אילו מחשבות עוברות במוחו של לוחם צה"ל כשהוא לוקח ראש של מחבל כרות, תוקע אותו על בזנט ותוחב סיגריה לפיו? תשובה להורים המומים, אזרחים מודאגים ודובר צה"ל אחד
המסך הכבד שהגן עלינו מפני כל הדברים הלא נעימים שקורים במרחק שעת נסיעה מתל אביב מתרומם לאיטו. מאחוריו ניצבים חיילי צה"ל. והם יורים על פנסי רחוב, על דודי שמש ובחפים מפשע. הם מתעללים באזרחים ולוקחים שוחד במחסומים. נהגי נגמ"ש דורסים מכוניות ברחוב ומ"פ מוודא הריגה בילדה בת 13. חיילינו מתעללים בגופות ועוד מצטלמים איתן למזכרת. והרשימה לצערי עוד ארוכה, מבחילה וכואבת. ארוכה מספיק כדי להשתיק את אלה ששוב יוקיעו, ינכשו ויבודדו את אותם " בודדים", "עשבים שוטים", "חריגים" ושאר ירקות.
אתמול התפרסמה ידיעה לפיה "נחקר חשד שלוחמי השייטת הוציאו להורג מבוקש פצוע". דובר צה"ל מכריז על "ליקויים בתפקוד הכוח" ואני מריח עוד בלבול מוח. הרי לא רק בעדויות שמציג ארגון "בצלם" מדובר. מדובר בתחקיר פנימי באחת היחידות המובחרות בצה"ל המבוסס על עדויות הלוחמים שנמצאו במקום הפעולה. הם מספרים שאחד מחבריהם ירה במבוקש כשהוא חסר אונים.
כל מי שעיניו בראשו מבין שאין לפנינו צירוף מקרים. מקרים אלו אינם יוצאים מהכלל כי אם מעידים על הכלל. אין בנמצא יחידה "נקיה". אין כזה דבר "הבן שלי הוא לא כזה". אם הבן לא הצטלם עם גופות אז הוא ידע שמצטלמים עם גופות ובחר לשתוק. ואני לא מאשים אותו. גם אני שתקתי בזמן שירותי הצבאי.
קשה להתמודד עם המציאות. קשה להכיר במחיר אותו משלמת החברה הישראלית על כל חייל שנשלח לשרת בערים הפלשתינאיות. והמחיר הוא כבד. השחתה של ערכים בסיסיים, של קודים אנושיים. של נורמות הומאניות. אילו מחשבות עוברות במוחו של לוחם צה"ל כשהוא לוקח ראש של מחבל כרות, תוקע אותו על בזנט ותוחב סיגריה לפיו? הדור שלי מעשן את עצמו למוות בהודו כי הוא לא יכול להתמודד עם האמת שרק הוא מכיר, שרק הוא חווה בשגרה הנוראה של המחסומים.
הרצף האחרון של הדיווחים בתקשורת ראוי שידליק לכולנו נורה אדומה. חטאנו בחטא הגאווה. חשבנו שאנחנו הכי גדולים, הכי חזקים, בלתי מנוצחים. עכשיו אנו נאכלים מבפנים. וכל מי שאומר אחרת הוא כמו אלכוהוליסט המתכחש למחלתו. הגיע הזמן להכיר במחלה.
מבין המשפטים הארוכים (שאמורים לנסוך ביטחון בליבותינו ושאננות בראשינו) של תגובת דובר צה"ל, מבצבץ לו משפט אחד שהכה אותי באלם:"...למפקדים בכל הרמות יש תפקיד משמעותי בסיטואציה המחייבת הצפת הדילמות והדיון בהן, יצירת אוירה של פתיחות וחידוד המודעות לחובת הדיווח". המ"פ מגבעתי שווידא הריגה פיקד על פלוגה שלמה. מדוע לעזאזל הוא אמור להיות מחוסן מפני אותה השחתה מוסרית שעוברת על חייליו? בגלל שלושה פסים על הכתף? אין חסינים. אין חריגים. יש רק מציאות אחת, בלתי אפשרית ומטורפת. מציאות שאוכלת את החברה הישראלית מבפנים.
