ב-25.2.1995, בשעה 5 בבוקר, עיצומו של חודש הרמאדן, נכנס ד”ר ברוך גולדשטיין, מתנחל מקריית ארבע, למערת המכפלה שנמצאת במרכז העיר הפלסטינית חברון. כשהוא חמוש ברובה גליל החל לירות לכל עבר ואולם התפילה במערה הפך תוך שניות לבית מטבחיים. 29 הרוגים, 125 פצועים. כולם פלסטינים.

הטבח שינה את פני העיר.

מצד מדינת ישראל וצה”ל, התגובה הראשונית לטבח הייתה הטלה של הגבלות תנועה על התושבים הפלסטיניים בשל חשש מהתגובות שהטבח עלול היה לעורר. חנויות נסגרו ונאטמו, רחובות נסגרו לתנועה של פלסטינים ועוצר בן חודשיים הוטל על העיר. אין יוצא ואין בא.

מאז ועד היום, המצב בחברון מחמיר: הגבלות התנועה שהתחילו ב94′ הועצמו והשתכללו ברבות השנים ומפרוץ האינתיפאדה השנייה הפכה חברון לעיר רפאים של ממש. 1829 חנויות סגורות באזור מרכז העיר שננטש בעקבות הגבלות התנועה; 80% מהפלסטינים שחיים במרכז העיר תחת שליטת צה”ל נמצאים מתחת לקו העוני; 18 מחסומים צה”ליים פזורים ברחבי העיר; 650 חיילי צה”ל שומרים בכל רגע על פחות מ-1000 מתנחלים שחיים ממש שם- במרכזה של עיר פלסטינית.

בחברון אין ספק – נתנו לטרור היהודי לנצח.

כמו דורות של חיילים, גם אנחנו נשלחנו להגן על כמה מאות מתנחלים שבחרו להקים את ביתם בליבה של העיר הפלסטינית הגדולה בגדה המערבית. כבר 20 שנה שאנחנו, חיילי צה”ל, משמרים מציאות של נעילת חנויות וסגירת רחובות לתנועה של פלסטינים, של נישול ודיכוי.
כמו דורות של חיילים, גם אנחנו האמנו בשירות משמעותי בצה”ל. אבל לפני שהגענו לחברון לא סיפרו לנו שנצטרך לרדוף אחרי ילדים ולמנוע מהם להגיע לבית הספר כי יש עוצר; לעצור את אלימות המתנחלים בגופנו; לקבל הוראות ממתנחלים; למלא פקודות שמטרתן היא לייצר תחושת נרדפות בקרב הפלסטינים. זה לא מה שסיפרו לנו, וזה לא מה שמספרים לכם.

אם ברוך גולדשטיין היה קם היום מקברו המפואר ששוכן בגן ציבורי בקרית ארבע, לא היה מאושר ממנו על המציאות שנוצרה בחברון. עשרים שנה מאז הטבח וחברון היא דוגמה חדה לכך שהפסקנו לשאול את עצמנו שאלות של מוסר. אסור לנו לתת לטרור לנצח.

****

ב-25 לפברואר ימלאו 20 שנה לטבח במערת המכפלה. כדי לציין את היום, נקיים מספר אירועים ונעדכן בדף הפייסבוק שלנו ובטוויטר. הצטרפו אלינו, בואו לשמוע על מה אנחנו מדברים, תתווכחו איתנו, אבל אל תעצמו עיניים.

מעוניינים להצטרף לסיור? לחצו כאן ›

הצטרפו אלינו לאירוע באוניברסיטת תל אביב ›