומק"כ (מקלע כבד) דובר ערבית". זו הייתה הרוח.
אמרו משהו לגבי הוראות פתיחה באש?
הרושם שלי לגבי ההוראות פתיחה באש לפחות ברמתנו זה שלא היו דברים ברורים. לא היו קווים אדומים ברורים. בשטח בנוי זה הרבה שיקול דעת של מפקדים. מבחינת האש שהופעלה, זה היה הרגשה של מלחמה מול צבא סדיר. מצד אחד אמרו שנכנסים ברטוב לכל בית, רימון-שניים, ירי ורק אז נכנסים. אמרו דברים שמבחינה מסוימת נתנו לנו בטחון שהחיים שלנו כן מקבלים עדיפות.
שם: *** דרגה: *** יחידה: *** מקום התקרית: *** תיאור האירוע: מהשלב שהגענו לשכונה, התחילה עבודת תשתיות, הכניסו די-ניינים שעבדו בלי הפסקה לחשף את המטעים, הורידו בתים שיש חשש למנהרות. מדי פעם היה ירי צלפים בתוך מחנות הפליטים וניסו לזהות את מקור הירי והיו פעמים שהכווינו מסק"ר וטנק על הבית שכביכול איתרו אותו כמקור הירי. אתה צריך להיות מאוד מקצוען גם בשביל לאתר את מקור הירי וגם כדי להכווין במדויק עליו. זה היה מרחק של קילומטר פלוס בשטח מאוד צפוף.
לזהות ירי צלף מקילומטר פלוס בתוך מחנה פליטים זה כמעט בלתי אפשרי.
הכווינו על זה עם הטנקים.
טנקים שירו תחמושת כבדה, פגזים?
כן, זה היה איתורים של ירי הצלפים.
מי הפעיל את הדי-ניינים?
מפקד היחידה.
הוא מחליט איזה בית מורידים?
כן, בהתייעצות עם המ"פ. המ"פ מעלה בקשה ומפקד היחידה עובד ישירות מול החטיבה.
בכל החישופים של הבתים, היו מקרים שהתפוצצו מטענים? לא כשהייתי.
ובמטעים מסביב?
לא כשהייתי. אבל אמרו שבשבוע הראשון היה שם.
אתה מתאר שבשבוע שלכם יש הרבה עבודות תשתית.
כן.
כמה די-ניינים?
בין שניים לשלושה.
שעובדים נון סטופ?
כן... זה לא היה גוש בתים צפוף שבאמצע חישפו, אלא בתים מפוזרים. זה אזור חקלאי, יש המון בוסתנים בין הבתים. יש מעין רחוב, כמה רחובות, לא תשתית מסודרת. אז נוצרת תחושה אחרי הורדת הבתים שזה קרחת, אבל יש לך בוסתן או מטע שאת כולו חישפו והורידו בתים וזה נותן תחושה שהכול ריק. זה לא ככה, הורידו פה בית ופה בית. התחושה היא שהכול דיונות, כל הרחובות הפכו אותם ויש בורות של פגזים כי הרי הפציצו את זה לפני שנכנסו.
שם: *** דרגה: *** יחידה: *** מקום התקרית: *** תיאור האירוע:
אני לא זוכר שירו על חשודים. במחלקה שלי לא היו הרבה תקריות, יש מה שנקרא מכות אש של הרתעה, שעה מסוימת שעולים על הגג, נגביסט, רובאי ומטול, לוקחים בית, זה תמיד אותו בית בגזרה ומפרקים עליו ירי הרתעתי. הרעיון הוא לגרום לבלבול, כל הזמן לשנות את תוואי הלחימה. אותו דבר עם הדי-ניין. אלה מכות האש ולקראת הסוף היה קטע שאישה הגיעה מכיוון בתים של כוחות צה"ל, אף אחד לא זיהה אותה והיא הגיעה קרוב לבית שלנו. החייל לא ירה עליה למרות שהוא היה צריך לירות עליה, היא הגיעה קרוב ואז הגיעו אכזריות שפתחו ציוד והם ראו אותה וירו עליה לא מהמקלע של האכזרית, מנשק אישי וזאת הייתה התקרית היחידה שהמחלקה שלי ירתה על מישהו.
מה קרה לה?
היא שכבה שם איזה כמה זמן גוססת ואחרי איזה כמה זמן היא נהרגה. היא הגיעה עם איזה שק וחשבנו שזה מטען חבלה, זרקנו רימון למטה לנסות לפוצץ את זה ואז יצא שזה נפל. אבל בוא נגיד שאישה שהולכת סתם בשטח של צה"ל מול אכזרית ולא מפסיקה, זה היה ממש מוזר היא הלכה בשיא הרוגע עם השק.
צעירה או מבוגרת?
מבוגרת, זקנה. לא מגיבה, מדליקים עליה אורות והיא ממשיכה ללכת. יכול להיות שהיה לה מטען והיא רצתה להגיע מתחת לחלון ולהתפוצץ.
ואף אחד לא הסתכל בסוף מה היה בשק?
לא, היינו עסוקים בלצאת. בגלל זה גם חששנו יותר. כי בקשר אתה חייב להבהיר איכשהוא שאתה יוצא מהבית אז אומרים "היכונו לתזוזה ליעדי..." זה איזה שהוא קוד שעוברים גזרה. בכל אופן, אם מישהו מאזין לקשר, הוא יודע שאנחנו עוזבים את הבתים ואז זה שלב שצריך להיות יותר זהיר. אז גם, נותנים הרבה מכות אש ופותחים עוד עמדה ואז בדיוק היא צצה לה, אז אין מה לעשות, אסור לקחת סיכונים.
מישהו צעק לה משהו?
הבחור שמדבר ערבית צעק לה "ואקף". אחר כך קראנו לה הדודה של האגודה למען המחבל.
שם: *** דרגה: *** יחידה: *** מקום התקרית: *** תיאור האירוע:
כשאתם נכנסים, מה המטרה שלכם?
עדיין חיכינו לקבל את הפקודה לכניסה, כי לא קיבלנו שום דבר, גם המפקדים שלנו לא קיבלו הרבה. מה שאמרו לנו "תחזיקו את הצומת, תשלטו עליו". מכיוון שהיה כנראה לדרגים הגבוהים ברור שלא הולכים לבצע את שלב ג' אלא רק עושים את הכניסה בשביל ליצור לחץ ואולי גם לשים רגל בשלב הראשון של הסולם, אם באמת נרצה לעלות עליו. אבל אנחנו נכנסנו בידיעה שאנחנו הולכים להיות כמה ימים כי אנחנו הולכים לעשות את השלב הזה, למרות ששמענו שמתגבש מהלך מדיני, נקרא לזה.
בעצם אין מטרה.
כן, קיבלנו שטח צבאי לשלוט בו. לנו לא היה קו ראייה ראשי לציר טנצ'ר, מחלקה אחרת של הפלוגה היה לה, ובעצם המחלקה שלי והשנייה היינו הקו הכי צפוני, קדמי, הכי רחוקים מהגדר... הם קיבלו הוראה לא לאפשר מעבר על ציר טנצ'ר.
מה זה אומר?
כלומר, אם יש רכב שנע על ציר טנצ'ר, הנוהל הוא לירות לפני הרכב כדי שיראה שיורים ויבין שאסור לו לעבור ויסתובב ויחזור. היה מקרה שעד שהם שמו לב, הם ירו ופגעו במשאית, אבל המשאית חזרה והסתובבה ולא יודע אם מישהו נפגע שם או לא.
זה היה גם ביום וגם בלילה?
בלילה במיוחד, שום כלי רכב. א', מראש הפלסטינים לא הסתובבו שם בלילה בכלל, וב', במשך היום הייתה שם תנועה ועצרו אותה בירי. המרחק שלנו מהציר היה בערך 200-300 מטר, זה בערך הטווח... שלטנו על הציר ומנענו כמו שהמשימה שלנו ניתנה לנו. והיה מקרה אחד שהיה שם אופנוע שהסתובב, לא יודע איפה הוא הסתובב ומה היו ההוראות פתיחה באש לשריון, בכל מקרה הטנק ירה פגז על האופנוע ופגע בו. לא ידוע מה קרה לו, אבל אני מאמין שלא נשאר הרבה ממנו.
אני רוצה לחזור אחורה, דיברת על המשאית שירו עליה. מה היה שם, מה היה הסיפור כפי שאתה יודע?
הייתה הוראה לא לאפשר מעבר. מי ששמר שם בזמן שהמשאית הגיעה לא שם לב מה קורה והיא הפתיעה אותו או לא, היא התקדמה יותר ממה שהיא הייתה צריכה להתקדם לפי ההוראות. הוא ירה כדי לעצור אותה והוא ירה למקום שירו לשם בדרך כלל. היא כבר הגיעה לשם והוא פשוט ירה עליה.
זה היה ביום או בלילה?
ביום.
כשההוראה הייתה שיורים לפני רכב, זה ירי מקלעים או פגז?
לא פגזים, ירי נשק קל, מקלע או M16. אפשר לפגוע לפני רכב כזה בלי בעיה, יש קלעים, וגם לירות לפני רכב זה לא קשה.
אוקיי, מה עם תנועה רגלית?
תנועה רגלית, התנועה הרגלית, הכניסה הייתה על בסיס ציר שיוצא מסופה וכל הציר היה פתוח עם תחילת הפעולה הקרקעית, פתחו שם עם די-ניין במקביל לציר, פתחו ציר חדש במקביל ועליו נעו.
ואזרחים?
אף אחד לא היה שם. ברגע שהתחילה הפעולה, הם כולם ברחו פנימה לערים.
אז כל הכפרים מסביב בעצם...
היו נטושים כמעט לגמרי. אני בטוח שהיו פה ושם אזרחים, אבל לא היו הרבה.
לא ראית אף אחד אפילו במשקפת?
שום דבר. אני אומר, לא ראיתי והחבר'ה בפלוגה סיפרו לי ולא הצלחתי להבין אם עבדו עלי. אני מעריך שזה היה באמת.
כשאתם נכנסים לבית, נותנים לכם הנחיות מסוימות, לא מנהליות, אלא גם מבצעיות?
יש בצה"ל נוהל מסודר של עמדה... אחד הדברים שהיו בנוהל הם קווים אדומים, זה אומר שמי שחוצה את הקו הזה, יורים בו בלי לחשוב פעמיים.
ירי על מנת להרוג?
ירי על מנת להרוג, כן. במקרה שלנו, בבית שבו היינו, הפתח המערבי, החזית המבצעית שלנו הייתה הצפונית, הפתח של הבית היה לכיוון מערב וזה היה תחום בחומת בלוקים, החצר, במרחק של 15 מטרים מהכניסה. זו הנחייה שקיבלנו שמי שנכנס לחצר, יורים על מנת להרוג. אותו דבר לכיוונים אחרים, אם מישהו הופיע מאחורי הבית, היה ירי על מנת להרוג לכיוון מי שנמצא בתוך הקו, בלי להסס.
זה במהלך היום?
במהלך הלילה גם כן. בלילה היה יותר חופשי הנושא של קווים אדומים, הרחיקו אותם יותר מהבית כי ההנחה הייתה שבלילה אזרחים לא יסתובבו ומי שמסתובב בלילה זה במטרה לפגוע.
הוא לא צריך להיות חמוש?
במסגרת הקווים האדומים יש מי שרחוק מהקו האדום ולא חמוש, אז עליו מוציאים נוהל זיכוי. לא שמעתי את זה במפורש אבל ככה עשינו. סיימנו מילואים לפני צו 8 וזה מה שעשינו במילואים: לא בדיוק אותו דבר אבל מי שמתקרב, היינו בכרם שלום ומי שמתקרב לגדר, עושים לו זיכוי. זה מה שהבנתי שאני צריך לעשות. מי שלא עבר את הקו האדום – עושים עליו זיכוי אלא אם כן יש לו אמצעי וכוונה, כמו שמגדירים את זה ואז זה ירי על מנת להרוג.
אני רוצה להבין, בלילה, הוראות פתיחה באש, מי שמסתובב ברחוב ליד, מה קורה איתו?
אם הוא לא חצה קו אדום, בשאיפה לזכות אותו להכניס אותו לתוך הבית. שוב, אלה לא פקודות שקיבלתי, אלא מה שדיברו עליו באימונים.
מה הפקודות?
פקודות ממש לא קיבלתי. אני לא יודע אם זה אני ספציפית, אני מאמין שבכלל כי אני מאמין שלא יעשו משהו אחר ממה שהתאמנו עליו. בעיקרון, אם מישהו מסתובב בחוץ ואפשר לזכות אותו ולהכניס לבית זה עדיף, כי גם כדי לא להרוג סתם וגם כדי לא לחשוף אותנו, שיראו ירי מהבית ויאתרו אותו ואז זה בית שמוחזק על ידי צה"ל ויירו עליו.
זאת אומרת שבכל התקופה שאתם בבית אין סממנים חיצוניים שאתם בבית.
בעיקרון לא. אלא אם כן זיהו אותנו או גולני שהיו שם לפנינו, אבל מבחוץ אי אפשר היה לדעת שיש חיילים בבית מסוים אחד.
אני מנסה להבין איך זה עובד. לא קרה לכם שבן אדם מסתובב ברחוב?
לא, אין שום תנועה. כל בעלי החיים היו משוחררים והסתובבו חופשי, אבל בני אדם לא היו שם. לא ראיתי ולא שמעתי מאף אחד שהיה שם.
מה כן ראית כשנכנסתם לשם?
כמו שאמרתי, פתחו שם צירים, כל התנועה הייתה על צירים שפתחו עם די-ניין, כמובן לפי צורך מבצעי ולא השדה או החממה שהיו שם. ראיתי הרבה בתים הרוסים, חלק מפגזים וחלק אני מניח שזה היה של חיל האוויר, חלק עבודות של די-ניין או הנדסה, של פיצוץ. ראיתי בעיקר הרבה בתים הרוסים, אני לא יכול לספור, אבל בציר התנועה שלנו כחצי נפגעו בצורה כזאת או אחרת.
חצי מהבתים שנכנסתם אליהם היו הרוסים?
לא עד היסודות, או קיבלו פגז או שבאמת הרוסים עם די-ניין או הפצצת אוויר.
אמרו לכם למה הרסו?
אנחנו בעצמנו, כשהתכוננו, היו כמה בתים שאני מאמין שכל בית לפני שהורידו אותו, היה מפקד שהחליט להוריד אותו כי זה בית חשוד או שהיה עליו מידע והוא אמר שהוא לא עובר את הבית לפני שמטפלים בו באיזו שהיא צורה. ככה גם כשתכננו את ציר התנועה שלנו לפני שנכנסנו הרעיון היה שאנחנו רוצים להוריד את הבית הזה כדי שלא יאיים עלינו או כי הוא חשוד לנו במטעון.
כי יש מידע מודיעיני?
כן. אחד הדברים הוא שהיה בית שגולני נכנסו אליו שדווקא אנחנו, הגדוד שלנו כשהוא עשה ניתוח שטח הוא רצה להוריד אותו וזה משהו ששמעתי בדרך אגב, שדווקא גולני דווקא ישבו בבית שרצינו להוריד אותו.
שם: *** דרגה: *** יחידה: *** מקום התקרית: *** תיאור האירוע:
כשדיברנו על מה היה בעזה ואמרת שזה היה מטורף או משהו. למה, מה?
כמות ההרס שם הייתה בלתי נתפסת. אתה נוסע שם בשכונות, אתה לא מזהה כלום. אין אבן על אבן, באמת שאין אבן על אבן. אתה רואה מלא שדות, חממות, פרדסים, הכול הרוס, הכול מושחת לגמרי. זה נוראי, סוריאליסטי. אתה רואה חדר ורוד עם פוסטר של בארבי, עם פגז שעבר דרך, איזה מטר וחצי למטה.
באמת עבר?
כן, אנשים גרים במקומות כאלה. גם היה הרבה מקרים, לקראת היום השלישי או הרביעי של אנשים שאתה מקבל דיווח בקשר או שסתם, אתה פתאום רואה מולך קבוצה של 20 אנשים עם דגלים לבנים הולכים דרומה. זהו, הזוי כל הסיפור.
כשיש דיווח על האנשים עם הדגלים האלה, מה עושים?
אומרים אל תירו עליהם. אם אתה מקבל דיווח כזה, או פעם יש דיווח על משהו הומניטארי שעובר.
אמבולנסים עברו, למשל?
לא.
אז מה זה משהו הומניטארי שעובר?
סיוע הומניטארי, לא יודע איך הם קראו לזה. זה יכול להיות גם עגלה עם חמור שאני יודע מה הוא מביא. אולי שק של אורז.
קרו מקרים שידעתם, אמרו לכם- פה יש אזרחים או פצוע או משהו, או זיהיתם פצועים שלא היה להם טיפול רפואי. נתקלתם באירועים כאלה?
העניין של הטנקים הוא... הטווח שלנו הוא עצום, אתה לא ממש מרגיש את האויב. אז כל הסיפורים שלנו שקרו פעם או פעמיים, היו מטווחים של מעל קילומטר או 800 מטר, אז אתה לא באמת מרגיש את הזה. לא יודע, בפלוגה שלי היו מלא אנשים שירו, סתם על בתים, דודים, חובבים גדולים של לירות על דודים.
אבל זה לא עושים עם פגז. עושים את זה עם המקביל (מקלעים).
עם המקביל. גם יורים על החלונות. אם יש דיווח להרוס את הבית הזה.
יצא לך להתלוות לדי-ניינים בהריסות בתים, אתה יודע מה הרסו, למה הרסו, כמה, או שאין לך מושג בדברים האלה?
השיטה שעבדנו בה הייתה מגננים. אחרי שהבינו שנישאר שם ליותר מ-72 שעות, ושאי אפשר להיות בעמדות כל הכוחות כל הזמן. אז היו עמדות אחוריות שבנו בעצם מגננים. היה בית שלא נראה להם, מפריע להם או מהווה איום, אז יאללה, הולכים להוריד.
אבל זה צורך מבצעי.
צורך מבצעי, חצי אולי היה לצורך מבצעי, אני לא יודע. לפעמים המ"פ ככה, להשאיר את הדי-ניינים מבסוט, אז הוא נותן להם איזה משהו להרוס.
למה, היה מרמור?
לא, אבל די-ניינים הם.. תשמע, זה קשה לדי-ניינים, הם הסנג'רים שלך. מה שאומרים להם הם עושים. אז הם אוהבים להרוס, אז המ"פ אומר להם "לכו, תהרסו את הבית הזה", משאיר אותם מבסוטים.
היו הרבה מטענים? נתקלתם במטענים, בתים ממולכדים, שיריתם על בית והיה פיצוץ משני? כמה כאלה היו?
היה פעם אחת שזיהינו מישהו וירינו והיה פיצוץ משני. מבית על חלון, 800 מטר. חוץ מזה לא משהו שאני מכיר. למרות שהחי"רניקים מספרים שיש שם הרבה. לפי הדיווחים של החי"רניקים היו שם הרבה בתים ממולכדים. אני יודע, בהתקדמות השנייה שלנו היה איזה שדה שכל רגע עלינו שם על מטענים, ובסוף באמת הקצין של 890 (גדוד צנחנים) הקרוב, עלה על מטען, זה היה קשה, הוא ועוד שני חיילים נפצעו בינוני או קל. מהחי"רניקים, הם יותר היו בתוך הבתים, יותר הרגישו את העניין.
אתה ראית שם אזרחים?
ראיתי את החבר'ה שהלכו דרומה... היה פעם אחת ממש לידנו מאחורינו שתי נשים זקנות וילד קטן עם מזוודה, מבולבלים.
מאחוריכם זה בעצם צפונית אליכם, ביניכם לבין הגבול.
כן. מאחורינו. אז הם התקרבו יותר מדי למבנה של החי"ר, ירו עליהם ירי הרתעתי. שמעתי גם שהמ"פ שאל אותם למה לא יריתם בהם? דיברתי עם האנשים בעמדה שם. ראיתי את האנשי חי"ר שבעמדות אחוריות.
שם: *** דרגה: *** יחידה: *** מקום התקרית: *** תיאור האירוע:
המטרה שלנו הייתה לחצות את הרצועה, לבתר אותה. נצרים זה היישוב המרכזי באמצע והמטרה שלנו היא לחצות את הרצועה מהמסוף. אנחנו פותחים את השטח, זו המטרה. מגיעים לבית הראשון וכבר מרחוק פשוט כי זו ההוראה – יורים כי זה שטח שאסור להיות בו. פיזרו כרזות יומיים לפני והודיעו להם שאנחנו הולכים להגיע. מרחוק מורידים את הבית ויורים הרבה. די-ניין עושה סיבובים סביב לבית כדי לבדוק שהוא לא ממולכד. פתאום הדי-ניין קופץ באוויר וכל הקומה התחתונה נופלת ועוד חלק מהקומה השנייה.
הוא עלה על מטען?
כן, לא קרה לו כלום. עברנו לאיתור חלופי ושוב, יורים בטירוף.
עם מה יורים?
עם מק"כ (מקלע כבד) שנמצא על נגמ"ש לידנו, מטולים.
מהנשק האישי?
כן. לא היו יותר מדי כלים שיהרסו את הבית, כי אנחנו צריכים לשהות בו. המטרה היא שאם יש מישהו בבית, שיידע שמישהו מגיע, זו המטרה. מפסיקים לירות ומגיעים לפתח הבית. יש איתנו עוד חבר'ה מכוח מיוחד של הנדסה שיפרוץ את הדלת ופתאום אנחנו רואים זקן בן 60-70 יוצא עם מטפחת לבנה ואומר בערבית "לא לירות, לא לירות". אחרי הזקן יוצאים עוד כ- 30 איש. כולם שלמים, אף אחד לא פגוע ולא פצוע.
באיזה מרחק יריתם על הבית?
30 מטר.
והם יצאו מהבית?
כן, ואף אחד לא קרה לו כלום. מדהים. אנחנו גם היינו בשוק, במיוחד אחרי שנכנסנו לבית וראינו מה קרה בפנים. אף אחד לא נפגע. יוצאים 30 אנשים בערך, גם ילדים וגם נשים וגם זקנים. עושים זיכוי כמו באיו"ש. נשים מצמידות את הבגדים, גברים מורידים חולצה ומכנסיים, מסתובבים ובודקים עליהם טוב-טוב שאין שום דבר.
אתם מפרידים אותם?
כן, נשים וגברים. אתה מתפעל אחד-אחד, אתה מפשיט ועובר אחד-אחד. זה קרה מחוץ לבית. לפי מה שאמרו לנו, גם בתדריך, אם אנחנו נתקלים באזרחים כאלה, להעיף אותם דרומה כי תחשוב שאנחנו חוצים את הרצועה ודרומית אין כוח ואנחנו אמנם פתוחים לאש מדרום, אבל אם יש אזרחים – להעיף אותם דרומה. אנחנו מבתרים את הרצועה ושלא יתקרבו לעזה. יש שלוש משפחות, לוקחים את בעל הבית של כל משפחה, רק הוא נכנס לבית חמש דקות, לוקח את מה שהוא צריך והם הולכים דרומה.
שם: *** דרגה: *** יחידה: *** מקום התקרית: *** תיאור האירוע:
בשוטף יש עמדות, יש חלונות, עמדת תצפית ומדרגות, אתה שומר על עצמך ומתחלפים ונגיד אתה יודע שבלילה יש פשיטה, יכול להיות שאתה הולך ל- 12 שעות או יותר, אבל 12 שעות היה הממוצע של פשיטה: לצאת, ללכת, לפשוט על הבית, להיות בו שעתיים-שלוש ואתה חוזר לאותו בית או לבית אחר כבר. אתה עומד בעמדה, שעות הערב, אתה יודע שבחצות אתה כבר יוצא, אתה רואה את מטוסי הקרב מפציצים את היעדים שאתה הולך אליהם, אתה הולך ברגל, נשכב ממש ליד טנקים שמפציצים את הבתים שאתה הולך להיכנס אליהם ואתה נכנס בלש"ב, בחי. אם היה שם מישהו – אין סיכוי שהוא כבר שם. אני לא ראיתי ולו ערבי אחד בזמן שהיינו שם, כל השבוע. אתה כן רואה שוחות בגינה, שיש שם שמיכות או גזיות. לא ברור בדיוק אם הם חפרו את השוחות כי הם חיכו לך או כי עדיף לשכב שם בהפגזות. אתה רואה שהיו שם אנשים עד לא מזמן. בתוך הבתים, כשהגענו, נכנסנו דרך החור שהטנק עשה, אתה מנסה לירות RPG או לאו, אבל הטנק עושה חור בסופו של דבר, אומרים לך גם להרוס את המרצפות כדי לבדוק אם יש מנהרות. טלוויזיות וארונות, אתה לא יודע מה מחכה. היו הרבה מטענים, גם התפוצצו, אף אחד לא נפגע, או שהטנקים פוצצו או שס"פ פוצצו וזה היה מטען. לרוב, הם לא התפוצצו כי רוב המטענים שמצאנו היו של תיל ומישהו שצריך להפעיל - ומי שהפעיל את זה, ברח. אבל זה היה מטען חי, מוכן...
אתה מספר על טנקים שיורים תוך כדי תנועה. הייתה אש מאסיבית?
כן, אש מאסיבית, פגזים, מאגי"ם מקבילים של טנקים, גם שלנו. לפני שאתה נכנס לבית, אתה יורה... להגיד לך שאין אלמנט מבחינת חייל עכשיו של לפרק, או שזה עם הלאו (טיל כתף) לא מת לירות? או שהמפקד שלו לא רוצה את זה? כן. אין לי ציטוט, אבל זו האווירה. אני אישית חושב שזה קיים ואני אשקר אם אני אגיד שזה היה בכל מחיר. דווקא איפה שהייתי, באמת בקטע הזה, זה לא היה התלהמות. אני מאמין שהיו כוחות יותר מתלהמים, אולי הסדירים, אבל המילואימניקים, אתה מרגיש שאנשים רוצים לסיים עם זה כמה שיותר מהר, לחזור הביתה. זה היה ככה גם בשמירות. גם המפקדים, אפילו מאוד. גם אם החייל רצה לירות, הוא לא ירה. אבל כשהייתה אפשרות, אז כן. מבחינה מקצועית לא נראה שהוא היה צריך לירות אחרי שטנק פירק את הבית, אבל זו תחושה אישית שלי. זה קרה באמת פעם אחת שירינו לאו. זה בגדול מה שעשינו שם שבוע. הבתים מבחינה פיזית היו הרוסים. ראיתי בית אחד שנכנסנו אליו וחרבנו במגירות. היו ציורים על הקירות וכתובות על הקיר, לא זוכר אפילו מה. זכור לי ציור מטונף בחדר ילדים. היו שם מדבקות של מיקי מאוס ומיני מאוס, הייתה תמונה של מיני מאוס וציירו זין גדול. בזה ממש התביישתי, וגם מי שהיה איתי. זה היה מצחיק כי ציירו את זה טוב, אבל אתה מרגיש מטונף. גם לספר את זה.
איפה זה היה?
בבית להיא, בבית שהחלפנו סדירים. נתקלנו בזה בשני בתים, בבית אחד היו מעט ציורים על הקיר, נראה לי חלק מהציורים ציירו אפילו עם אודם והארונות היו הפוכים. זה נשמע מפגר, אתה יוצא מבית הרוס אבל ניקינו אחרינו. נשארו לנו המון מנות קרב וסידרנו במערום והשארנו להם. סידרנו להם את כל המזרונים בערימות. בחומת מגן הייתי סמל מחלקה, אנשים ישנו על הרצפה, את כל הסלון נעלנו בחדר אחר וישנו על הרצפה. בעזה לא, השתמשנו במזרונים ושמיכות שלהם, אבל לא ישנו על מיטות. הורדנו את המזרונים, והיו המון מזרונים שם בכל בית, וישנו עליהם. לא השתמשנו במים. גם לא צריך. זהו, אני חושב, זאת פחות או יותר החוויה.
יש עוד משהו חוץ מהחרא במגירות שהיה נראה לך "לא נחוץ"?
לא, אתה יכול להגיד שלא היו חייבים לשבור טלוויזיה או לירות על הארון, אבל אלה דברים שזו תהיה התייפיפות להגיד. אני לא נכנסתי ובעטתי בטלוויזיה בבית וגם לא ראיתי מישהו מהמילואים שלי שעשה את זה. מצד שני, אתה נכנס לבית ואתה הופך הכול. אתה רואה מקומות שיש מטענים ויש מתח רב ואתה בא בידיעה שחצי מהאנשים הולכים למות, דיברו תמיד על עזה כמה שזה מסוכן – זה מאוד מלבה את האווירה.
שם: *** דרגה: *** יחידה: *** מקום התקרית: *** תיאור האירוע:
לילה אחד, לא יודע אם זה היה בשבוע הראשון או השני אבל זה בטח היה אחרי איזה אחרי 5-6 ימים שכבר היינו שם, לדעתי זה כבר היה בשבוע השני, היה תדריך מוצב. כולם התכנסו במסדרון הראשי, המ"פ מדבר, מ"מ מדבר. אנחנו מדברים ו*** שואל אותי אם אני מזהה משהו מהבהב על הציר? אנחנו מסתכלים על זה כמה שניות ורואים מרחוק הבהוב ואחרי כמה שניות מבינים שזה בן אדם. בן אדם שהולך על הציר, הוא הולך לכיווננו ככה שככל שהזמן עובר אנחנו מזהים יותר. הוא הולך עם פנס מהבהב ביד, חולצה לבנה, זקן ארוך, נראה זקן באמצע הציר. מתריעים על הזיהוי ושהוא מתקרב אלינו ולא נראה חמוש. אז המ"פ מגיע מרוגש מסתכל פה שם מזהה ואומר "כל הקלעים לגג". אומרים לו "מה כל הקלעים לגג, מה יש?" והוא רק אמר "כל הקלעים לגג, סמכו עליי". לוקח זמן עד שמעלים אותם. הבן אדם מתקרב, מגיע 150 מטרים מאיתנו, המ"פ ממשיך להגיד "לא לדאוג, יהיה בסדר". ב- 100 מטרים אנחנו מזהים בוודאות שהוא לא מחזיק כלום. הדבר היחיד שיכול היה להיות זה שיש עליו חגורת נפץ או שהוא אוסף מודיעין בשביל החמאס. אני לא יכול לדעת אבל מבחינת האיום הנוכחי אין עליו כלום, ידענו את זה. מדווחים את זה למ"פ שאין לו כלום ומבקשים אישור לירי התרעתי. זה היה בלילה, החוקים היו "אפורים", בלילה מצד אחד אתה רואה אתה מוריד אבל מצד שני אתה רואה בן אדם במרכז הציר עם פנס ביד שנראה יותר מחפש איזה מקום לישון או אוכל או שהוא מסומם, לא נראה לי בא להרוג אותנו ככה. אבל אתה יודע, בסוף יש שיקולים מבצעיים. שואלים על ירי הרתעתי, הוא (המ"פ) אומר שאין אישור ושהם עוד מעט יהיו מוכנים. הפלסטיני 70-80 מטרים מאיתנו ושואלים שוב את המ"פ לגבי ירי הרתעתי. כבר מתחיל להיות לחוץ כי ב-50 מטר חגורת נפץ הוא יכול להוריד את כל מי שיש בחדר. הוא מתקרב וכולם כבר עליו ואני שומע כבר אחרים מבתים אחרים שאומרים להוריד אותו כבר. הבן אדם מגיע 50 מטרים מאיתנו ויש כבר צעקות בקשר. בשלב הזה, זה כבר ירי על מנת ולא ירי הרתעתי. הבן אדם התקרב 20-25 מטרים מהבית, עוד שנייה ולוחצים על ההדק. פתאום בום, מכת אש מלמעלה מקפיצה אותנו. הזקן הזה דפק צווחה שאני לא אשכח בחיים שלי. כולם יורים יורים והבן אדם צועק. המ"פ יורד למטה מבסוט "ספתח לערב". שאלו אותו למה הוא לא נתן אישור לירי הרתעתי, הוא אמר "לילה וזה מחבל". כשאמרו לו שהוא יודע שלא היה עליו כלום ושהיה לו פנס ביד, הוא אמר "לא זה לא משנה זה לילה וכו'". פשוט היתה הרגשה שאנשים מחפשים להרוג שם ואף אחד לא הרגיש עם זה רע. אחר כך מישהו דיבר על זה שוב עם המ"פ כשיצאנו ושאל אותו שוב למה הוא לא נתן אישור לירי הרתעתי. זה הרי היה בן אדם שהלך על הציר עם פנס וחולצה לבנה. בוקר אחרי, שלחנו את הכלב חומרי נפץ לבדוק, הבן אדם היה נקי. כלום לא היה עליו, כלום חוץ מהפנס ביד, חולצה לבנה וזקן גדול. הבן אדם בן 60-70 שכוב על הכביש. הרגשתי לא נוח מכל הענין, אבל ידעתי שלא מתאים להעלות את זה באמצע שם ולהתעמת עם המ"פ באמצע עזה.
על מה דיברו איתו אחרי שיצאתם?
אני יודע שאחד המפקדים שאל אותו למה והוא אמר שוב שזה היה לילה וכאלה. אמרו לו שהוא היה חף מפשע ושצריך לזכור שיש גם אוכלוסיה בפנים ולא רק מחבלים ושזה שהמחבלים לבושים על אזרחי לא אומר שצריך להרוג כל אזרח וכו'... הוא לא הסכים ושם זין, בסופו של דבר החבר'ה הרגישו שגם אם יעלו את זה למעלה זה לא יעשה שום דבר. זה נשאר ככה.
שם: *** דרגה: *** יחידה: *** מקום התקרית: *** תיאור האירוע:
...תשאל חיילים כמה היתקלויות היו בעזה – כלום.
כשנכנסתם לרצועה, לא הייתה התנגדות?
הייתה התנגדות של מיעוטים, כלום.
מה הוראות פתיחה באש? אתה עם נק"ל?
כן. קודם כל, איפה שאין כוחות – אתה פתוח לאש. הכול זה איום. אין כזה נוהל מעצר חשוד אתה מזהה חשוד, אם הוא מסכן אותי – אני יורה.
בלי ירי הרתעתי, קריאות?
לא. כולם כולל כולם ידעו שנכנסים. גם אלה שתפסנו ידעו שאנחנו שם, בגלל זה הם יצאו עם דגלים לבנים כדי שלא תפתח עליהם באש.
היה נוהל דגלים לבנים?
לא. אני ראיתי ושמעתי שמורידים כרזות, מסוקי צה"ל הורידו פליירים ועוברים עם שלטי ענק. תחשוב כמה זה מסכן אותנו שאנחנו כאלה הומניטאריים.
התמרמרו על זה?
בטח, גם אני. אני חושב שזה מטומטם להזהיר אותם מראש. אתה יודע כמה מחבלים הפסדנו ככה? הרבה. הרבה. יודעים בוודאות שמתחת לבית החולים היו 250 איש, יודעים בוודאות.
...בתדריך לפני, מי העביר אותו?
מפקד היחידה דיבר עם כל הצוותים בבת אחת ואותו מג"ד שפיקד על הכוח של כולם, נותן את התדריך שלו לפני הכניסה. בתדריך מדברים על הכניסה ואיך היא צריכה להיות. המטרה היא שלא ייפגעו אנשים בכניסה. אמרו אגרסיבי, הקפידו ופחדו מאוד על איום חטיפה ושמו על זה דגש מטורף. אני זוכר שהצמד שלי ואני היינו ביחד, אפילו לחרבן הלכתי איתו. ממש לכל דבר. אפילו לעלות לתצפית בלילה, הלכתי איתו ואז תורי – אז הוא נשאר איתי. תמיד הקפידו לדווח לאן אנחנו פתוחים ולאן סגורים. לנו היה יחסית קל כי מדרום ידענו שאנחנו תמיד פתוחים.
מה זה פתוח וסגור?
פתוח וסגור לירי, כשאתה מזהה סכנה, אתה יודע אם יש או אין כוח (מצה"ל) שם.
מה מפליל אנשים לירי? בן אדם מתקרב אליך עם נשק...
אני אמור לדעת אם יש שם בן אדם עם נשק. אם הוא צה"ל, אני אדע. לפי לבוש ונשק, אפשר לדעת. נכון שלפעמים הם לובשים מדים.
שמעתי שהיו הוראה לא לעלות על הגגות.
נכון.
מה המטרה?
היה בעזה צרורות מלמעלה וברגע שאתה מזהה תנועה על גג, אתה יודע שזה לא אתה. ככה אפשר ישר להוריד. מכוונים כוח הכי קרוב.
אבל אם זה אזרחים?
הכוח הכי קרוב הולך ובודק אם אלה אזרחים.
אתם "העיניים" על הקרקע?
כן.
אתם מכווינים?
אם צריך – כן.
דיברת על זה שכמעט לא נתקלתם אבל התקלתם. איפה זיהיתם מטרות אם כל השכונה הייתה ריקה?
בסופו של דבר, השהייה במגנן (מרחב מוגן שבו שהו כוחות צה"ל) במהלך היום, אתה יושב כל היום עם אמצעי פתוח ומחפש. פתאום אתה רואה תזוזה בחלון, אתה מתמקד ומחכה עוד חצי שעה, שעה, שעה וחצי. פתאום אתה רואה ניצוץ, שומע כמה בומים... אבל אתה מוודא שזה זה ומכווין.
מה אתה מכווין?
בדרך כלל מסק"ר, גם המרגמות עשו עבודה אבל המסק"ר הכי קל.
באיזה מרחק היו החלונות?
אל בוראג' הייתה השכונה הכי קרובה. ישבנו קרוב לים והיו שם גורדי שחקים.
אתה מזהה בגורד שחקים, חלון מסוים, אתה מזהה ניצוץ. איך מכווינים מרגמה על חלון?
לאו דווקא ירי מדויק. אני יודע שזה יכול לפגוע בחלון קרוב וזה טוב לי.
הכוונתם גם טנקים?
כן, טנק זה יותר קל. לטנקים בדרך כלל אומרים "תסתובב 180 מעלות ותעיף פגז לבית השחור". זה הרבה יותר קל. המטרה הייתה שלא ייפגעו חיילים והאיום שהיווה עלינו – לשלול אותו בשנייה שהוא קורה. אני חושב שנוהל המעצר היה פחות מחמיר בדיוק מהסיבה הזאת ולהיות "יותר קלים על ההדק" – אני לא אוהב לקרוא לזה ככה, אבל זה נכון. אנחנו שם ואנחנו לא מוכנים לאבד אנשים, לא פצועים ולא הרוגים. אחר כך אפשר לדאוג להומניטאריות.
יש נהלים לגבי תצפיתנים או אנשים עם פלאפון שלהם?
אין כזה דבר. אם אני מזהה תצפיתן, מישהו עם משקפת או פלאפון – זה שותף לפשע, צריך להכווין ולהוריד אותו. יש חשיבות ללבוש, מראה, סימנים חשודים שרואים עליו... אם הוא עומד עם פלאפון על גג זה מוזר. אין סיבה שהוא יעמוד שם, הוא יודע שצה"ל נמצא בעזה.
זה מופיע בכרוזים?
לא, בכרוזים מופיע לא לצאת מהבית ולעוף דרומה כל מי שמקו נצרים. בימים הראשונים, זה היה לא לצאת מהבית ואחר כך המטרה הייתה שתהיה כמה שיותר תנועה דרומה. ביומיים הראשונים זה היה לא לצאת ואחר כך כמה שיותר לרדת דרומה.
וראיתם תנועה של אזרחים? לא. היה ריק.
היו בתדריכים תגובות לאירועים כאלה שהתחשבו באזרחים?
ההתייחסות המשמעותית ביותר שהיתה בתדריכים שהייתי בהם, אלה חיי החיילים. על אזרחים כמעט ולא התייחסו. בעיקרון לא אמור להיות שם אף אחד. היה אמור להיות קומץ שהיה אמור ליצור התנגדות בכניסה, אבל זה לא היה.
